האסון האקולוגי הכבד ביותר אי פעם והיום שבו מחירי הנפט הפכו לשליליים

20 באפריל 2020 - מחירי הנפט האמריקאי הופכים לשליליים

ב-20 באפריל 2020, חוזה מאי על נפט אמריקאי מסוג WTI נסגר במחיר של מינוס 37.63 דולר לחבית, אחרי שפתח את יום המסחר ברמה של 17.73 דולר לחבית והידרדר במהלך היום לשפל תוך יומי של מינוס 40.32 דולר לחבית. מדובר היה באירוע חריג מאוד בשוקי הסחורות, יום אחד בלבד לפני פקיעת החוזה, כאשר המשתתפים במסחר נדרשו להחליט אם לסגור את הפוזיציה או להישאר עם התחייבות לקבלת נפט פיזי.

היתה זו הפעם הראשונה אי פעם שבה מחיר הנפט הפך לשלילי. כאשר חוזה נפט נסחר במחיר שלילי, זה לא אומר שלנפט אין ערך במובן הפשוט, וגם לא שמישהו ממלא דלק במכונית ומקבל כסף. המשמעות היא שמי שמחזיק בחוזה שמחייב אותו לקבל אספקה פיזית של נפט מוכן לשלם לצד השני כדי שייקח ממנו את ההתחייבות. במקרה של WTI, האספקה הפיזית נקבעת בקושינג, אוקלהומה, מרכז אחסון והפצה גדול. כאשר קיבולת האחסון שם הייתה תחת לחץ כבד, וכאשר שחקנים פיננסיים שלא יכלו או לא רצו לקבל נפט בפועל נשארו עם חוזים לקראת פקיעה, נוצר מצב שבו עצם ההחזקה בחוזה הפכה לעלות ולא לנכס.

הרקע לקריסה היה שילוב של שלושה גורמים. הראשון היה קריסת ביקוש עולמית בגלל מגפת הקורונה. סגרים הוטלו במדינות רבות, טיסות בוטלו, תנועת כלי רכב ירדה בחדות, מפעלים האטו או עצרו פעילות, וצריכת הדלקים בעולם נפגעה במהירות. השני היה עודף היצע, בין השאר על רקע העימות בין רוסיה לסעודיה בתחילת 2020, כאשר המחלוקת ביניהן על קיצוצי תפוקה הובילה להגדלת אספקה דווקא בזמן שבו הביקוש קרס. השלישי היה המרכיב הלוגיסטי: האחסון הפיזי התמלא, מכליות שימשו כאחסון צף, והיכולת לקלוט עוד נפט הפכה מוגבלת ויקרה מאוד.

הקריסה למינוס 37.63 דולר לחבית התייחסה לחוזה מאי 2020 שעמד ממש לפני פקיעה. חוזים לחודשים מאוחרים יותר נסחרו באותו יום במחירים חיוביים. כלומר, השוק אותת שבטווח המיידי יש מצוקה פיזית קשה מאוד, אבל בהמשך הדרך הוא כבר תימחר אפשרות להתאוששות מסוימת, כך שזו לא הייתה קביעה שכל חבית נפט בעולם שווה פחות מאפס, אלא ביטוי קיצוני ללחץ נקודתי מאוד בחוזה הקרוב.

• תשתיות לפני הכל: אורקל משקיעה באנרגיה כדי לתמוך בצמיחת הבינה המלאכותית
• למה אורקל מזנקת היום ב-11%?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האירוע הזה חשף באופן בולט את המבנה של שוק הנגזרים על סחורות. לא כל מי שסוחר בחוזי נפט הוא שחקן תעשייתי שמחזיק מתקני אחסון ויכול לקלוט משלוחים. חלק גדול מהמסחר מתבצע בידי קרנות, גופים מוסדיים, סוחרים פיננסיים ומשקיעים שמבקשים חשיפה למחיר בלבד. כאשר השוק זורם בצורה רגילה, המעבר בין המחזיקים בחוזים מתנהל בלי זעזוע מיוחד. אבל כאשר הזמן עד הפקיעה התקצר מאוד, וכאשר מספר הגופים שהיו מסוגלים לקלוט נפט פיזי היה מוגבל, מי שנשאר עם החוזה גילה שהבעיה איננה רק מחיר השוק אלא עצם האפשרות לעמוד בתנאי המסירה.

20 באפריל 2010 - אסדת קידוח של BP מתפוצצת וגורמת לאסון אקולוגי חמור

ב-20 באפריל 2010, אירע פיצוץ חמור באסדת הקידוח דיפווטר הורייזן שפעלה במפרץ מקסיקו עבור BP, בקידוח שנקרא מקונדו. האסדה נחשבה לאחת מאסדות הקידוח המתקדמות בענף ופעלה במים עמוקים מאוד, בעומק של כ-5,000 רגל מעל קרקעית הים, כאשר עומק הקידוח עצמו הגיע לאלפי מטרים נוספים. על האסדה שהו 126 עובדים בזמן האירוע. 11 מהם נהרגו ו-17 נפצעו.

האירוע החל כאשר נפט וגז פרצו מהבאר כלפי מעלה, חדרו למערכת הקידוח והגיעו אל האסדה. החדירה הזאת יצרה רצף של התלקחויות ופיצוצים, ולאחר מכן פרצה שריפה גדולה. יומיים אחר כך, ב-22 באפריל, האסדה טבעה. עצם טביעת האסדה לא סיימה את האירוע, מאחר שהבעיה המרכזית עברה לקרקעית הים, שם נותרה באר בלתי נשלטת שפלטה נפט לים במשך תקופה ממושכת.

• היום לפני: הוועדה ששינתה את מערכת הבנקאות בישראל והמהלך שהקפיץ את מטבע הקריפטו ב-40% ביום
• המהלך שהתניע את תעשיית האשראי הצרכני והזכיין הראשון של הרשת הפופולרית בעולם
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה

דליפת הנפט שנוצרה בעקבות האירוע נמשכה 87 ימים. לפי האומדן הרשמי של ארה"ב, מהבאר נפלטו כ-4.9 מיליון חביות נפט. חלק מהנפט נאסף, חלק נשרף או טופל, וחלקו התפזר בים ופגע באזורים נרחבים במפרץ מקסיקו. מעבר לנזק הסביבתי הכבד, היו לאירוע גם השלכות כלכליות רחבות: פגיעה בדיג, פגיעה בתיירות, עלויות ניקוי עצומות, תשלומי פיצויים, הוצאות משפטיות, השבתה של פעילות קידוח, והחמרת רגולציה בענף הקידוחים הימיים בארצות הברית.

מבחינה כספית, כבר בשנת 2010 BP הכירה בחיוב לפני מס של 40.9 מיליארד דולר שקשור לאירוע. החברה גם התחייבה להקים קרן תביעות בהיקף של 20 מיליארד דולר שנועדה לשלם לנפגעים, לבעלי עסקים, לעובדים ולגורמים אחרים שהושפעו מהדליפה. בהמשך, ההיקפים עלו עוד דרך הסדרים אזרחיים, פליליים וסביבתיים. BP שילמה 4.5 מיליארד דולר במסגרת הסדר פלילי עם ארה"ב, הגיעה להסדר אזרחי רחב מול הממשל הפדרלי וחמש מדינות בהיקף של עד 20.8 מיליארד דולר, והסכומים הכוללים שהחברה ייחסה לאירוע הגיעו בהמשך לעשרות רבות של מיליארדי דולרים.

לצד העלות הישירה לחברה עצמה, האסון השפיע גם על תעשיית האנרגיה כולה. הרשויות בארה"ב עצרו זמנית חלק מפעילות הקידוח במים עמוקים, תהליכי אישור הפכו מחמירים יותר, עלויות הביטוח והציות עלו, וחברות אנרגיה נדרשו לבחון מחדש נהלים, מערכות גיבוי, תוכניות חירום וסיכונים תפעוליים. 

20 באפריל 2010 - דיימלר רוכשת נתח מטסלה

ב-20 באפריל 2010, הודיעו דיימלר וטסלה על שותפות אסטרטגית שבמסגרתה רכשה דיימלר נתח הון משמעותי בטסלה. הנתח שנרכש עמד על 9.1%, והעסקה הוערכה בכ-50 מיליון דולר. לצד ההשקעה עצמה, הצדדים הודיעו גם על שיתוף פעולה תעשייתי, שבמסגרתו טסלה תספק מארזי סוללות ליתיום יון ומערכות נוספות עבור הגרסה החשמלית של דגם הסמארט של דיימלר.

באותו שלב טסלה הייתה חברה צעירה יחסית, שעדיין לא הפכה ליצרנית רכב בהיקף רחב. הדגם המרכזי שלה היה הרודסטר, שיוצר בכמויות מצומצמות יחסית, והחברה הייתה בעיצומו של מאמץ לבסס יכולת ייצור, לגייס הון ולפתח את מודל S. דיימלר, לעומתה, הייתה אחת מיצרניות הרכב הוותיקות והמוכרות בעולם, בעלת מותגים כמו מרצדס בנץ וסמארט, עם בסיס תעשייתי רחב, שרשרת אספקה עמוקה, מפעלי ייצור גלובליים ומערכי פיתוח, בדיקה ושיווק מבוססים.

המשמעות של עסקה כזאת הייתה כפולה. מצד אחד, מדובר היה בהשקעה הונית של יצרנית רכב מסורתית בחברת רכב חשמלי חדשה. זה נתן לטסלה חיזוק פיננסי, ובאותה מידה גם אות אמון תעשייתי. כאשר יצרנית ותיקה כמו דיימלר מכניסה כסף לחברה צעירה, המשמעות איננה רק הזרמת הון, אלא גם הבעת נכונות לעבוד עם הטכנולוגיה שלה, לבחון אותה מקרוב, ולהסתמך עליה בפרויקט ייצור ממשי. 

השותפות נבנתה סביב צורך קונקרטי. דיימלר רצתה להאיץ את פיתוח הרכב החשמלי שלה, בעיקר עבור דגם הסמארט החשמלי, וטסלה כבר הראתה יכולת בפיתוח מערכות סוללה וניהול אנרגיה לרכב. במסגרת ההסכם, טסלה אמורה הייתה לספק ציוד ל-1,000 כלי רכב ראשונים של הדגם החשמלי. 

ההיגיון העסקי מאחורי העסקה היה ברור. בענף הרכב, מעבר בין טכנולוגיות הנעה הוא תהליך יקר מאוד, איטי מאוד ועתיר סיכון. יצרנית ותיקה מחזיקה ביתרונות עצומים בייצור, באיכות, ברכש, בתקינה ובהפצה, אבל לא תמיד במהירות פיתוח של טכנולוגיה חדשה. חברה צעירה כמו טסלה יכולה להחזיק ביתרון בפיתוח ממוקד ומהיר יותר של מערכת ספציפית, במקרה הזה סוללות ומערכת הנעה חשמלית, אבל חסרה משאבים, מסה תעשייתית ומימון. לכן עסקה מהסוג הזה מחברת בין שתי מערכות שונות: מערכת תעשייתית ותיקה עם מערכת טכנולוגית צעירה.

20 באפריל 2009 - אורקל רוכשת את סאן מיקרוסיסטמס

ב-20 באפריל 2009, אורקל הודיעה על הסכם לרכישת סאן מיקרוסיסטמס בעסקת מזומן לפי מחיר של 9.50 דולר למניה. שווי העסקה הכולל עמד על כ-7.4 מיליארד דולר.

במרכז העסקה עמדו שתי חברות שונות מאוד באופי הפעילות שלהן. אורקל, בהובלת המנכ"ל לארי אליסון, הייתה מזוהה בעיקר עם מסדי נתונים, תוכנה ארגונית ופתרונות לארגונים גדולים. סאן מיקרוסיסטמס, שבאותה תקופה הונהגה על ידי המנכ"ל ג'ונתן שוורץ, הייתה בעלת נוכחות רחבה בשרתים, מערכות אחסון, מערכת ההפעלה סולאריס, שפת ג'אווה, MySQL, וכלי פיתוח ותשתית נוספים. יו"ר סאן ואחד ממייסדיה היה סקוט מקנילי, דמות בולטת מאוד בענף הטכנולוגיה הארגונית.

העסקה הגיעה אחרי תקופה מורכבת עבור סאן. החברה סבלה משחיקה בפעילות, מלחץ תחרותי ומשינויים במבנה שוק השרתים והתוכנה. עוד לפני ההסכם עם אורקל, נוהלו מגעים לרכישת סאן על ידי IBM, אך הם לא הושלמו. בתוך החלל שנוצר נכנסה אורקל עם הצעת מזומן מלאה, והציגה רכישה שאמורה להרחיב אותה מעבר לעולם התוכנה הטהור לתחומים של חומרה, תשתיות ומערכות משולבות.

מבחינת הנכסים שנרכשו, הרשימה הייתה ארוכה מאוד. אורקל קיבלה גישה לשרתי SPARC, למערכות אחסון, לסולאריס, לג'אווה, ל-MySQL, לטכנולוגיות רשת, לכלי ניהול ולבסיס לקוחות רחב מאוד במגזר הארגוני והממשלתי. לכל אחד מהנכסים האלה הייתה משמעות נפרדת. ג'אווה הייתה אחת מפלטפורמות הפיתוח המרכזיות בעולם. MySQL הייתה מערכת מסדי נתונים בקוד פתוח עם נוכחות רחבה מאוד. סולאריס הייתה מערכת הפעלה מבוססת Unix שנחשבה חשובה במיוחד בסביבות ארגוניות. כלומר, מעבר למחיר העסקה, אורקל רכשה שכבות עמוקות של טכנולוגיה, מוצרים וקניין רוחני.

לארי אליסון תיאר אז את העסקה כמהלך שצפוי להגדיל את הרווח למניה של אורקל כבר בשנה הראשונה אחרי השלמתה, והחברה הדגישה את פוטנציאל ההכנסות מהמכירה המשולבת של חומרה ותוכנה.