ייצוגית של 20 מיליון שקל נגמרה בגמול של 1,600 שקל
בית המשפט המחוזי מרכז אישר הסתלקות מבקשה נגד ביטוח ישיר בשל מסרון תזכורת שיווקי, וקבע שההליך "מיצה את עצמו עוד בטרם החל"
בקשה לתובענה ייצוגית נגד איי.די.איי (ביטוח ישיר), שהעריכה את נזקי הקבוצה ב-20 מיליון שקל, הסתיימה בגמול של 1,600 שקל למבקש. שופט בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מוטי פירר, אישר הסתלקות מתוגמלת מהבקשה, שעסקה במסרון ובמייל ששלחה החברה לגולשים שביקשו הצעה לפוליסת נסיעות ובחרו לסרב לדיוור שיווקי. פירר קבע כי החברה תיקנה את נוסח ההודעות עוד לפני שהבקשה הוגשה, וכי "ההליך מיצה את עצמו עוד בטרם החל". שיווק החברה עמד גם במרכז תביעה אחרת, שבה לקוחה שקיבלה 91 שיחות ממספרים לא מוכרים תבעה את איי.די.איי וזכתה.
לפי הבקשה, ב-10 בדצמבר 2024 נכנס המבקש, בן גברא, לאתר החברה, הזין את פרטיו וקיבל הצעה לפוליסת נסיעות לחו"ל. המחיר נראה לו גבוה, והוא עזב את האתר בלי לרכוש, אחרי שסימן שהוא מסרב לקבל הצעות שיווקיות. באותו יום הגיע לטלפון שלו מסרון שהציע לו להשלים את הרכישה ו"ליהנות מהטבת ביטוח משתלמת ברכישה אונליין". בתחתית ההודעה הופיע קישור להסרה. אחריו הגיע גם מייל, שהזמין אותו לחזור להצעה ולהשלים את הקנייה.
גברא, באמצעות עו"ד ליאור חאיק, טען להפרה של סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע כחוק הספאם, וגם להטרדה לפי חוק הגנת הפרטיות. הוא העריך את הנזק הבלתי ממוני ב-100 שקל לכל הודעה, כלומר 200 שקל לו עצמו, ואת נזקי הקבוצה העריך בדרך של אומדנה ב-20 מיליון שקל.
"פיילוט" של חודשיים
איי.די.איי, שיוצגה בידי עוה"ד רונית סיטון זלקינד ורוית קורן פרי, השיבה כבר למכתב ההתראה שקדם להליך. לגרסתה, מדובר בהודעות תזכורת שהחלה לשלוח למי שהתחיל לרכוש ביטוח נסיעות באתר ולא סיים, ובגלל תקלה נוסחו ההודעות עם הטבה שיווקית, אף שמטרתן הייתה שירותית. החברה הפסיקה לשלוח אותן, הציעה למבקש פיצוי אישי של 2,000 שקל ודחתה את הרעיון של פיצוי לקבוצה. בתשובתה לבקשה טענה עוד כי ההודעות נועדו לאפשר לנמען "לחסוך בעלויות הביטוח" שהוא מתכוון לרכוש ממילא, וכי השירות פעל "לתקופה מצומצמת של חודשיים לכל היותר".
אחרי קדם משפט הגיעו הצדדים להסכמה, שלפי הבקשה אינה מהווה הודאה של החברה בטענה כלשהי. החברה התחייבה שתזכורות ללקוחות שסירבו לדיוור יישאו מעתה נוסח מוסכם: "הי, ראינו שהתחלת תהליך לקבלת הצעת מחיר לביטוח נסיעות לחול בחברתנו, אך לא סיימת אותו. במקרה שהתהליך התנתק, צירפנו קישור לתהליך כדי שתוכל להשלים אותו". הצדדים ביקשו לאשר גמול של 2,000 שקל ושכר טרחה של 13,000 שקל בתוספת מע"מ.
נקודת המוצא, הזכיר פירר בהסתמך על הלכת מרקיט נ' סונול, היא שהסתלקות מתוגמלת היא חריג, וכי בית המשפט צריך "להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית כתוצאה מההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה לקבוצה". המבקש ובא כוחו הגישו תצהירים שלפיהם גילו את כל הפרטים המהותיים ולא קיבלו טובת הנאה מעבר לאמור בבקשה.
פירר הסכים שאפשר לטעון שבנוסח הישן היה "דבר פרסומת", אבל הצביע על קשיים. גם אם תוכח הפרה, כתב, "במישור הוכחת הנזק נכון לו אתגר לא קל", בין היתר בגלל הקושי לאתר את מי שסירבו לדיוור, קיבלו את התזכורות וחשו פגיעה. לדבריו, העובדה שההודעות נשלחו "כ'פיילוט' ולתקופה קצובה וקצרה בלבד", ותוקנו מיד, "עשויה לרמוז לאפשרות לפיה אין מדובר במדיניות מפרה או ב'שיטת עבודה' פסולה אלא בטעות".
ומה קיבלה הקבוצה? לפי השופט, הסעד העיקרי, צו שיחייב את החברה לחדול, הושג עוד לפני הגשת הבקשה, ואילו "סעד הפיצוי בגין נזקי העבר" נותר מחוץ להסדר, "ובכך לא צמחה תועלת לחברי הקבוצה". מנגד, הוא החליט שאין לבטל כליל את תועלת הפנייה המוקדמת, ורצה לעודד פניות כאלה. על הסכסוכים בתחום הזה אפשר ללמוד גם מהסדר המסרונים של עיריית פתח תקווה, שבו תביעה של 2.5 מיליון שקל הסתיימה בקופונים לתרבות בהיקף של 81,000 שקל.
התוצאה: הגמול קוצץ ל-1,600 שקל ושכר הטרחה ל-10,400 שקל בתוספת מע"מ. החברה תשיב למבקש את החלק הראשון של האגרה, 6,399 שקל, והמבקש פטור מהחלק השני, בשל השלב המוקדם שבו הסתיים ההליך והזמן השיפוטי שנחסך. פירר גם פטר את הצדדים מפרסום בקשת ההסתלקות, והסתפק בהודעה למנהל בתי המשפט. התביעה האישית שלו נדחתה. פירר הדגיש כי ההסתלקות "אינה מהווה מעשה בית-דין" לחברי הקבוצה, כך שמי שיוכיח נזק בעתיד יוכל לתבוע.
החזר האגרה שיקבל המבקש, 6,399 שקל, גבוה פי ארבעה מהגמול שנפסק לו.
להרחבה: פלאפון המשיכה לשלוח פרסומות אחרי בקשות הסרה חוזרות - ותשלם
