עונשי המאסר השיגו הרתעה ומספר עבירות מידע הפנים ירד משמעותית
עונשו של האנליסט שי ליפמן - 18 חודשי מאסר - מלמד שהענישה המחמירה נמשכת, ושמוטב להגיע להסדר טיעון כדי למנוע עונש כבד עוד יותר
גזר דינו של האנליסט שי ליפמן - 18 חודשי מאסר על שימוש במידע פנים לצד מרמה והפרת אמונים בתאגיד - מלמד שני לקחים הקשורים זה בזה. האחד: בתי המשפט ממשיכים לשלוח לכלא לתקופות משמעותיות את מי שמבצע עבירה זו. השני: כאשר יש ראיות חזקות, מוטב לנאשם להגיע להסדר טיעון ולחסוך לעצמו עונש חמור עוד יותר.
ההסדר אושר: 18 חודשי מאסר לאנליסט שי ליפמן על מידע פנים
תיק שי ליפמן: עשר שנים בין העבירה לענישה הן הרבה יותר מדי זמן
חוק ניירות ערך קובע עונש מירבי של חמש שנות מאסר לאיש פנים המשתמש במידע פנים, ועונש של שנתיים למי שנעזר במידע שהוא מקבל מאיש פנים. הפסיקה הרחיבה מאוד את המושג "איש פנים" ולמעשה כיום נכלל בה כל מי שמתוקף עבודתו נחשף למידע מהותי על חברה ציבורית שאינו גלוי לציבור כולו. חומרת העונשים - ויש לזכור שעסקינן בפשיעה כלכלית ולא בנזקי גוף - נובעת מכך ששימוש במידע פנים פוגע בעקרון היסודי ביותר של המסחר בשוק ההון: קיומו בתנאים שווים.
הבעיה היא, שבמשך שנים רבות הענישה הזאת הייתה תיאורטית בלבד, למרות הרטוריקה המחמירה של בתי המשפט. השופט מישאל חשין אמר בשנת 1999 בעניינו של ישראל רוזוב, שהשתמש במידע פנים על חברת גיבור-סברינה שהייתה בשליטתו: "לא כל הידוע ל'אנשי פנים' ולמקורביהם על הנעשה בחברה ועל מצבה ידוע גם לציבור הרחב, והחוק מבקש לאסור על אלה - אשר מידע פנים בעל משמעות בא לידיהם, והמידע אינו ידוע לציבור - כי יעשו עסקות בניירות ערך של החברה כל עוד לא פורסם המידע לרבים.
"טעם האיסור מדבר בעד עצמו, והוא, שאותם מקורבים לא ינצלו את מעמדם - ניצול לרעה בעיני החוק - להיטיב את מצבם (ולהרע ממילא את מצבם של אחרים). כוונת החוק היא למנוע קיומן של עסקות שבהן יש למקורבים עודף מידע אך בשל נגישותם למידע חשוב בחברה". אולם, רוזוב נדון רק לשישה חודשי עבודות שירות.
חאלד כבוב היה הראשון
כמו בעבירות כלכליות אחרות, ההחמרה בענישה באה כאשר התברר שעונש תיאורטי הקבוע בספר החוקים אינו מרתיע דיו. נקודת המפנה הייתה פסק דינו של בית המשפט העליון בשנת 2013 בעניינם של עובדי חברת אלספק, ובראשם הסמנכ"ל וממלא מקום המנכ"ל, אפרים קדץ. בשנת 2009 הם השתמשו במידע פנים על עסקה משמעותית בספרד ורכשו ניירות ערך שלה. השופט חאלד כבוב, אז בבית המשפט המחוזי בתל אביב, גזר על קדץ עשרה חודשי מאסר בפועל.
השופטת דפנה ברק-ארז דחתה את ערעורו של קדץ באומרה: "העמדה העקרונית שהנחתה אותנו במקרה זה היא הגישה המצדדת בקביעת רף ענישה מחמיר בעבירות של שימוש במידע פנים, כדוגמת עבירות כלכליות אחרות, לצד הנכונות להשלים עם העלאה מדורגת של רף הענישה". בית המשפט העליון טרם פסק עד אז מהי הענישה הראויה על שימוש במידע פנים, אך "המגמה לפיה יש מקום לגישה מחמירה, המוצאת ביטויה גם בהטלתם של עונשי מאסר בפועל בכל הנוגע לעבריינות כלכלית, עמדה נגד עיניו של בית המשפט בהקשרים רבים ומגוונים".
ברק-ארז ציינה: "בית משפט זה אף עמד על כך שהתפשטותה של תופעת העבריינות הכלכלית, כמו גם סכנותיה, מחייבות להסיט את נקודת האיזון אל עבר הדגשת האינטרס הציבורי בענישה ראויה". היא ציטטה מפסק דין קודם שלה בנוגע לעבריינות צווארון לבן: "חרף אופייה 'הנקי' היא 'מלוכלכת' לא פחות, ונזקיה אף עולים במקרים רבים על נזקיהן של עבירות רכוש מסורתיות".
ברק-ארז קבעה: "חרף עמדה עקרונית זו, טרם הושת מאסר בפועל על מי שהורשעו בביצוע העבירה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים. אל לנו להיקלע ל'מעגל שוטה' בשל כך, על יסוד גישה שתתריע תמיד כנגד החלתה של גישה ראויה בפעם הראשונה. כל זאת, בצד המודעות לכך שהעלאתו של רף הענישה צריכה להתבצע בהדרגה".
"הגענו לקו פרשת המים"
המשנה לנשיא דאז, מרים נאור, הוסיפה בצורה קצרה וחדה: "הגענו בהליך זה לקו פרשת המים. נפל דבר, הוטל ואף אושר, עונש של מאסר בפועל. מי שיעבור בעתיד עבירות של שימוש במידע פנים מוטב שיידע כי הוא צפוי לעונשי מאסר בפועל, עונשים חמורים בהרבה מזה שהוטל הפעם על קדץ".
השופט אליקים רובינשטיין הסכים: "לא יהיה מנוס בעתיד מהטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, ובכלל עונשים חמורים יותר מאלה שהושתו כאן " בעבירות ניירות ערך בכלל ובעבירות מידע פנים בפרט". והוא נימק: "טיב העבירות יש בו פגיעה מובהקת באמון הציבור, ואין אלה קלישאות, במינוח ה'מכובס' הנוהג, אלא הבה נשים עצמנו בנעליהם של משקיעים, למשל, שמתברר להם כי בכירי חברה שכספם מושקע בה 'עושים קופה' על חשבונו של ציבור המשקיעים.
" אכן הרשעה פלילית היא כתם, מאסר בעבודות שירות הנחשב מאסר בפועל אינו נעים - אך אין להשוותם כל עיקר למאסר מאחורי סורג ובריח, תענוג מפוקפק גם בבתי הסוהר הטובים ביותר; משמעו שלילת חרות, ניתוק מן המשפחה, היות האדם נתון למרות יומיומית של הזולת, חברה לא מלבבת על פי רוב, ועוד כיוצא באלה. אין איפוא להקיש מאסר כזה לענישה אחרת, בודאי לאדם שהוחזק נורמטיבי, וכל חייו רק קרא על בתי סוהר או צפה בהם בסרטים. אולי מאסר מאחורי סורג ובריח ירתיע, אם יש תוחלת אמיתית להרתעה, ואם ייצא הקול - וכדאי שייצא - כי זו מנת חלקו הצפויה של עבריין מידע פנים ".
ואכן, בשנים הבאות הוטלו עונשי מאסר כבדים יותר. היחצ"ן צביקה רבין נדון ל-22 חודשי מאסר (בעליון; במחוזי הטיל עליו כבוב 30 חודשים). גיא פן, שהשתמש במידע שקיבל מרבין, נדון בעליון לשנת מאסר (לעומת 15 חודשים במחוזי). עם זאת, היו גם חריגות כלפי מטה: מנכ"ל סודהסטרים לשעבר, דניאל בירנבאום, נדון לחודשיים מאסר ובפועל ריצה רק 20 יום; איילת שרח-כהן, שקיבלה מידע ממנו, נדונה לשלושה חודשי מאסר.
- בג"ץ בולם את הדחת הממונה על התחרות בידי ברקת
- היחצ"ן החרדי שלמה פריימן חויב בתשלום מס ב-3.7 מיליון שקל
אבל אולי כן הושגה הרתעה. בשנים האחרונות כמעט ואין כתבי אישום על שימוש במידע פנים, וקשה להניח שרשות ניירות ערך שכחה כיצד אוכפים אותה, או שהעבריינים נעשו כה מתוחכמים. כאשר ברור מראש שרווח כספי של כמה רבבות שקלים יכול להוביל לחודשים רבים בכלא - נראה שההרתעה עובדת. עונשו של ליפמן עשוי לחזק אותה עוד יותר.
