"כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ"

1. הדוגמא של המבול

מחזור וורמייזא, סוף המאה ה-13 (צילום: בית הספרים הלאומי)

אנו יודעים שראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם, אך פחות שמים לב לכך שהוא יום הדין למדינות העולם. דומה שבתפילות היום יש רק אזכור אחד לכך, תריסר מילים בלבד בברכת הזכרונות: "ועל המדינות בו ייאמר - איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע". בהמשך הברכה מוזכר נח כדוגמא למי שהקב"ה זכר והציל "בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם" - הדוגמא הקיצונית ביותר בהיסטוריה לענישה קולקטיבית של העולם כולו וביטוי לכך שגם המדינות עומדות לדין.

המבול בא בשל שחיתות אישית שזכתה לחסות השלטונות. "כי מלאה הארץ חמס", מתארת התורה. חז"ל הסבירו, כי בני הדור היו גוזלים זה מזה פחות משווה פרוטה (נותנים ביס בתפוח, נהגתי לומר לילדי כשהיו קטנים) וכך לא ניתן היה להעמידם לדין. כאשר השלטון תקין ורודף צדק, הוא מוצא דרכים להילחם גם בעבירות פעוטות הנעשות במכוון והופכות למכת מדינה. לא בדור המבול. מה שמסביר את הטוטאליות של העונש: המדינות היו רקובות ללא תקנה.

2. המדינה והעולם

הלכות תשובה לרמב"ם, כתב יד מתימן, המאה ה-20 (צילום: מורשת מכירות פומביות)

ברייתא ידועה במסכת קידושין (דף מ', עמוד ב') מסבירה מה הקשר בין מעשה בודד של אדם יחיד לבין גורלו של העולם כולו. התנא הראשון בברייתא אומר, שאדם חייב לראות את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חובה; מצווה אחת תכריע את גורלו לטובה, בעוד עבירה אחת תכריע את גורלו לרעה.

ר' אלעזר בן ר' שמעון (בנו של רשב"י) מרחיב בהרבה: "לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות; עשה עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה".

המעניין הוא, ששניהם דרשו את אותו פסוק בקהלת - "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה": האם אחריותו של האדם, החוטא האחד, היא רק על עצמו, או שמא על כל העולם? הרמב"ם פוסק להלכה - להלכה ממש בהלכות תשובה (פרק ג', הלכה א') - כשיטת ר' אלעזר, בתוספת חשובה:

• הרשמת: עמותה תורנית מפתח תקווה מגייסת כספים ועוסקת בעיקר בסכסוכים
• "עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם"

"כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתרים על עוונותיו - צדיק; ומי שעוונותיו יתרים על זכויותיו - רשע; מחצה למחצה - בינוני. וכן המדינה: אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהם - הרי זו צדקת; ואם היו עוונותיהם מרובים - הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו". לא רק האדם והעולם, אלא גם המדינה.

ר' אברהם די-בוטן מסביר, בפירושו "לחם משנה", שאם המדינה צדקת - הקב"ה מעניש בצורה אינדיבידואלית את תשביה הרשעים; אם המדינה רשעה - הקב"ה מחריב אותה, אך מציל את תושביה הצדיקים. וכך גם לעולם כולו. הצורך לדון בנפרד כל מדינה, הוא לשם הכרעה בגורל העולם אם חציו זכאי או חציו חייב; או שמדינה צדקת תינצל כולה גם אם העולם יחרב.

3. היחיד והעולם

כרטיס שנה טובה ששלח יצחק שבדרון לבנימין זאב הרצל, 1897 (הארכיון הציוני המרכזי)

הרב חיים דרוקמן זצ"ל, מי שהיה ראש ישיבות בני עקיבא, עומד (בסדרת ספריו "לזמן הזה"), על הקשר בין תשובת הפרט לתשובת הכלל. בעקבות דבריו של הראי"ה קוק בספרו "אורות התשובה", אומר הרב דרוקמן:

• האיומים של ארגנטינה לא ישפיעו על נאוויטס והפקת הנפט מפוקלנד - דעה
• האם בואינג מתקרבת לריקול על יותר מ-1,000 מטוסי דרימליינר?

"התיקון הפרטי של כל אחד ואחד מאיתנו קשור באופן מהותי עם תיקון העולם כולו. ניתן להדגיש ולומר שהתיקון הפרטי והתיקון הכללי תלויים בזה בזה - באמצעות התשובה של האדם הפרטי, העולם כולו נעשה מתוקן יותר. כיצד תיקון הפרט מביא לתיקון הכלל?

"כאשר אדם מתקן את עצמו, הוא למעשה מתקן חלק מהעולם כולו, שהרי הוא חלק מהעולם. ככל שיהיו יותר אנשים שיתקנו עצמם - כך ילך העולם ויתוקן. לדוגמא: כיתת חיילים היא כלל המורכב ממספר פרטים. כאשר כל פרט בקבוצה, כל חייל, משפר את יכולותיו, הרי שהקבוצה כולה משתפרת".

קיימת הבנה עמוקה יותר, מוסיף הרב דרוקמן: "תיקון האדם מביא לתיקון הבריאה כולה. המעשה הטוב של האדם, לימוד התורה וקיום המצוות על ידו, מעלים ומיטיבים את הבריאה כולה - לא רק על ידי הוספת זכויות לבריאה, אלא המעשים עצמם מוסיפים טוב בעולם".

4. דמוקרטיזציה של הדת

מחזור נירנברג שכתב דוד בר פסח, המאה ה-14

הקשר בין דינו של העולם לבין מעשיו של היחיד הוא ביטוי לאחד העקרונות המהפכניים והמרכזיים של היהדות. הרב יונתן זקס זצ"ל, מי שהיה הרב הראשי לבריטניה ומהוגי הדעות היהודיים החשובים ביותר בדורות האחרונים, כינה זאת "דמוקרטיזציה של הדת": היהדות איננה נחלתם של מלכים וכהנים בלבד, כמו דתות העולם הקדום, אלא לכל יהודי יש בה חלק. ולא סתם חלק; רק כל עם ישראל כולו יחדיו - כהנים, לווים וישראלים, גברים ונשים, חקלאים וסוחרים, עשירים ועניים - יכול לקיים את כל תרי"ג מצוות. התורה בנויה מלכתחילה כך שיש צורך בשותפות מוחלטת כדי לקיים אותה בצורה מוחלטת.

ר' אלעזר והרמב"ם מלמדים אותנו שהאחריות רבה עוד יותר. מעשינו ומחדלינו, מצוותינו ועבירותינו, יכריעו את גורלנו האישי, את גורלה של מדינתנו ואת גורלו של עולמנו. דומה שבדורנו קל יותר להבין זאת: כאשר אנו מתניעים את המכונית, אנו מחמירים את שינויי האקלים הקטלניים. כאשר אנחנו מפרסמים פוסט ארסי, אנו מזהמים עוד יותר את האווירה. אנחנו לא מנהיגים את העולם, אבל אנחנו משפיעים עליו עד מאוד באוסף עצום של מעשים קטנים ושגרתיים. "הכריע את כל העולם".

5. הזדון והרשעות

כתב יד של ר' שבתי מרשקוב, 1700 (צילום: בית המכירות הפומביות ברנד)

דרך נוספת ומשמעותית במיוחד בה כל אחד מאיתנו קובע את גורל המדינה, היא בחירת מנהיגינו. בשנה הבאה עלינו לטובה תקבע מערכת הבחירות האם ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית והאם תיהנה מאהדת העולם וסיועו, או שתמשיך להתדרדר בתהום החורבן. זוהי דוגמא מובהקת לכך שכל אדם מכריע.

בראש השנה אנו ממליכים את הקב"ה על עצמנו ועל העולם, ומייחלים ליום שבו "כל הרִשְעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". על דרך הדרוש ניתן לומר: כאשר מדובר בממשלה שוגה, הטועה בתום לב - יכולים בני האדם להחליף אותה לבדם. אך כאשר מדובר בממשלה הפועלת במזיד, ההורסת בכוונה תחילה - יש צורך בסייעתא דשמיא.

כאשר ממשלה פועלת במחשבה תחילה להרס הדמוקרטיה; כאשר היא ממוטטת את יסודות האחדות; כאשר היא מתעלמת מהאזהרות הבטחוניות; כאשר היא מזרימה מיליארדים למקורביה; כאשר היא מעדיפה את הישרדותה על פני האינטרסים הלאומיים; כאשר היא מתעלמת מעבריינות מקורביה; כאשר היא מפקירה את חיי אזרחיה; כאשר היא מקריסה את מערכת החינוך - מתברר שזוהי רשעות, ולכן עלינו להתפלל בכל לב שהקב"ה יסייע לנו להעביר אותה מן הארץ.

6. בחזרה אל היחיד

מחזור מתימן, המאה ה-19 (צילום: מורשת מכירות פומביות)

העברת ממשלת הזדון מן הארץ מאפשרת גם לסגור את המעגל ולחזור אל היחיד. אם הזדון יאבד את השלטון, תהיה זו תחילת הדרך לעקירתו מחיינו בכלל. בני אדם חושבים ושוגים, מתכננים ונכשלים, עושים וטועים. חז"ל ממשילים לנו כיצד אפילו המלאכים אינם צודקים מדי פעם, קל וחומר בשר ודם. על חטאים בשגגה קל יחסית לכפר, כי ברור שלא הייתה כוונה להרע.

הרבה יותר קשה לתקן את מה שנעשה בזדון, משום שהדבר מחייב להכיר בכך שכל הדרך הייתה פסולה - המחשבה, התכנון, המעשה. יתרה מזאת: יש להודות שהיו סימני אזהרה ברורים, אך התעלמנו מהם והמשכנו הלאה. שוגג נובע מרשלנות; זדון נובע מרשעות. ובדיוק כשם שהדין הפלילי מחמיר בהרבה עם מי שפועל במזיד, כך גם הדין השמימי.

כאשר אדם חוזר בתשובה מתוך אהבת ה', אמרו חכמינו, חטאיו שבשגגה נעשים לזכויות, ואילו חטאיו שבמזיד נעשים לשגגות. אולי נובע מכאן, שאם ימשיך ויעשה תשובה מאהבה - שגגות אלו יהפכו לזכויות (ושמא לכך התכוון הרב קוק באומרו שיש "לעשות תשובה לתשובה"). ככל שנתרחק מן הזדון במישור הציבורי, יקל עלינו להתרחק ממנו במישור הפרטי. כפי שראינו, מעשה הפרט משפיע על הכלל, וחז"ל דרשו שמידת טובה מרובה פי 500 ממידת פורענות. כתיבה וחתימה טובה.