למי שייך חדר הכושר בלובי של הבניין - לדיירים או לקבלן?
התובעים טענו שהם רכשו את החדר מהקבלן, אך השופטת קבעה שהם לא הוכיחו שהנכס הוצא מהרכוש המשותף, ואף שהם ידעו כי הדיירים מחזיקים בו כבר 20 שנה
בית משפט השלום בבאר שבע דחה תביעת פינוי שהגישה ד. ברכה השקעות ובניה ועו"ד סער רשף נגד 344 דיירים בפרויקט כיכר רמב"ם בבאר שבע, וחייב את התובעים לשלם לנתבעים 40 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. השופטת רחלי טיקטין עדולם קבעה כי התובעים לא הצליחו להוכיח שחדר כושר בקומת הלובי, שמשמש את הדיירים מאז בניית הבניינים, אינו חלק מהרכוש המשותף.
הסיפור מתחיל בפרויקט שכולל שלושה בניינים גבוהים ברחוב הנרי קנדל בבאר שבע, שנבנו על ידי י.ש. ברכה חברה ליזמות השקעות. בקומת הלובי של אחד הבניינים מצוי חדר שהוגדר כחדר כושר, שאליו ניתן להיכנס מהלובי של שני בניינים צמודים. הקבלן עצמו רכש מכשירי כושר והציב אותם בחדר, והדיירים השתמשו בו במשך שנים - בתחילה כחדר כושר ובהמשך כחדר מפגשים לוועד הבית ואירועים.
ב-2005 רכשה ד. ברכה השקעות ובניה, שבבעלות בנם של בעלי החברה הקבלנית, שטחים בבניין - ולטענתה, ביניהם גם את החדר הזה. ב-2020 רכש עו"ד רשף מחצית מהזכויות בחדר מהחברה. באותה שנה הוגשה התביעה לפינוי הדיירים.
אלא שהשופטת לא השתכנעה. הבעיה המרכזית: התובעים לא הצליחו להראות שהחדר הוצא מהרכוש המשותף בצורה חוקית. לפי הפסיקה, קבלן שרוצה להוציא שטח מהרכוש המשותף חייב לפרט זאת "ברחל בתך הקטנה", במסמך נפרד שמצורף להסכם המכר עם הדיירים. כאן זה לא קרה.
"אין החלטה חד משמעית"
בית המשפט מינה מומחית, האדריכלית ושמאית המקרקעין נורית ג'רבי, שבדקה את כל המסמכים לעומק. המומחית אישרה בעדותה כי "אין החלטה חד משמעית" בשאלה אם החדר הוצא מהרכוש המשותף. היא הסבירה כי בהסכמי המכר עם הדיירים "לא היתה הגדרה אם חדר הכושר הוא חלק מהרכוש המשותף או לא. ואני לא יודעת לענות אם זה חלק מהרכוש המשותף או לא".
התובעים עצמם לא הצליחו להגדיר בצורה עקבית מה בדיוק הם רכשו. פעם כינו את הנכס ספא, פעם חדר כושר, פעם מועדון בריאות. גם עו"ד שלמה אביטן, שליווה את הפרויקט כחברה משכנת, הסתבך בעדותו כשהודה כי, "אני לא זוכר באמת... כל המתחם הזה, הגדרנו אותו מול הבנקים כספא". כששאלה אותו השופטת על הסתירות, אמר: "אל תתפסי מלה בהגדרה".
גם התשריטים שצורפו להסכם המכר לא זיהו באופן ברור את החדר. המומחית העידה: "לא ידעתי לומר בוודאות שאכן לחוזה צורף מסמך שמזהה באופן חד חד ערכי את השטח הספציפי הזה". היא סיכמה: "שתי השאלות המהותיות כאן לא הגעתי למסקנה חד משמעית שהם הוגדרו בצורה מפורשת".
התובעים לא היו תמימים
השופטת גם מצאה שהתובעים לא היו תמימים. עו"ד רשף הודה בחקירתו שידע לפני הרכישה שהנכס תפוס: "עכשיו לשאלת בית המשפט, אני ראיתי שהנכס הזה תפוס, ראיתי שהוא סגור". גם בעל החברה התובעת, דורון ברכה, אישר שידע שהדיירים משתמשים בחדר: "זה היה בסדר שהשתמשו בו".
השופטת ציינה גם את השיהוי הכבד: החברה התובעת רכשה לכאורה את הנכס ב-2005, שלחה מכתב דרישה לפינוי ב-2010, ומאז היא לא עשתה דבר עד להגשת התביעה ב-2020 - עשר שנים של חוסר מעש. מנגד, הדיירים הוכיחו שנציג הקבלן הבטיח להם חדר כושר בבניין: "הוא הבטיח שיהיה לנו בבניין עצמו חדר כושר קטן ששייך לכל הדיירים", העיד אחד הדיירים.
