כתב אישום מוגש נגד מנכ"ל ענקית הרכב והיום שבו נשלח הספאם הראשון

3 במאי 2018 - כתב אישום נגד מנכ"ל פולקסווגן בפרשת דיזלגייט

ב-3 במאי 2018 פורסם בארה"ב כתב אישום נגד מרטין וינטרקורן, מי שכיהן כמנכ"ל פולקסווגן בשנים 2007-2015 ונחשב לאחת הדמויות הבכירות בתעשיית הרכב הגרמנית. כתב האישום הוגש במסגרת פרשת דיזלגייט, שבמרכזה עמד שימוש בתוכנה שנועדה להשפיע על תוצאות בדיקות פליטת מזהמים בכלי רכב עם מנועי דיזל. לפי האישומים, רכבים מסוימים זיהו מתי הם נמצאים בבדיקת מעבדה והפעילו מצב פעולה שונה, שהציג רמות פליטה נמוכות יותר לעומת השימוש הרגיל בכביש.

הפרשה נגעה לכ-600 אלף כלי רכב שנמכרו בארה"בצות הברית ולכ-11 מיליון כלי רכב בעולם. מדובר היה בדגמים של פולקסווגן, אאודי ומותגים נוספים בקבוצה. עוד לפני כתב האישום נגד וינטרקורן, פולקסווגן כבר הגיעה להסדרים עם הרשויות בארה"ב, שילמה קנסות ופיצויים, והתחייבה לתוכניות תיקון ורכישה חוזרת של כלי רכב. היקף העלויות הכולל של הפרשה לחברה הוערך בעשרות מיליארדי דולרים, כולל קנסות פליליים, תביעות אזרחיות, פיצוי ללקוחות, תיקוני רכבים והוצאות משפטיות.

כתב האישום נגד וינטרקורן כלל טענות לקשירת קשר, הונאה והפרת הוראות הקשורות לחוקי איכות הסביבה. לפי הרשויות, כבר ב-2014 וב-2015 התקבלו בחברה פניות מצד רגולטורים אמריקאים לגבי הפערים בין נתוני הפליטה בבדיקות לבין הפליטות בפועל בכבישים. בכתב האישום נטען כי ההנהלה הבכירה עודכנה בנושא לפני שהפרשה נחשפה לציבור בספטמבר 2015. עם זאת, וינטרקורן שהה בגרמניה, ולא הוסגר לארה"ב.

בהמשך הסתיימו חלקים גדולים מהפרשה בהסדרים, קנסות ופסקי דין, אם כי לא כל ההליכים האישיים הגיעו לסיום מלא. פולקסווגן הודתה באחריות פלילית במסגרת הסדר מ-2017, ושילמה בארה"ב בלבד קנס פלילי של כ-2.8 מיליארד דולר, נוסף על הסדרים אזרחיים, פיצויים לצרכנים ותוכניות רכישה חוזרת ותיקון. העלות הכוללת של דיזלגייט לקבוצה הוערכה ביותר מ-30 מיליארד אירו. בארה"ב הורשעו או הודו באשמה כמה עובדים ומנהלים לשעבר, ובגרמניה נמשכו במשך שנים הליכים נגד בכירים לשעבר. וינטרקורן עמד בפני הליך פלילי בגרמניה שנפתח ב-2024, אבל ההליך נגדו הושעה בהמשך בגלל מצבו הבריאותי. במקביל, פולקסווגן המשיכה לסגור תביעות צרכנים במדינות שונות, כולל הסדר באיטליה ב-2024 בהיקף של יותר מ-50 מיליון אירו לבעלי רכבים שנפגעו מהפרשה.

• פולקסווגן מחריפה את ההתייעלות: תקצץ עוד מיליון מכוניות מכושר הייצור
• רפאל ופולקסווגן במגעים להסבת מפעל בגרמניה לכיפת ברזל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

3 במאי 1984 - מייקל דל מקים את החברה שהפכה לדל טכנולוגיות

ב-3 במאי 1984 הקים מייקל דל את חברת PC's Limited, שהפכה בהמשך לדל קומפיוטר ולימים לדל טכנולוגיות. דל היה אז סטודנט בן 19 באוניברסיטת טקסס באוסטין, והפעילות התחילה מחדר המעונות שלו עם הון התחלתי של 1,000 דולר. החברה עסקה בהרכבה, שדרוג ומכירה של מחשבים אישיים, בתקופה שבה שוק המחשבים הביתיים והעסקיים החל להתרחב במהירות בארה"ב. המחשבים האישיים הפכו בהדרגה מכלי של חברות גדולות, אוניברסיטאות ומעבדות, למוצר שנכנס לעסקים קטנים, משרדים ומשקי בית.

המודל של דל התבסס על מכירה ישירה ללקוח, ללא רשת הפצה קמעונאית מסורתית. הלקוח הזמין את המחשב לפי מפרט, והחברה הרכיבה אותו לפי הצורך. המודל הזה צמצם מלאים, איפשר התאמה אישית, קיצר חלק מהשרשרת בין היצרן לבין המשתמש והוריד עלויות תיווך. בתחילת הדרך נמכרו מחשבים תואמי IBM, שהורכבו מרכיבים זמינים בשוק. החברה ניצלה את העובדה ששוק המחשוב האישי עבר במהירות למבנה פתוח יותר, שבו רכיבים כמו מעבדים, כוננים, זיכרונות ולוחות אם הגיעו מספקים שונים.

• היום שבו קמה המתחרה הגדולה של אינטל ומה קרה היום לפני 21 שנה
• ענקית הרכב פושטת רגל ומה קרה היום לפני 13 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• היום לפני: מעילת הענק שהקריסה את הבנק הישראלי והאונייה...

בשנה הראשונה לפעילותה רשמה החברה הכנסות של כמה מיליוני דולרים, וב-1985 כבר השיקה מחשב אישי בעיצוב עצמי. ב-1987 שונה שם החברה לדל קומפיוטר קורפוריישן, וב-1988 היא הונפקה בבורסה. החברה גייסה כ-30 מיליון דולר ושווי השוק שנקבע לה עמד על כ-85 מיליון דולר. באותן שנים דל התרחבה מעבר לשוק האמריקאי, פתחה פעילות בינלאומית והגדילה את המכירות ללקוחות עסקיים, ממשלתיים וחינוכיים.

במהלך שנות התשעים הפכה דל לאחת החברות הבולטות בענף המחשבים האישיים. החברה מכרה מחשבים שולחניים, מחשבים ניידים, שרתים וציוד היקפי, ובהמשך נכנסה גם לתחומי אחסון, שירותי מחשוב ותשתיות ארגוניות. בשנים מסוימות דל דורגה בין יצרניות המחשבים הגדולות בעולם לפי מספר יחידות שנמכרו.

בשנת 2013 הוביל מייקל דל, יחד עם קרן סילבר לייק, עסקה לרכישת מניות הציבור והפיכת דל לחברה פרטית. שווי העסקה עמד על כ-24.9 מיליארד דולר, והיא מחקה את דל מהמסחר הציבורי אחרי כ-25 שנה כחברה נסחרת. המהלך נועד לאפשר לחברה לבצע שינוי מבני מחוץ ללחץ הרבעוני של שוק ההון, לרבות השקעות בתשתיות ארגוניות, שירותים, אחסון ופתרונות דאטה סנטר. בשנת 2016 השלימה דל את רכישת EMC בעסקה של כ-67 מיליארד דולר, אחת העסקאות הגדולות בענף הטכנולוגיה באותה תקופה. הרכישה הרחיבה משמעותית את פעילותה בתחומי אחסון נתונים, תשתיות ענן, אבטחת מידע ושירותים לארגונים גדולים.

בשנת 2018 חזרה דל לשוק הציבורי באמצעות עסקת החלפת מניות מורכבת שקשורה למניית המעקב של VMware, והחלה שוב להיסחר בבורסת ניו יורק תחת השם דל טכנולוגיות. כיום דל טכנולוגיות היא חברת מחשוב ותשתיות ארגוניות גדולה, שנסחרת בבורסת ניו יורק תחת הסימול DELL ולפי שווי שוק נוכחי של כ-140 מיליארד דולר. החברה פועלת בשני תחומים מרכזיים: קבוצת פתרונות הלקוחות, הכוללת מחשבים אישיים, תחנות עבודה, מסכים וציוד קצה, וקבוצת פתרונות התשתית, הכוללת שרתים, אחסון, פתרונות דאטה סנטר ותשתיות לבינה מלאכותית.

3 במאי 1982 - מושקים חוזים עתידיים על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים

ב-3 במאי 1982 הושק המסחר בחוזים עתידיים על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים בבורסת הסחורות של שיקגו. החוזים נועדו לאפשר לגופים פיננסיים, חברות, בנקים, קרנות פנסיה, חברות ביטוח ומנהלי השקעות לנהל חשיפה לשינויים בריבית ובתשואות האג"ח. תחילת שנות השמונים הייתה תקופה של תנודתיות חריגה בשוקי הריבית בארה"ב. האינפלציה הייתה גבוהה, והפד' נקט מדיניות מוניטרית הדוקה שכללה רמות ריבית גבוהות במיוחד. בסביבה כזאת, הצורך בכלים לניהול סיכוני ריבית גדל מאוד.

החוזה העתידי על אג"ח ל-10 שנים מבוסס על התחייבות לקנייה או מכירה עתידית של אג"ח ממשלתית בתנאים שנקבעו מראש. הערך הנקוב הסטנדרטי של החוזה עומד על 100 אלף דולר. שינוי של נקודה אחת במחיר החוזה מייצג 1,000 דולר, והתנודות הקטנות במחיר מתורגמות לשווי כספי לפי כללי המסחר. החוזה נסחר במחזורי פקיעה רבעוניים, והוא מאפשר לגופים גדולים להקטין סיכון של עליית תשואות או ירידת תשואות, בהתאם למבנה התיק וההתחייבויות שלהם.

החשיבות של המוצר קשורה למעמד של אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים. תשואת האג"ח הזאת משמשת נקודת ייחוס מרכזית בשוקי ההון, כולל לתמחור משכנתאות, אג"ח קונצרניות, הלוואות ארוכות טווח ושווי של נכסים פיננסיים. כאשר התשואה ל-10 שנים עולה, עלויות המימון במשק יכולות לעלות, והדבר משפיע על חברות, צרכנים, ממשלות ושווקים פיננסיים. כאשר התשואה יורדת, שווי האג"ח הקיימות עולה, ולעיתים גם נכסים מסוכנים יותר נהנים מעלייה בביקוש.

החוזים העתידיים על אג"ח ל-10 שנים הפכו עם השנים לאחד ממוצרי הריבית הסחירים בעולם. הם משמשים גם לגידור וגם למסחר, כולל על ידי ברוקרים, קרנות גידור, בנקים להשקעות וסוחרי מאקרו.

3 במאי 1979 - מרגרט תאצ'ר עולה לשלטון בבריטניה ומטלטלת את הכלכלה

ב-3 במאי 1979 נערכו הבחירות הכלליות בבריטניה, שבהן ניצחה המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר את מפלגת הלייבור בראשות ג'יימס קלהאן. תאצ'ר נכנסה לתפקיד ראש הממשלה ב-4 במאי 1979, והייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה בבריטניה.

הרקע לבחירות היה כלכלי וחברתי. בריטניה התמודדה בשנות השבעים עם אינפלציה גבוהה, גירעונות, שביתות, עימותים בין הממשלה לאיגודים מקצועיים, חולשה בענפי תעשייה מסורתיים ולחץ על המטבע. כמה שנים קודם לכן, ב-1976, פנתה בריטניה לקרן המטבע הבינלאומית וקיבלה הלוואה גדולה במסגרת תוכנית ייצוב. החורף של 1978-1979, שנודע כחורף של אי שביעות רצון, כלל שביתות נרחבות במגזר הציבורי והפרטי, פגיעה בשירותים בסיסיים ועימותים סביב שכר, מחירים ותנאי עבודה.

הממשלה החדשה הובילה מדיניות כלכלית שהתמקדה בהורדת אינפלציה, שליטה בהיצע הכסף, צמצום גירעונות, ריסון הוצאות, הפחתת מסים ישירים והעלאת מסים עקיפים. בשנים הראשונות לתקופת תאצ'ר עלתה האבטלה בבריטניה והגיעה בתחילת שנות השמונים ליותר מ-3 מיליון איש. במקביל, הממשלה פעלה לשינוי מעמד האיגודים המקצועיים באמצעות חקיקה, לצמצום כוחם במשא ומתן קיבוצי ולהגבלת שביתות במקרים מסוימים.

במהלך שנות השמונים בוצעו בבריטניה הפרטות רחבות של חברות ממשלתיות. בין החברות שהופרטו היו בריטיש טלקום, בריטיש גז, בריטיש איירווייז, בריטיש סטיל וחברות תשתית נוספות. ההפרטות כללו מכירת מניות לציבור, הכנסת משקיעים פרטיים ושינוי מבני במגזרים שהיו בשליטת המדינה. במקביל, הסיטי של לונדון עברה שינויים רגולטוריים משמעותיים, כולל רפורמת הביג בנג של 1986, ששינתה את מבנה המסחר בניירות ערך, את כללי העמלות ואת כניסת הבנקים הגדולים לשוקי ההון הבריטיים.

תאצ'ר כיהנה כראש ממשלת בריטניה עד 28 בנובמבר 1990, יותר מ-11 שנים ברצף. בסוף 1990, אחרי מחלוקות בתוך המפלגה השמרנית סביב אירופה, מס הגולגולת וסגנון הנהגה, היא הודיעה על פרישתה מהנהגת המפלגה ומהממשלה. מי שהחליף אותה היה ג'ון מייג'ור, שכיהן קודם לכן כשר האוצר ונבחר לראשות המפלגה השמרנית. תאצ'ר המשיכה להיות דמות ציבורית ופוליטית גם אחרי שעזבה את דאונינג 10, וב-1992 קיבלה תואר אצולה כברונית תאצ'ר. היא נפטרה ב-8 באפריל 2013, בגיל 87.

3 במאי 1978 - הודעת הספאם המסחרית הראשונה נשלחת בארפאנט

ב-3 במאי 1978 שלח גארי ת'ורק, איש שיווק בחברת דיגיטל אקוויפמנט קורפוריישן, הודעת דואר אלקטרוני מסחרית לכ-400 משתמשים ברשת ארפאנט, שהייתה אחת התשתיות המוקדמות שעליהן התפתח בהמשך האינטרנט. ההודעה נשלחה כדי להזמין משתמשים לאירועי הצגת מחשבים חדשים של דיגיטל, שהייתה באותה תקופה אחת מחברות המחשוב החשובות בארה"ב.

דיגיטל אקוויפמנט פעלה אז בשוק של מחשבים עסקיים ומוסדיים, לרבות מערכות מיני מחשבים ומחשבים ששימשו אוניברסיטאות, גופי ממשל, מעבדות וחברות גדולות. ההודעה של ת'ורק נגעה למערכות ממשפחת DECSYSTEM, שהוצגו ללקוחות פוטנציאליים באירועי מכירות בקליפורניה. באותה תקופה דואר אלקטרוני לא היה ערוץ שיווק מסחרי רגיל, אלא כלי תקשורת של קהילות מחקר, מוסדות ממשלתיים, אוניברסיטאות וגופים טכנולוגיים. לכן עצם השימוש בו להפצת מסר מכירתי רחב היה חריג.

התגובה להודעה הייתה מעורבת, אך כללה ביקורת מצד משתמשים ומצד גורמים שהיו אחראים על הרשת. ארפאנט לא נועדה לפעילות פרסומית רחבה, והשימוש בה למסרים מסחריים העלה שאלות על עומס, פרטיות, כללי שימוש והפרדה בין תקשורת מקצועית לבין שיווק. ת'ורק קיבל הערות על אופן השימוש ברשת, ובהמשך נטען כי התחייב שלא לחזור על שליחת הודעה דומה. במונחים של 1978, האירוע היה קטן מבחינה תפעולית, אבל הוא התרחש ברשת שבה מספר המשתמשים היה מצומצם מאוד, ולכן כל הודעה רחבה הורגשה היטב.

לפי הערכות שפורסמו לאורך השנים, ההודעה יצרה לדיגיטל מכירות בהיקף של כ-12-13 מיליון דולר. גם אם מדובר בהערכה ולא בנתון חשבונאי מלא, המספר ממחיש את הפוטנציאל העסקי שהתגלה בשימוש בדואר אלקטרוני ככלי להגיע ללקוחות. בשנים שאחרי כן הפך הדואר האלקטרוני לערוץ תקשורת עסקי מרכזי, ובהמשך גם לערוץ שיווקי רחב. במקביל התפתחו כלים לסינון דואר לא רצוי, מערכות אבטחת מידע, רגולציה על דיוור מסחרי ומודלים של שיווק דיגיטלי המבוססים על רשימות תפוצה, הרשאות משתמשים, מדידה וניתוח תגובות.

3 במאי 1973 - מערכת התקשורת הפיננסית הבינל' סוויפט מוקמת בבריסל

ב-3 במאי 1973 הוקמה בבריסל סוויפט, Society for Worldwide Interbank Financial Telecommunication, כאגודה שיתופית בבעלות מוסדות פיננסיים. בתחילת הדרך השתתפו בה 239 בנקים מ-15 מדינות. הרקע להקמתה היה הצורך במערכת אחידה להעברת מסרים פיננסיים בין בנקים בעולם. לפני הקמת סוויפט, חלק גדול מהתקשורת הבנקאית הבינלאומית נעשה באמצעות טלקס, שהיה איטי יותר, יקר יותר, מבוסס על תהליכים ידניים רבים וחשוף לשגיאות הקלדה, זיהוי ואימות.

סוויפט לא הוקמה כבנק ואינה משמשת להעברת כספים בפועל. תפקידה הוא להעביר מסרים פיננסיים תקניים בין מוסדות פיננסיים. המסרים כוללים הוראות תשלום, אישורי עסקאות, מידע על ניירות ערך, מכתבי אשראי, תשלומי סחר חוץ, מסרים בין בנקים מרכזיים, בנקים מסחריים, חברות ברוקראז', מנהלי נכסים ומוסדות נוספים. הרעיון היה ליצור שפה טכנית משותפת, שמאפשרת לגוף פיננסי במדינה אחת לשלוח הודעה לגוף פיננסי במדינה אחרת בצורה ברורה, מאובטחת ומזוהה.

המערכת החלה לפעול בפועל ב-1977, אז נשלחו ההודעות הראשונות ברשת. באותה שנה כבר היו מחוברים אליה יותר מ-500 בנקים ומוסדות. השימוש בקודי זיהוי אחידים למוסדות פיננסיים, שמוכרים כיום כקודי סוויפט או BIC, איפשר זיהוי ברור של בנקים וסניפים במדינות שונות. בהדרגה הפכה סוויפט לתשתית חשובה בתשלומים בינלאומיים, העברות בין בנקאיות, פעילות יבוא ויצוא, סליקת ניירות ערך וניהול פעילות פיננסית חוצת גבולות.

עם השנים גדל מספר המשתמשים ברשת לעשרות אלפי מוסדות פיננסיים ביותר מ-200 מדינות וטריטוריות. נפח ההודעות היומי הגיע לעשרות מיליוני מסרים ביום. המערכת משמשת בנקים גדולים, בנקים מרכזיים, גופי השקעות, חברות ביטוח, תאגידים ומוסדות תשתית פיננסיים. לצד השימוש העסקי והתפעולי, סוויפט הפכה גם לרכיב חשוב באכיפת סנקציות פיננסיות. ניתוק מוסדות או מדינות מהרשת מקשה על ביצוע תשלומים בינלאומיים, על מימון סחר ועל פעילות בנקאית מול העולם.