העליון דן בערעור ודחה אותו - למרות שהאגרה והערובה לא שולמו
עורכת דין ערערה על חיובה בהוצאות בסכסוך בפרויקט בנייה וביקשה פטור מאגרה וערובה. הבקשה נדחתה ברובה - ומיד לאחר מכן נדחה הערעור על הסף
בית המשפט העליון דן בערעור על פסיקת הוצאות בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, למרות שמן התיק עולה שהמערערת לא שילמה את האגרה ולא הפקידה את הערובה כפי שנקבע. השופטת דפנה ברק-ארז דחתה על הסף את הערעור, בלא צורך בתגובת המשיבים.
עו"ד מרי אהרון היא אחת מ-90 בעלי הדירות בפרויקט תמ"א 38 שמבצעת חברת ענב ייזום בתל אביב. היא חתמה על ההסכם רק לאחר תביעה שהגישו בעלי דירות אחרים. בהמשך חייב אותה בית המשפט המחוזי (השופטת איריס לושי-עבודי) בהוצאות בסך 15,000 שקל, לאחר שלא עמדה בהתחייבותה לחתום על הליווי הבנקאי ובכך עיכבה את הפרויקט.
בית המשפט העליון דחה את בקשתה של אהרון לערער על ההחלטה שחייבה אותה לחתום על הליווי, ואהרון קיימה את ההחלטה. לאחר מכן ערערה על פסק דינו של המחוזי, אם כי בפועל - לאחר שכאמור חתמה - הערעור נותר רק לגבי שאלת ההוצאות. היא ביקשה מבית המשפט העליון לפטור אותה מתשלום האגרה ומהפקדת הערבון לכיסוי הוצאותיהם של המשיבים.
ענב ייזום התנגדה לבקשה באומרה, כי אהרון לא צירפה הוכחה כלשהי לכך שאין היא יכולה לעמוד בשני התשלומים. לדבריה, אהרון לא ציינה שהיא בעלת הדירה שבמרכז המחלוקת ובעבר מסרה שבבעלותה דירה נוספת בכפר סבא. אהרון טענה שאינה עובדת, אך במקביל אמרה שהיא תומכת בהוריה; היא כאמור עורכת דין, מה שמלמד על יכולת כלכלית שאינה מנוצלת, הוסיפה ענב ייזום.
ענב הוסיפה: "מדובר בהליך משפטי שלישי בין הצדדים, כאשר בשני ההליכים הקודמים נפסקו לחובות המבקשת הוצאות משפט שלא שולמו על ידה. המבקשת אף הסכימה לפנים משורת הדין, שלא לגבות את ההוצאות שנספקו בהליך הקודם, ובתנאי כי המשיבה תמנע מלגרור אותה להליכי סרק נוספים, תוך הכבדה והעמסת הוצאות משפט נוספים על המשיבה. אולם המבקשת, מסיבות לא מובנות, מתעקשת לגרור את המשיבה ואת הפרויקט כולו, להליכים משפטיים בלתי פוסקים".
הבקשה אינה מבססת ולו בקירוב
הרשם רון גולדשטיין דחה היום את בקשתה של אהרון באומרו: "הבקשה דנא אינה מבססת ולו בקירוב תשתית עובדתית המצדיקה מתן פטור מהפקדת הערובה ומתשלום האגרה. מעבר לתצהיר הלקוני שצורף ולאישור המוסד לביטוח לאומי, לא נתמכה הבקשה באסמכתאות כלשהן בנוגע למצבה הכלכלי של המערערת: לא צורפו דפי חשבון בנק; לא הוצג פירוט של מקורות ההכנסה; לא צורפו תדפיסי כרטיסי אשראי; ולא הוגש תצהיר מפורט המתאר את רכושה, הכנסותיה והוצאותיה. ברי, כי לא ניתן להסתפק בהצהרה לקונית בדבר מצב כלכלי קשה.
"הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שבבעלות המערערת דירת מגורים, שהיא מושא ההליך. זאת ועוד, וכאן עיקר: המערערת לא הסבירה מדוע אין באפשרותה להיעזר בצדדים שלישיים לצורך גיוס סכום הערובה. משלא התקיים התנאי הראשון המצדיק מתן פטור מהפקדת הערובה ותשלום האגרה, ובהינתן שמדובר בתנאים מצטברים, איני נדרש לסיכויי ההליך". עם זאת, בשל אופיו המצומצם של ההליך, קבע גולדשטיין שאהרון תשלם את האגרה במלוא ותפקיד סכום מופחת של 15,000 שקל כערובה. הוא הורה לה לשלם סכומים אלה עד 3 בנובמבר.
זמן קצר מאוד לאחר החלטה זו של גולדשטיין, דחתה ברק-ארז את הערעור: "הלכה למעשה הערעור נסב אך על חיובה של המערערת בהוצאות. דא עקא, כפי שנפסק פעמים רבות, לערכאות הדיוניות מסור שיקול דעת רחב בעניין פסיקת ההוצאות, והתערבותה של ערכאת הערעור בנושא זה שמורה למקרים נדירים וחריגים בלבד. לא התרשמתי שהמקרה דנן נכנס לגדרם של מקרים אלה, אף לא בקירוב".
ברק-ארז מוסיפה: "לטענותיה של המערערת לא נמצא כל יסוד, כך שההימנעות מפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה היא הרבה לפנים משורת הדין, וטוב תעשה המערערת אם תשווה זאת נגד עיניה". השופטים יחיאל כשר ורות רונן הסכימו עם ברק-ארז.
