העביר לאשתו את כל הדירות כדי להציל את הנישואין - ההסכם בוטל והיא תשלם 70 אלף

בעל מירושלים חתם ב-2015 על הסכם שהעביר לאשתו את כל הדירות של המשפחה: דירת המגורים, דירה להשקעה ודירה חדשה שנקנתה בקבוצת רכישה. הוא נשאר בלי נכסים, בלי פנסיה ובלי חשבון בנק, והתחייב לשלם 9,500 שקל בחודש מזונות ומדור אם יתגרשו, כשהכנסתו עמדה אז על כ-6,200 שקל. ההסכם אפילו קיבל תוקף של פסק דין. עכשיו בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ביטל אותו כולו בגלל עושק, וחייב את האישה לשלם לו 70 אלף שקל הוצאות.

השופטת אורית בן דור ליבל קבעה שהבעל היה תלוי באשתו באופן קיצוני, ושהיא ניצלה את זה. "הנתבעת התנתה את המשך הנישואין בעשיית הסכם שיעניק לה את מלוא הזכויות בכל הרכוש שנצבר על ידי הצדדים במהלך החיים המשותפים ומנגד מותיר את התובע חסר כל", כתבה.

איך נראה "שלום בית" על הנייר?

בני הזוג, חרדים מהזרם החסידי, נישאו בשידוך ב-1997 ונולדו להם ארבעה בנים. הדירה הראשונה מומנה בחלקה הגדול, ולפי הבעל במלואה, בידי הוריו. האישה טענה שההורים נתנו כ-45 אלף דולר בלבד. על בסיס הדירה הזו נקנו בהמשך דירה גדולה יותר, דירה להשקעה ודירה בקבוצת רכישה, שהורחבה ושופצה בעלויות גבוהות.

בסוף 2014 הגישה האישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני. לטענתה הבעל צבר חובות, נעלם מהבית לימים ולילות, ואנשים "מהשוק האפור" הגיעו לחפש אותו ואיימו עליה. היא סיפרה שהוא גנב ממנה צ'ק של הורים מהגן שבו עבדה כדי לקנות סיגריות, ושכר רכב בצ'ק שלה וסיבך אותה בתביעה של 50 אלף שקל. בבית הדין הסכימו השניים לנסות שלום בית, וכעבור כמה חודשים חתם הבעל במשרד של עורכת דין שהאישה שכרה ושילמה לה על "הסכם גירושין ולחלופין שלום בית".

האישה הודתה בחקירה שהיא זו שפנתה לעורכת הדין, ושעורכת דין קודמת שאליה פנתה "אמרה שמבחינה אתית היא לא יכולה". לא הוחלפו טיוטות. הבעל, שהיה מיוצג באותה עת בתיק הגירושין, לא התייעץ עם עורך הדין שלו ולא סיפר להוריו. לפי האישה, הוא עצמו הציע את ההסכם כדי שתחזור בה מהגירושין, ו"היה מוכן לעשות הכל כדי שהנתבעת לא תעזוב אותו".

בלי שקל, בלי כרטיס, בלי חשבון

הבעל תיאר בבית המשפט חיים שבהם כל ההכנסות שלו הופקדו לחשבון שעל שם אשתו, ואת הכסף מהעבודה הנוספת העביר לה במזומן בכל ערב. כדי לשלם על משהו היה צריך לבקש ממנה את כרטיס האשראי, ואחר כך להחזיר אותו. הוא העיד בבכי: "אני לא הייתי אדם ברשות עצמי, אני הייתי תלוי בה באופן מוחלט ותלוי בקפריזות שלה באופן מוחלט". לדבריו היו ימים שבהם יצא לעבודה באזור תל אביב בלי לדעת אם יהיה לו במה לשלם על חניה.

הפסיכולוג שטיפל בו סמוך לחתימה תמך בגרסה. "מה שהדהים אותי", העיד, היה שהבעל הפקיד את הכנסותיו בחשבון שרק לאשתו הייתה זכות לנהל. "התובע היה מוכן לצאת מהבית בלי כסף, או לבטל פגישות מכיוון שלא היה לו דמי נסיעה, במקום לשנות את המשטר". הוא הסביר שאדם במצב כזה עלול להצהיר בבית משפט דברים שאינם נכונים רק כדי "להעביר את רוע הגזירה".

השופטת לא הסתפקה בעדות שלו. היא ציינה שהאישה עצמה כתבה בכתב ההגנה שביטלה לפעמים את הכרטיס שבו שילם הבעל על "שתיה וסיגריות", ושנאלצה "לאיים על התובע כי אנתק לו את הטלפון". "מטענות הנתבעת בעצמה הצטיירה תפיסה מטרידה של שליטה בכל הכנסות הבית, ובכלל זה בכל הכנסות התובע, ומניעת גישה לאמצעי תשלום לצרכים שוטפים", כתבה.

למה המומחה של בית המשפט לא הכריע?

המומחה שמינה בית המשפט קבע שתלות יתר יכולה לשבש שיקול דעת, אבל שכדי שתשפיע על אישור הסכם היא "צריכה להיות ממש קיצוני בתלות", מצב שלדבריו "מאוד נדיר". האישה גם נשענה על מסקנתו שהתנאים הגיוניים לאור החשש שלה לאבד את הבית בגלל החובות של בעלה. השופטת העדיפה את הפסיכולוג, שראה את הבעל בזמן אמת, סמוך לחתימה, ולא שנים אחר כך. לדבריה, "בדיקה בזמן אמת נושאת משקל סגולי רב".

• חולה סרטן ויתר על חלקו בבית תמורת מחיקת חוב מזונות, התחרט - וישלם 40 אלף שקל
• משכה 200 אלף שקלים לאמה - וזה סימן את סוף הנישואים

היא קבעה גם שהאישה הציגה לבעל את ההסכם כ"הסכם מגירה" שלא ימומש. האישה אמרה בעצמה ש"מלכתחילה לא התכוונתי אף פעם לנשל אותו". כשנשאלה על הפער בין המזונות שהבעל התחייב להם להכנסה שלו, השיבה: "גם לי זה לא היה הגיוני". טענתה שבאותה תקופה היו לבעל חובות בגובה חצי דירה עלתה לראשונה רק בסיכומים, ונדחתה.

ההכרעה התחזקה בגלל מה שקרה ב-2022. למרות ההסכם, ולמרות שהאישה כבר קיבלה ב-2021 פסיקתה שמאפשרת לרשום את הדירה החדשה על שמה בלבד, הדירה נרשמה על שם שניהם בחלקים שווים, והם לקחו עליה משכנתא משותפת. האישה הסבירה שמדובר ב"רישום טכני". השופטת לא קיבלה את ההסבר וכתבה שלא ברור מה מנע ממנה לרשום את הדירה על שמה, כפי שההסכם קבע.

תשע שנים זה לא מאוחר מדי?

האישה טענה שהבעל חיכה תשע שנים עד שתבע. השופטת קבעה שבמקרה של עושק שנמשך שנים, השעון מתחיל לרוץ רק כשהצד השני מתחיל לממש את ההסכם. האישה הגישה ב-2023 תביעה לאכוף אותו ולהוציא את הבעל מהבית, ושנה אחר כך הוא תבע לבטל. זה, לדבריה, זמן סביר. השניים התגרשו ב-2025, אבל ההסכם עצמו מעולם לא בוצע, ולכן אפשר היה לבטל אותו כולו.

הלכה ידועה היא שהסכם ממון שאושר בבית משפט מבוטל רק במקרים נדירים, וכך נדחו לא מעט תביעות דומות, כמו במקרה של חולה סרטן שוויתר על חלקו בבית ונדחה במחוזי. כאן השופטת הסבירה שבזמן האישור בית המשפט רק מקריא את ההסכם ומוודא שהצדדים מבינים אותו, ולא ידע על התלות ועל הנסיבות שבהן נחתם. בדרך היא ציטטה את השופט אהרן ברק: "אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה".

מי שחושב על הסכם בין בני זוג יכול לבדוק מתי באמת כדאי לעשות הסכם ממון. בתיק הזה בלטו בפסק הדין שני חסרים: הבעל לא קיבל ייעוץ משפטי, והטיוטה לא עברה בין הצדדים אף פעם.

• החברה והקבלן הכחישו את הליקויים - ויפצו זוג מיחיעם בכ-161 אלף שקל
• הסבתא שינתה את הצוואה ההדדית: הנכד יקבל 10,000 שקל במקום חלק אביו

בסיכומים טענה האישה שבתיק כזה ראוי לפסוק הוצאות של 150 אלף שקל. בסוף היא זו שתשלם 70 אלף, בתוך 30 יום.