כמו בישראל: מס חדש על הבנקים באיטליה: 5% מהרווח בכל שנה, שלוש שנים ברצף

בישראל יש כבר תקופה דיבור על האפשרות למסות את רווחי הבנקים מעבר למתווה שכבר הושג, כשכנראה חלק גדול מהדיון הזה הוא פופוליסטי ולא יקודם בפועל והוא חלק מתוצריה של כלכלת בחירות, כשגם הבנקים איימו בעבר שבמידה ויוקדמו מיסים שכאלה, אלו בסופו של דבר יתגלגלו לציבור. אבל בעוד אצלנו הכל מתקיים במישור התיאורטי, באיטליה הוויכוח הזה כבר מקבל מספרים.

מתיאו סלביני, סגן ראש ממשלת איטליה ויושב ראש מפלגת הליגה, מבקש לגבות מעשרת הבנקים הגדולים במדינה 5% מהרווח בכל שנה, שלוש שנים ברצף. ההצעה עולה בדיוק כשהקואליציה ברומא פותחת את הדיונים על תקציב 2027, לצד סוגיות של מס הכנסה, שכר ומערכת הבריאות.

החשבון נשען על רווח מצרפי שנאמד בכ-30 מיליארד אירו לאותם עשרה בנקים. גבייה של 5% מתוכו מייצרת כ-1.5 מיליארד אירו בשנה, וכ-4.5 מיליארד במצטבר לאורך שלוש שנים. הליגה מכוונת את הכסף לפנסיות, וכאן טמון ההיגיון הפוליטי של המהלך: הוא נוגע בעשרה גופים גדולים, ומשאיר מחוץ למשוואה את מאות הבנקים המקומיים הקטנים שנחשבים קרובים יותר לעסקים הקטנים ולבוחר בפריפריה.

ספרד מפעילה מס דומה כבר כמה שנים, והנתונים שלה משמשים אמת מידה נוחה. בשנה הראשונה הוא הכניס לקופה כ-1.3 מיליארד אירו, ובשנה שאחריה כ-1.7 מיליארד. המנגנון עודכן בהמשך למדרגות שנעות בין 1% ל-7%, כשהשיעור הגבוה ביותר נופל על הגופים הגדולים, ובראשם סנטנדר. מדריד האריכה את הגבייה עד 2027. סלביני עצמו מרוחק פוליטית מממשלת פדרו סנצ'ז, אבל מאמץ ממנה את העיקרון ומציע מנגנון שונה.

פורצה איטליה, שותפה בקואליציה של ג'ורג'ה מלוני, מסתייגת זה זמן רב מהרעיון של מס על רווחי יתר בבנקאות, וזו הסיבה המרכזית שהצעות קודמות בכיוון הזה נבלמו. הוויכוח הפנימי הזה הוא שיקבע אם המהלך יגיע בכלל לנוסח סופי בחוק התקציב.

הרווחים שעליהם מדובר צמחו בשנים האחרונות בעיקר בזכות המרווח בין הריבית שהבנקים גובים על אשראי לבין זו שהם משלמים למפקידים. כשהריבית באזור האירו טיפסה, המרווח הזה התרחב מהר, והרווחיות של הענף הגיעה לרמות שהפכו אותו למטרה נוחה לגבייה. תחזית לומברד אודייר: רווחי הבנקים בארה"ב ובאירופה צפויים להמשיך לצמוח מסמנת שהמגמה צפויה להימשך, מה שמסביר למה פוליטיקאים באירופה חוזרים אל הרעיון שוב ושוב.

בישראל הוויכוח על גובה המס שמוטל על הבנקים חוזר בכל דיון תקציבי, והטענה שגבייה כזו מתגלגלת בסופו של דבר אל הלקוח עלתה גם כאן, כפי שעולה מהדיון סביב המס על הבנקים הוא מס על הציבור - והוא זה שישלם את המחיר. הענף המקומי כבר מתמחר את השאלה קדימה, והבנקים בונים על קפיצה ברווח ב-2027 - ומה יקרה אם המס יישאר מציג את התלות של התחזיות בהחלטה רגולטורית אחת.

אינטזה סנפאולו ויוניקרדיט, שתי הקבוצות הגדולות באיטליה, ממוקמות בדיוק במקום שבו ההבדל בין שני המנגנונים מתחיל לעלות כסף. גבייה לפי מדרגות של מרווח או הכנסות מכבידה בעיקר על גופים שהמאזן שלהם נשען על אשראי מקומי, ואילו אחוז קבוע מהרווח הנקי מכה חזק יותר דווקא בבנקים שייצרו תשואה גבוהה על ההון. שתי הקבוצות האיטלקיות נמנות עם הסוג השני, וההצעה של הליגה מכוונת אליהן ישירות.

הבנקים האיטלקיים סיימו את השנה החולפת עם רווחיות גבוהה במיוחד, וחלק גדול ממנה חזר לבעלי המניות דרך דיבידנדים ורכישות עצמיות של מניות. גבייה שנתית של 5% מהרווח נוגסת ישירות באותו סכום שמיועד לחלוקה, ולכן התגובה הראשונה של השוק להצעות מהסוג הזה מתבטאת בדרך כלל בשערי מניות הבנקים עצמן, עוד לפני שהחקיקה מתגבשת.

• חוב של 3 טריליון יורו, בורסה ברמות של בועת הדוט-קום: ההתהפכות הגדולה של איטליה
• איטליה בדרך חזרה לאנרגיה גרעינית - 40 שנה אחרי שסגרה את הכורים

ההבדל בין מס חד פעמי לגבייה שנפרסת על שלוש שנים מהותי מבחינת החברות. תשלום חד פעמי נרשם כהוצאה בשנה אחת, והשוק מתמחר אותו מיד ומתקדם הלאה. גבייה מתמשכת נכנסת לתחזיות הרווח של האנליסטים לשנים הבאות, מורידה את המכפיל שהמשקיעים מוכנים לשלם על המניה, ומשפיעה גם על תוכניות ההשקעה של הבנק עצמו.

המנגנון הספרדי מתבסס על הכנסות מריבית ומעמלות ולא על הרווח הנקי, וזה הבדל שמסביר חלק מהפער בתוצאות בין שתי המדינות. גבייה מהכנסות תופסת גם גופים שהרווחיות שלהם נמוכה יחסית, ואילו גבייה מהרווח הנקי מדלגת על בנק שסיים שנה חלשה. עבור מערכת בנקאית מפוצלת כמו האיטלקית, שבה פועלים מאות גופים קטנים לצד כמה ענקיות, ההבחנה הזו קובעת מי בכלל נכנס למעגל הגבייה.

ההצעה עדיין דורשת הסכמה בתוך הקואליציה, והדיון על חוק התקציב לשנה הבאה ייפתח בשבועות הקרובים.