זליכה: "לא פוסל ישיבה עם נתניהו, אבל אדרוש את תיק האוצר כתנאי לכניסה לממשלה"

יוקר המחיה, מחירי הדירות, המסים והמונופולים שמכתיבים את המחירים במשק הם נושאים שמשפיעים על הכיס של כולנו, אבל עד כמה הם באמת עומדים במרכז מערכת הבחירות? לקראת הבחירות הקרובות יצאנו בביזפורטל לסדרת ראיונות עם המתמודדים לשמוע מה הם מתכוונים לעשות בנושאים הכלכליים שמעסיקים את הציבור, ואילו צעדים יקודמו ביום שאחרי הבחירות. הפעם שוחחנו עם פרופ' ירון זליכה, יו"ר המפלגה הכלכלית, שמבטיח להוביל שינוי עמוק במשק, להוריד מחירים ולהחזיר את התחרות לענפים שבהם שולטים כיום, לדבריו, מונופולים ובעלי הון. זליכה חבר למילואימניקים של יועז הנדל, וביחד הם בסקרים מגיעים ל-4 מנדטים.  

"במשך עשרות שנים לא הייתה בארץ מפלגה כלכלית. היו מפלגות סקטוריאליות, הייתה מפלגת גמלאים והיו מפלגות חרדיות, אבל מפלגה כלכלית לא הייתה. 'זו הכלכלה, טמבל' הייתה סיסמה פוליטית שטבע ג'יימס קארוויל, יועצו של ביל קלינטון, בשנת 1992, במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית. מטרת המשפט הייתה למקד את אנשי הקמפיין בנושא הכלכלי, כגורם מרכזי שיכול להניע בוחרים ולהכריע את הבחירות".

זליכה, כיהן בעבר כמנהל התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה וכחשב הכללי במשרד האוצר, וכיום הוא משמש כראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו.

בתקופת כהונתו במשרד האוצר, בשנים 2003-2007, צבר זליכה לא מעט אויבים, בעיקר בשל המהלכים החריפים שהוביל. מבקריו טוענים כי הוא נוטה לייחס לעצמו הישגים שלא בהכרח היו שלו בלבד. זליכה, לעומת זאת, משוכנע שתקופתו באוצר הייתה אחת התקופות הכלכליות הטובות בתולדות המדינה.

"חמש שנות עבודתי באוצר היו תור הזהב הכלכלי של המדינה", הוא אומר. "ניהול המדיניות הכלכלית עבר אז אליי, רגע לפני שלא היה עוד כסף לתשלום משכורות במגזר הציבורי".

זליכה מציין כי כבר ביומו הראשון בתפקיד החל לקדם שינויים שהביאו בהמשך לצמיחה של 7%-8%, כאשר אחד התחומים שהושפעו מכך היה שוק הדיור.

"בתחום הדיור זה היה דרמטי. בעלי נכסים לא רצו לקבל תשואות נמוכות של 2.5%, כאשר התשואות על ריביות היו פי שלושה מזה. זה הביא לכך שההשקעות הסולידיות בדיור ירדו, ומחירי הדיור ירדו".

"המסים ירדו באופן חד, מ-62.5% לממוצע של 45%, והמע"מ ירד ל-15.5%. מס החברות המשוקלל ירד מ-50% ל-44%", הוא טוען.

לדבריו, המטרה הייתה לשחרר את הצריכה הפרטית ולהפוך אותה לתוצאה של המדיניות הכלכלית, ולא למנגנון שמניע אותה. אלא שמאז, לטענתו, ישראל הלכה בכיוון ההפוך.

"ישראל הפכה לגן עדן למונופולים ולגיהינום לזוגות צעירים"

"מצבה הכלכלי והחברתי של ישראל קשה", טוען זליכה ומציין כי ההידרדרות החלה הרבה לפני 7 באוקטובר ונמשכת כבר שני עשורים.

"במהלך שני העשורים האחרונים, הרבה לפני 7 באוקטובר, מצבנו הכלכלי והחברתי הלך והידרדר. מחירי הדיור הרקיעו לשמים והגיעו לשיא של כמעט 170 משכורות ממוצעות לדירה ממוצעת, יותר מפי שניים מהמקובל במערב".

והבעיה, לדבריו, אינה מסתכמת במחירי הדירות. "מחירי הרכב בישראל כפולים ממחירם במערב, מחירי המזון גבוהים ב-51% ממחירם במערב, ומחירי הבנקאות, הביטוח, החשמל, המים, הארנונה והמסים - הכול הגיע לשיאים חדשים".

את האחריות למצב הוא מטיל בעיקר על היעדר התחרות ועל היחס שמעניק הממסד לחברות הגדולות.

"ישראל הפכה לגן עדן למונופולים, ליבואנים בלעדיים, לבנקים ולבעלי הון, ובמקביל הפכה לגיהינום עבור זוגות צעירים המבקשים לבנות לעצמם עתיד. המונופולים והחברות הגדולות זוכים בישראל לחיבוק אוהב של הממסד, והעסקים הקטנים נחנקים. ישראל הפכה לאחת המדינות הכי לא תחרותיות במערב".

זליכה טוען כי שינוי המדיניות והגברת התחרות יכולים להביא להפחתת יוקר המחיה בהיקף עצום. "את סביבת המחירים בישראל ניתן להוריד ב-250 מיליארד שקל".

לאן הולך הכסף הזה כיום? לדבריו, חלק גדול ממנו יוצא מהארץ או מתבזבז בשל חוסר יעילות של המערכת הכלכלית. "הכסף ברובו יוצא מהארץ או מתאדה מחוסר יעילות. הבנקים וחברות הביטוח מציגים תשואות על ההון של 16% במקום 8%. ענפי המשק סובלים מהיעדר תחרות בביטוח, ברכב ובמזון, וזה מה שמביא למחירים הגבוהים".

כדי לשנות את המצב, זליכה מתכוון לקדם רפורמה רחבה שבמרכזה פירוק כוחם של המונופולים והעברת רשות התחרות לאחריות משרד האוצר. "השאיפה היא להוריד מסים, להפחית את הכספים הקואליציוניים, להוריד את המע"מ ולהפחית את מס החברות. הכספים יוכלו לשמש למימון הוצאות הבריאות והחינוך", הוא אומר.

זליכה מתייחס גם לתקציב הביטחון, שגדל משמעותית בעקבות המלחמה האחרונה. "תקציב הביטחון היה 7% מהתוצר. הוא ירד ל-5%, מה שהביא לסגירת שש אוגדות, אבל במלחמה האחרונה הוא צמח באופן משמעותי".

אחד הנושאים שמקוממים אותו במיוחד הוא כוחם של היבואנים הבלעדיים בישראל. לדבריו, אחת הפעולות הראשונות שיקדם אם ימונה לשר האוצר תהיה שינוי כללי המשחק בענף היבוא.

"אם אתה יבואן בלעדי של יצרן בינלאומי גדול ואתה גם המפיץ, אתה בעצם קרטל ברישיון. את זה אדאג להפסיק".

זליכה מבקש לאסור כבר בחוק ההסדרים הראשון הסדרי יבוא בלעדיים שמונעים תחרות, ולבטל את המכסים על מזון ואת מכסות היבוא. "אני רוצה לבטל במלואם את כל המכסים על מזון ואת כל מכסות היבוא, שלא מאפשרות ליבואנים קטנים וזריזים להתחרות במונופולים ובמחירים שלהם".

בנוסף, הוא מבקש למנוע מיבואנים בלעדיים להשתלט על יבוא של יצרנים מרכזיים ומתחרים, ולקדם מחדש חקיקה המבוססת על הדין האירופי האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים. לדבריו, האיסור הזה רוקן מתוכן במשך השנים על ידי הממשלה ובית המשפט העליון, והוא מתכוון להחזיר לו את כוחו.

"תיק האוצר הוא תנאי לכניסה לממשלה"

זליכה משוכנע שהרפורמה שהוא מציע לא רק תוזיל מחירים, אלא גם תשפיע על התעסוקה ועל הפעילות העסקית במשק. "הרפורמה תניע גם את שוק התעסוקה ותיצור עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים", הוא מבטיח.

הוא מתייחס גם לשער הדולר, שלדעתו אינו משקף את המציאות הכלכלית בישראל. "שער הדולר הנוכחי אינו ריאלי, והוא נובע מחוסר התחרות ביבוא. חברות הייטק בורחות מסיבה זו, ומחירי חומרי היבוא גבוהים. הרפורמה תביא בהכרח לעלייה בשער הדולר והשקל ייחלש".

ומה לגבי כניסה לממשלה הבאה? זליכה אינו פוסל ישיבה בממשלה בראשות בנימין נתניהו, בתנאי שדרישותיו יתקבלו. מבחינתו, אין מקום לפשרות בנוגע לתפקיד שהוא מבקש למלא.

עושה רושם שלכל מועמד שינצח בבחירות תהיה משימה לא פשוטה אם ירצה לצרף את זליכה לקואליציה. "אני בהחלט שחור ולבן, ואבקש כתנאי לכניסה לממשלה את תפקיד שר האוצר", הוא מסכם.

למערכת הבחירות הוא מגיע עם תוכנית כלכלית שאפתנית, הבטחה להורדת יוקר המחיה ומאבק במונופולים וביבואנים הגדולים. אלא שהדרך מהצהרות לביצוע אינה פשוטה, במיוחד במציאות פוליטית שבה כל החלטה כלכלית מחייבת הסכמות קואליציוניות.