ארבע ענקיות טלקום נגד אילון מאסק: אירופה מכינה את התשובה שלה לסטארלינק

רק לפני כמה חודשים השאלה הייתה האם סטארלינק של אילון מאסק מתחילה להפוך מאיום על חברות האינטרנט לאיום גם על חברות הסלולר. עכשיו ארבע מענקיות הטלקום האירופיות בוחנות דרך להחזיר מלחמה.

Deutsche Telekom, Orange, Vodafone ו-Telefonica נמצאות בשיחות ראשוניות להקמת קונסורציום משותף שיתמודד על תדרים לווייניים באירופה ויציע שירותי direct-to-mobile - חיבור ישיר בין לוויין לטלפון סלולרי רגיל, ללא צורך באנטנה ייעודית בבית או במכשיר לווייני מיוחד. לפי הדיווח בבלומברג, הקבוצה עשויה להתמודד יחד על חלק מתדרי ה-2 ג'יגה-הרץ שהאיחוד האירופי מתכנן להקצות לפעילות לוויינית.

השיחות עדיין בשלב מוקדם ולא התקבלה החלטה סופית להקים את הקונסורציום או להגיש הצעה. Vodafone ו-Orange סירבו להגיב לדיווח הראשוני, בעוד יתר החברות לא סיפקו אישור רשמי למהלך.

אבל עצם השיחות ממחיש עד כמה השתנתה התמונה בענף הטלקום. חברות סלולר שהשקיעו במשך עשרות שנים מיליארדים באנטנות, תדרים וסיבים מתחילות להתמודד עם עולם שבו לוויין במסלול נמוך יכול לדבר ישירות עם הטלפון של הלקוח.

מאיום לתחרות ישירה

כבר כתבנו כאן לפני כמה חודשים על האיום שמציבה Starlink על חברות התקשורת. אז הסברנו שהסיכון אינו ש-Starlink תחליף מחר בבוקר את כל רשתות הסלולר, אלא שהיא תתחיל לקחת לעצמה חלק מהקשר עם הלקוח - בעיקר באזורים שבהם הקליטה הקרקעית חלשה או אינה קיימת. אבל עכשיו החברות האירופיות מנסות לוודא שהקשר הזה לא יישאר בידיים של מאסק בלבד.

Direct-to-mobile מאפשר ללוויין לתפקד במידה מסוימת כמו אנטנה סלולרית בשמיים. בשלבים הראשונים השירותים מתמקדים בהודעות, שיחות ותקשורת בסיסית באזורים ללא כיסוי, אבל ככל שהקיבולת גדלה והמכשירים משתפרים, ניתן יהיה להציע יותר שירותי נתונים.

עבור מפעילות הסלולר יש כאן גם הזדמנות וגם סיכון. מצד אחד, לוויינים יכולים לסגור אזורי "חור" בלי להקים עוד אנטנות יקרות. מצד שני, אם ספק לווייני מצליח להגיע ישירות למכשיר, הוא מקטין חלק מהיתרון שהיה לחברת הסלולר המקומית.

להרחבה: טלפון של SpaceX? האיום הגדול על חברות התקשורת; האם גם בזק בסיכון?

אירופה שומרת חלק מהתדרים לעצמה

האיחוד האירופי לא מסתיר את הרצון שלו לצמצם תלות בחברות אמריקאיות בתחום החלל והתקשורת. במסגרת התכנון להקצאת תדרים לשירותי לוויין, חלק מהספקטרום אמור להיות שמור לגופים שנמצאים בשליטה אירופית. הקונסורציום של ארבע חברות הטלקום, אם אכן יקום, צפוי להתמודד על אותו חלק.

זו לא רק שאלה עסקית. מאז המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון, התלות בתקשורת לוויינית הפכה גם לסוגיה של ביטחון לאומי. Starlink הוכיחה שהיא יכולה להפוך בתוך זמן קצר לתשתית תקשורת קריטית, והמצב שבו חלק גדול מהיכולת הזאת תלוי בחברה אמריקאית פרטית ובבעל שליטה אחד אינו נוח לממשלות באירופה.

לכן האיחוד מקדם במקביל את IRIS² - מערכת לוויינים אירופית שאמורה לספק תקשורת מאובטחת לממשלות, עסקים ואזרחים.

התוכנית אף הורחבה לאחרונה. בעוד בתוכניות המקוריות דובר על כ-290 לוויינים, באוגוסט האיחוד הגדיל את המערך המתוכנן ל-348 לוויינים - 330 במסלול נמוך ו-18 במסלול בינוני. השיגורים הראשונים אמורים להתחיל ב-2029, ושירותים אירופיים מאובטחים צפויים להתחיל להיכנס לפעילות לאחר מכן.

אלא ש-Starlink כבר כאן

ופה נמצאת הבעיה האירופית. בזמן שהאיחוד עדיין בונה את התשתית שלו, Starlink כבר מפעילה אלפי לוויינים ומוכרת שירותים ברחבי העולם.

גם חלק מהחברות שמדברות עכשיו על קונסורציום אירופי כבר עובדות עם שחקניות אמריקאיות. Deutsche Telekom, למשל, הודיעה השנה על שיתוף פעולה עם Starlink כדי להציע חיבור לווייני ישיר לטלפונים בשווקים האירופיים שלה החל מ-2028.

Vodafone מצדה עבדה עם AST SpaceMobile האמריקאית, שמתחרה גם היא בשוק החיבור הישיר בין לוויין לטלפון.

כלומר, ארבע חברות הטלקום אינן בהכרח מנסות להתנתק מחר מהטכנולוגיה האמריקאית. ייתכן שבשלב הראשון הן עדיין יצטרכו לשכור קיבולת מלוויינים של חברות אחרות, עד שלאירופה תהיה תשתית מספקת משלה.

המטרה הרחבה יותר היא אחרת: לוודא שהן עצמן נשארות באמצע השרשרת ולא הופכות רק לספקיות של כרטיס SIM בזמן שחברת הלוויין מחזיקה בקשר עם הלקוח.

מי יחזיק את הלקוחות?

זו בסוף השאלה הכלכלית המרכזית. חברות סלולר נהנות היום מנכס שקשה מאוד לשכפל - רשת פיזית שמכסה מדינה שלמה. הן שילמו מיליארדים על תדרים והקימו עשרות אלפי אנטנות. Starlink משנה בהדרגה את המשוואה משום שחלק מהכיסוי יכול להגיע מלמעלה.

אין כרגע תרחיש סביר שבו לוויינים מחליפים לחלוטין רשתות קרקעיות בערים צפופות. הקיבולת של אנטנה קרקעית גבוהה בהרבה, זמן התגובה טוב יותר ועלות העברת כל יחידת מידע נמוכה יותר.

אבל הלוויין לא חייב להחליף את כל הרשת כדי להשפיע על השווי הכלכלי שלה. מספיק שהוא ייקח את האזורים המרוחקים, את שירותי החירום, את הנדידה ואת המקומות שבהם כיום למפעילות יש מעט תחרות.

וזה מסביר למה דווקא ארבע חברות שבימים רגילים מתחרות זו בזו עשויות לשתף פעולה. פיתוח תשתית לוויינית הוא יקר, הקמת מערך עצמאי לכל מפעילה אינה בהכרח כלכלית, ומול שחקן כמו SpaceX - שכבר מחזיק גם בלוויינים וגם ביכולת השיגור - היתרון של גודל הופך משמעותי.

אם הקונסורציום יקום, הוא עדיין יצטרך לקבל תדרים, למצוא או לבנות קיבולת לוויינית ולפתור שאלות רגולטוריות ותחרותיות. אבל עצם העובדה ש-Deutsche Telekom, Orange, Vodafone ו-Telefonica מוכנות לבחון שיתוף פעולה מספרת את הסיפור: Starlink כבר אינה רק ספקית אינטרנט ללוויין.