יש לכם דירה, עסק או חצי מיליון שקל? מתי באמת כדאי לעשות הסכם ממון

רוב הזוגות שמתחתנים לא מתחילים את החיים המשותפים בחישוב של כמה כסף כל אחד ייקח איתו אם הקשר יסתיים. בגיל צעיר זה גם יכול להיראות מיותר: לאחד יש 80 אלף שקל בחיסכון, לשני 150 אלף, אולי קרן השתלמות וכמה השקעות, אבל אין עדיין הון שמרגיש מספיק גדול כדי להצדיק עורכי דין והסכמים.

אלא שהשאלה אם כדאי לערוך הסכם ממון אינה תלויה רק בכמה כסף יש בחשבון ביום החתונה. לפעמים דווקא סוג הנכס חשוב יותר מהסכום. דירה שנרכשה לפני הקשר, עסק קטן שיכול לצמוח, תיק השקעות, מניות בחברה פרטית או כסף שהגיע מהמשפחה עלולים להיות שווים בעוד עשר או עשרים שנה הרבה יותר מכפי שהם שווים היום.

הסכם ממון מאפשר לבני הזוג לקבוע מראש את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם ואת אופן חלוקת הרכוש במקרה של פרידה. ההסכם צריך להיערך בכתב ולקבל את האישור או האימות הנדרש לפי החוק. לפני הנישואים ניתן לאמת אותו גם בפני נוטריון, ואילו לאחר הנישואים נדרש אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי המוסמך. כאשר ההסכם מאושר בבית המשפט, הוא מקבל תוקף של פסק דין.

אבל השאלה המעניינת יותר מבחינה כלכלית היא אחרת: מתי בכלל שווה לעשות את זה?

100 אלף שקל בחיסכון: כנראה שהסכום לבדו אינו הסיפור

ניקח כדוגמה את שירה ויוני, זוג בתחילת שנות ה-30 לחייו. לשירה יש 100 אלף שקל בחיסכון וליוני כמעט שאין הון. האם הפער הזה מצדיק הסכם ממון?

אין לכך תשובה מתמטית. החוק אינו קובע רף שממנו צריך לערוך הסכם. במקרה שבו מדובר בכסף בלבד, אין נכסים נוספים, שני בני הזוג צפויים לעבוד ולצבור את מרבית הונם יחד והפער ביניהם אינו גדול ביחס להכנסות העתידיות שלהם, ייתכן שהצורך בהסכם יהיה מוגבל.

אבל גם כאן כדאי לשאול מאיפה הגיע הכסף ומה צפוי לקרות לו. 100 אלף שקל שנשארים בחשבון הם דבר אחד. 100 אלף שקל שמושקעים במניות או משמשים כהון עצמי להשקעה שעתידה לגדול הם כבר סיפור אחר.

זו גם הסיבה שקשה לקבוע כלל שלפיו "מתחת לחצי מיליון שקל אין טעם". הסכם ממון אינו ביטוח על יתרת חשבון הבנק ביום החתונה; הוא קובע כיצד יתייחסו לנכסים ולכספים גם כאשר המציאות הכלכלית משתנה.

500 אלף שקל מול אפס: הפער כבר משמעותי

נעבור למקרה של גיא ושני. גיא הגיע לקשר עם הון של 500 אלף שקל, ושני כמעט ללא חסכונות.

• הסתיר מאשתו פנטהאוז בשווי עד 4.5 מיליון שקל - וישלם מחצית
• ד״ר למשפטים טענה שחתמה בלי להבין - ותשלם 70 אלף שקל

גם כאן אין חובה לערוך הסכם, אבל מבחינה כלכלית כבר מדובר בפער שקשה להתעלם ממנו. אם הכסף מושקע לאורך שנים, הסכום עשוי לגדול משמעותית.

לשם המחשה בלבד, 500 אלף שקל שמניבים תשואה ממוצעת של 5% בשנה יהיו שווים כ-814 אלף שקל לאחר עשר שנים וכ-1.33 מיליון שקל לאחר 20 שנה, לפני מסים, דמי ניהול ושינויים בדרך. כמובן שאין שום הבטחה לתשואה כזו, והמטרה של החישוב אינה לחזות את השוק אלא להראות מדוע השווי הנוכחי של נכס אינו בהכרח הנתון החשוב ביותר.

במצב כזה עולות שאלות שהסכם יכול להסדיר מראש: האם רק 500 אלף השקלים המקוריים ייחשבו נפרדים? מה לגבי הרווחים שיצטברו? מה קורה אם הכסף מועבר לחשבון משותף? ומה קורה אם משתמשים בו כהון עצמי לדירה שתירשם על שם שני בני הזוג?

הסכום הראשוני הוא רק נקודת הפתיחה.

יש דירה מלפני החתונה? כאן כבר מדובר במיליונים

דירה היא כנראה הדוגמה הברורה ביותר לחשיבות האפשרית של הסכם ממון.

לפי חוק יחסי ממון, נקודת המוצא היא שנכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואים אינו נכלל באיזון המשאבים ונשאר בבעלותו. לכן דירה שאחד מבני הזוג רכש לפני החתונה אינה הופכת אוטומטית לרכוש משותף רק משום שבני הזוג נישאו.

• כמעט חצי מיליון כבר עברו לספק חשמל פרטי: כמה אפשר לחסוך?
• אקסלנס משיקה שירות המלצות למשקיעים עצמאיים: מאשרים באפליקציה והפקודה עוברת לבורסה

אך בפסיקה הוכרה האפשרות של בן הזוג השני להוכיח "כוונת שיתוף ספציפי" גם בנכס כזה, מכוח הדין הכללי. דירת המגורים זכתה בהקשר הזה למעמד מיוחד בשל היותה נכס משפחתי מרכזי, אבל גם כאשר בני הזוג התגוררו בה במשך שנים, עצם הנישואים והמגורים המשותפים אינם מספיקים כשלעצמם כדי להקנות לבן הזוג השני זכויות בדירה. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, והנטל להוכיח כוונת שיתוף מוטל על מי שטוען לזכויות בנכס.

כאן נכנסת לתמונה ההתנהלות הכלכלית בפועל. נניח שאחד מבני הזוג מגיע לנישואים עם דירה בשווי 2 מיליון שקל שעליה משכנתה של 700 אלף שקל. במשך 15 שנה בני הזוג מתגוררים בדירה, המשכנתה משולמת מתוך ההכנסות המשפחתיות ונעשה בה שיפוץ של 300 אלף שקל מכסף משותף. נסיבות כאלה עשויות להיות רלוונטיות לבחינת השאלה אם נוצרה כוונת שיתוף, לצד נסיבות נוספות של הקשר וההתנהלות סביב הנכס.

הסכם יכול להגדיר מראש מה יקרה לדירה עצמה, כיצד יתייחסו לתשלומי המשכנתה מכספים משותפים, מה יהיה מעמדם של שיפוצים והשקעות בנכס ומה יקרה אם הדירה תימכר והכסף ישמש לרכישת דירה אחרת.

וכאן היחס בין עלות ההסדרה לבין שווי הנכס כבר משתנה לחלוטין. כשוויכוח עתידי יכול להיות על נכס של 2 מיליון, 3 מיליון או 4 מיליון שקל, השאלה אם כדאי להוציא כמה אלפי שקלים על הסדרה מראש מקבלת משמעות אחרת.

ומה אם ההורים נתנו 600 אלף שקל לדירה?

זה תרחיש נפוץ: זוג קונה דירה ב-2.5 מיליון שקל. ההורים של אחד מבני הזוג נותנים 600 אלף שקל לצורך ההון העצמי, ההורים מהצד השני נותנים 100 אלף שקל, והיתרה מגיעה מחסכונות ומשכנתה.

כאן חשוב להבחין בין מתנה שניתנה לאחד מבני הזוג ונשארה רכוש נפרד לבין כסף שהוכנס לרכישת נכס משותף. חוק יחסי ממון מחריג, ככלל, מתנות שקיבל אחד מבני הזוג מאיזון המשאבים. אבל כאשר כספי ההורים משמשים לרכישת דירה שנרשמת על שם שני בני הזוג, השאלה למי ניתנה המתנה ומה הוסכם לגבי הכסף יכולה להפוך למורכבת הרבה יותר.

ביום הרכישה אולי ברור למשפחה מי הביא כמה, אבל זה לא בהכרח מספיק כדי לקבוע מה יקרה לכסף בפרידה. האם 600 אלף השקלים ניתנו במתנה לילד בלבד, במתנה לשני בני הזוג או כהלוואה? האם ההורים התכוונו שהסכום יוחזר במקרה של פרידה? ומה קורה אם הדירה נרשמה בחלקים שווים למרות הפער הגדול בהון שכל צד הביא?

לכן, כאשר אחד הצדדים מביא סכום משמעותי מההורים לרכישת דירה משותפת, כדאי להסדיר מראש ובכתב מה מעמדו של הכסף. הסכם ממון יכול לקבוע, למשל, כיצד יתייחסו לסכום שהביא כל צד במקרה של פרידה ומה יקרה לעליית הערך של הדירה. בלי הסדרה ברורה, "אבא ואמא נתנו לי 600 אלף שקל" אינו כשלעצמו תשובה מלאה לשאלה כיצד יחולק הנכס.

עסק של מיליון שקל יכול להיות מורכב יותר מדירה של 2 מיליון

בדירה לפחות קל יחסית לדעת מהו הנכס. בעסק, הבעיה יכולה להיות מורכבת בהרבה.

נניח שאחד מבני הזוג הקים עסק לפני הנישואים. ביום החתונה מדובר עדיין בחברה קטנה יחסית, אבל במהלך שנות הנישואים היא צומחת משמעותית. במקרה כזה עשויות להתעורר שאלות לא רק לגבי הבעלות המקורית, אלא גם לגבי עליית הערך, ההכנסות שהוצאו מהעסק, רווחים שנשארו בו, השקעות שבוצעו לאורך השנים ואפילו הדרך שבה מעריכים את החברה.

הסכם ממון יכול לקבוע מראש כיצד יתייחסו לבעלות בעסק ולשינויים בשוויו. עבור יזמים, עצמאים ובעלי חברות, זו יכולה להיות אחת הסיבות המרכזיות לעריכת הסכם גם כאשר העסק עדיין קטן יחסית ביום החתונה.

גם לעובד הייטק שאין לו עדיין מיליון שקל יכולה להיות בעיה של מיליון שקל

עוד מקרה מעניין הוא עובד שמגיע לנישואים ללא נכסים יוצאי דופן, אבל מחזיק אופציות או מניות בחברה שבה הוא עובד.

ביום החתונה החבילה עשויה להיות שווה מעט מאוד על הנייר. אם החברה תונפק או תימכר, אותה חבילה יכולה להפוך בעתיד לנכס משמעותי.

אן נכנסת גם שאלת הזמן: מתי הוענקו האופציות או המניות, בגין איזו תקופת עבודה ניתנו, מהם תנאי ההבשלה ומתי נוצרה הזכות הכלכלית. כאשר הזכויות ניתנו או הבשילו בתקופות שחלקן לפני הנישואים וחלקן במהלכם, הסיווג עשוי להיות מורכב ותלוי בין היתר בתנאי ההענקה ובנסיבות הספציפיות. לכן עצם העובדה שהאופציות הוענקו לפני החתונה, או לחלופין מומשו אחריה, אינה בהכרח הנתון היחיד שקובע כיצד יתייחסו אליהן.

אותו עיקרון של הסתכלות מעבר ליתרת העו"ש נכון גם לזכויות סוציאליות. חוק יחסי ממון כולל בכלל נכסי בני הזוג, בין היתר, זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות. לכן זוג שמסתכל רק על הדירה, תיק ההשקעות והכסף בבנק עלול לפספס חלק משמעותי מההון שנצבר במהלך שנות העבודה.

ירושה של מיליון שקל - הרי ממילא היא שלי, לא?

החוק מחריג, ככלל, נכסים שאחד מבני הזוג קיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואים מאיזון המשאבים. לכן מי שיורש מיליון שקל במהלך הנישואים אינו נדרש אוטומטית לחלוק מחצית מהירושה עם בן הזוג במקרה של פרידה.

אבל גם כאן חשוב מה נעשה בכסף לאחר שהתקבל. נניח שאחד מבני הזוג יורש מיליון שקל ומשאיר אותו בחשבון השקעות נפרד על שמו. זה מצב פשוט יחסית. עכשיו נניח שאותו מיליון שקל משמש לרכישת דירה שנרשמת על שם שני בני הזוג, או מוזרם לנכס המשפחתי ומתערבב לאורך השנים בכספים משותפים. אין כלל שלפיו כל שימוש משפחתי בכספי ירושה הופך אותם אוטומטית לרכוש משותף, אבל אופן השימוש בכסף, רישום הנכס והתנהלות בני הזוג עשויים להיות רלוונטיים לבחינת הזכויות בו במקרה של מחלוקת.

זו אחת הסיבות לכך שהסכם ממון יכול להיות רלוונטי במיוחד למשפחות שבהן צפויות העברות משמעותיות בין הדורות. אפשר לקבוע מראש כיצד יתייחסו לירושה עצמה, מה יקרה אם היא תשמש לרכישת נכס משותף ומה יהיו הזכויות בנכס שנרכש באמצעות כסף שהגיע במקור רק לאחד מבני הזוג. כך מצמצמים את הצורך לנסות לשחזר שנים מאוחר יותר למה התכוונו בני הזוג כשכסף פרטי נכנס לתוך הכלכלה המשפחתית.

מה קורה כשאחד מבני הזוג בנה קריירה והשני בנה את הבית?

עד עכשיו החשבון נראה פשוט יחסית: לאחד יש דירה, עסק או חצי מיליון שקל, ולכן הוא רוצה לדעת כיצד להגן עליהם. אבל הסכם ממון הוגן צריך להתמודד גם עם השאלה ההפוכה - מה קורה לבן הזוג שנכנס לנישואים עם פחות רכוש, ובמהלך החיים המשותפים מוותר על חלק מיכולת ההשתכרות שלו לטובת המשפחה.

הדוגמה הבולטת היא לידת ילדים. מבחינה ביולוגית, ההיריון והלידה מוטלים על האישה, והמחיר אינו רק כלכלי: היא נושאת גם בעומס הגופני ובסיכונים הכרוכים בהיריון ובלידה. לכך עשויות להתווסף תקופות של היעדרות מעבודה. בהמשך, במשפחות רבות אחד ההורים מצמצם את היקף המשרה, נשאר יותר בבית בתקופות שבהן הילדים קטנים או מקבל החלטות מקצועיות שמתאימות לצורכי המשפחה. כאשר זו האישה, כפי שקורה במקרים רבים, ההשפעה הכלכלית עלולה להימשך הרבה מעבר לחופשת הלידה עצמה.

המחיר אינו רק המשכורת שלא התקבלה במשך כמה חודשים. האטה בקריירה יכולה להשפיע על העלאות שכר עתידיות, קידומים, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, בונוסים, אופציות והיכולת לצבור הון באופן עצמאי. פער קטן יחסית בגיל 30 יכול להפוך לפער גדול מאוד בגיל 45.

כמה יכולה לעלות האטה של שלוש שנים?

אפשר לראות את זה בתרחיש פשוט. נניח שבתחילת הנישואים שני בני הזוג מרוויחים 15 אלף שקל ברוטו בחודש. לאחר לידת הילדים האישה אינה מפסיקה לעבוד לחלוטין, אבל במשך שלוש שנים עובדת בהיקף מצומצם ומרוויחה בממוצע 9,000 שקל בחודש, בעוד בן הזוג ממשיך לעבוד במשרה מלאה.

רק בפער השכר מדובר ב-6,000 שקל בחודש, או 216 אלף שקל בשלוש שנים. וזה עוד לפני ההשפעה על ההפרשות הסוציאליות: כשהשכר נמוך יותר, גם ההפקדות לפנסיה ולפיצויים קטנות יותר, ובמקומות עבודה שבהם קיימת קרן השתלמות גם החיסכון בה נפגע. על הסכומים שלא הופקדו אובדת גם התשואה שהייתה יכולה להצטבר במשך השנים.

אבל המחיר עלול להמשיך להצטבר גם אחרי שהילדים גדלים והאישה חוזרת למשרה מלאה. נניח שבינתיים בן הזוג התקדם לתפקיד שמכניס 20 אלף שקל בחודש, בעוד היא חוזרת למשרה מלאה בשכר של 16 אלף שקל. אם הפער של 4,000 שקל בחודש נשמר בחמש השנים הבאות, מדובר בעוד 240 אלף שקל של פער בהכנסה ברוטו. יחד עם שלוש השנים הראשונות, הפער המצטבר מגיע ל-456 אלף שקל בשכר בלבד, עוד לפני פנסיה, קרן השתלמות והתשואה העתידית על החיסכון שלא נצבר.

זו כמובן המחשה, ולא ניסיון לקבוע "מחיר" לאימהות או לגידול ילדים. אי אפשר לדעת כיצד הקריירה של כל אחד מבני הזוג הייתה מתפתחת אילו התקבלו החלטות אחרות, ולא כל פער שכר עתידי נובע מהילדים. גם אבות מצמצמים עבודה או מוותרים על קידום לטובת המשפחה. אבל החישוב ממחיש נקודה שקל להחמיץ כאשר מסתכלים על הסכם ממון רק דרך הנכסים שכל אחד הביא לחתונה: גם ויתור על הכנסה ועל התקדמות מקצועית הוא החלטה כלכלית, והמחיר שלה יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

הפער בכושר ההשתכרות אינו זר גם לחוק עצמו. חוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לקבוע שאיזון הנכסים לא ייעשה בחלקים שווים, תוך התחשבות בין היתר בנכסים עתידיים ובכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג. אין פירוש הדבר שכל מי שצמצם עבודה לצורך גידול הילדים יקבל אוטומטית פיצוי, אבל החוק מאפשר להביא בחשבון גם פערים כלכליים שחורגים מרשימת הנכסים הקיימים ביום הפרידה.

ומה אם בזמן הזה העסק שלו צמח פי עשרה?

כאן החשבון נעשה מורכב עוד יותר. נניח שלבן הזוג היה עסק לפני הנישואים ששוויו מיליון שקל. בהסכם קבעו בני הזוג במפורש שהעסק וגם עליית הערך שלו יישארו בבעלותו במקרה של פרידה. במהלך 15 שנות הנישואים הוא עובד שעות ארוכות ומפתח את החברה, בעוד בת הזוג מצמצמת את הקריירה שלה ולוקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים ובניהול הבית. החברה צומחת ממיליון שקל ל-10 מיליון שקל.

על הנייר אפשר לומר שהעסק היה שלו מלכתחילה. מבחינה כלכלית, השאלה רחבה יותר: האם היכולת שלו להשקיע את אותן שעות בעסק הייתה מתאפשרת באותה מידה אם בת הזוג לא הייתה נושאת בחלק גדול יותר מהעבודה המשפחתית? ואם ההסכם משאיר בידיו את מלוא עליית הערך, האם הוא צריך לתת מענה גם לוויתור הכלכלי שנעשה בצד השני?

זו נקודה חשובה משום שהסכם שנראה מאוזן ביום החתונה יכול להיראות אחרת לגמרי אחרי 15 שנה. ביום החתימה צד אחד הביא עסק של מיליון שקל והצד השני אולי כמעט שלא הביא רכוש. ביום הפרידה הראשון עשוי להחזיק חברה בשווי 10 מיליון שקל, בעוד השני צבר פחות שכר, פחות פנסיה ופחות חיסכון בין היתר בעקבות חלוקת התפקידים שנוצרה בתוך המשפחה.

זה לא אומר שבת הזוג זכאית אוטומטית לחלק מהעסק, וגם לא שכל הסכם שקובע הפרדה של העסק אינו הוגן. המשמעות היא שהוגנות של הסכם ממון אינה נמדדת רק ברשימת הנכסים ביום שבו חותמים עליו. אם בני הזוג מתכננים ילדים או יודעים שאחד מהם עשוי לצמצם משמעותית את עבודתו לטובת המשפחה, כדאי לחשוב גם כיצד ההסכם יתייחס לשינוי הזה.

הסכם ממון גם אינו חייב להסתכם במשפט "מה שהיה שלי נשאר שלי". בהתאם לנסיבות ולייעוץ המשפטי המתאים, בני זוג יכולים להסדיר מראש מנגנונים שנועדו להתמודד עם שינויים שיתרחשו במהלך החיים המשותפים. השיחה יכולה לעסוק בדירה ובעסק, אבל גם במה יקרה אם אחד מהם יפסיק לעבוד לתקופה, יעבור למשרה חלקית, יוותר על קידום או יעבור לעיר או למדינה אחרת בגלל הקריירה של השני.

במובן הזה, השאלה הכלכלית של הסכם ממון אינה רק כיצד מגינים על ההון שכבר נצבר. היא גם כיצד מתייחסים להון שאחד מבני הזוג לא הצליח לצבור משום שהזמן והעבודה שלו הושקעו במשפחה.

ומה קרה לרומנטיקה?

יש סיבה נוספת לכך שזוגות נמנעים מהסכם ממון, והיא אינה משפטית או פיננסית. כסף הוא חלק מהאופן שבו אנשים תופסים זוגיות, ובקשה לחתום על הסכם לפני החתונה יכולה לקבל משמעות שונה לחלוטין אצל כל אחד מבני הזוג.

עבור מי שמבקש הסכם, המסר יכול להיות פשוט: עדיף שנחליט עכשיו, כשאנחנו אוהבים ומסתדרים, במקום לריב על הכסף אם יום אחד ניפרד. עבור בן הזוג שמקבל את הבקשה, אותה שיחה יכולה להישמע אחרת: עוד לפני שהתחלנו את החיים המשותפים, אתה כבר מסמן מה שלך ומה שלי ומתכונן לאפשרות שהם יסתיימו.

המתח הזה גדל כאשר קיימים פערים גדולים בהון. אדם שמגיע לנישואים עם דירה בשווי 3 מיליון שקל עשוי לראות בה רכוש שעבד עבורו שנים ושאין סיבה שיחלק במקרה של פרידה. בן הזוג שמגיע ללא דירה עשוי לשאול שאלה אחרת: אם במשך 20 שנה נחיה באותו בית, נגדל בו ילדים, נשלם יחד את הוצאות המשפחה ונקבל החלטות קריירה כיחידה אחת - האם הבית עדיין יהיה רק "שלך"?

אין לכך תשובה אחת נכונה. יש זוגות שבוחרים בהפרדה כמעט מוחלטת של הרכוש, ויש כאלה שמחליטים שנכסים שהיו נפרדים בתחילת הדרך יהפכו בהדרגה למשותפים. אחרים בוחרים במנגנוני ביניים. השאלה אינה רק משפטית, אלא נוגעת לתפיסה הבסיסית של בני הזוג לגבי כסף, עצמאות ושותפות.

דווקא כאן נמצא אולי היתרון הפחות מדובר של השיחה על הסכם ממון. היא מאלצת זוגות לענות על שאלות שקל מאוד לדחות: האם ההכנסות שלנו משותפות? מה יקרה אם אחד מאיתנו ירוויח פי חמישה מהשני? האם טיפול בילדים נחשב מבחינתנו תרומה כלכלית למשפחה? מה יקרה אם אחד מאיתנו יוותר על קריירה בגלל העבודה של השני? ואם ההורים של אחד מאיתנו יממנו חלק גדול מהדירה - למי שייך הכסף?

אלה אינן שאלות על גירושים בלבד. הן שאלות על המודל הכלכלי של הנישואים עצמם.

במובן הזה, הסכם ממון אינו בהכרח ההפך מרומנטיקה. הוא כן מחייב את בני הזוג להגדיר מהי מבחינתם שותפות כלכלית. השאלה החשובה אינה רק "איך אני מגן על מה שהבאתי", אלא גם "איך אנחנו מחלקים את המחיר ואת הרווח של החיים שאנחנו עומדים לבנות יחד".

כמה בכלל עולה הסכם ממון?

כאן צריך להבחין בין שני דברים: שכר הטרחה עבור עריכת ההסכם ועלות האישור שלו.

אין מחיר אחיד לעריכת הסכם ממון. שכר הטרחה נקבע בשוק ותלוי במורכבות ההסכם, במספר הנכסים, בשאלה אם קיימות חברות או נכסים בחו"ל ובעיקר במידת ההסכמה בין בני הזוג. הסכם פשוט יחסית עשוי לעלות כמה אלפי שקלים, בעוד שהסכם הכולל חברות, נדל"ן רב, נאמנויות או נכסים משמעותיים יכול להיות יקר בהרבה.

בנוסף לשכר הטרחה עשויה להיות עלות לאישור ההסכם, בהתאם למסלול שבו הוא מאושר. נכון ל-2026, האגרה עבור אישור הסכם בין בני זוג בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר אין תביעה תלויה ועומדת בעניין או ערעור, עומדת על 536 שקל. אישור ההסכם בבית המשפט מעניק לו תוקף של פסק דין.

לכן גם כאן כדאי להיזהר מהשוואה פשטנית. זוג שיש לו יחד 80 אלף שקל בלבד עשוי להסתכל על כמה אלפי שקלים כשיעור משמעותי מההון שלו. לעומת זאת, כשאחד מבני הזוג מגיע עם דירה בשווי 3 מיליון שקל, מדובר בשבריר אחוז משווי הנכס שעליו מבקשים להסדיר את הזכויות.

אז מאיזה סכום זה באמת משתלם?

אם בכל זאת רוצים כלל אצבע, עדיף לא לחפש אותו במספר אחד.

כאשר לשני בני הזוג אין כמעט רכוש, אין פער משמעותי ביניהם והם צפויים לצבור את רוב ההון יחד, ייתכן שהתועלת הכלכלית מהסכם תהיה מוגבלת יותר.

כאשר אחד מגיע עם כמה מאות אלפי שקלים והשני כמעט ללא הון, כבר יש מקום לבחון את הנושא ברצינות - במיוחד אם הכסף מושקע או מיועד לרכישת נכס.

כאשר קיימת דירה שנרכשה לפני הקשר, עסק, מניות בחברה פרטית, אופציות משמעותיות, כסף גדול שמגיע מההורים או פער גדול בהון, הסכום המדויק כבר פחות חשוב. יש נכס ספציפי שצריך להחליט מה יקרה לו.

ובנישואים שניים, במיוחד כאשר יש ילדים ממערכות יחסים קודמות, גם השאלה "כמה כסף יש?" אינה בהכרח השאלה הנכונה. במקרה כזה נכנסים לתמונה גם אינטרסים של ילדים, נכסים שנצברו בעבר ותכנון ירושה, כאשר חשוב לזכור שהסכם ממון וצוואה הם מסמכים שונים ולא תחליף זה לזה.

ומה קורה אם לא עושים הסכם?

זו אולי הנקודה שהכי קל לפספס. מי שלא עושה הסכם ממון אינו בוחר במצב שבו "אין כללים". הוא פשוט אינו קובע בעצמו את הכללים המיוחדים שלו, והיחסים הרכושיים ייבחנו לפי הדין והנסיבות הרלוונטיות.

חוק יחסי ממון קובע את מסגרת איזון המשאבים לבני זוג שעליהם הוא חל. החוק מחריג מהאיזון, בין היתר, נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואים וכן מתנות וירושות, וקובע גם אילו זכויות נכללות בכלל נכסי בני הזוג.

הסכם מאפשר לבני הזוג לנסח הסדר שמתאים למבנה הכלכלי הספציפי שלהם: מה נשאר נפרד, מה הופך למשותף, מה קורה לדירה, כיצד מתייחסים לכסף שההורים נתנו, מה יקרה לעסק ואיך מתייחסים לנכסים עתידיים.

לכן השאלה "מאיזה סכום כדאי לעשות הסכם ממון?" מעט מטעה. 200 אלף שקל במזומן יכולים להיות פחות מורכבים מדירה עם משכנתה, ועסק ששווה היום 300 אלף שקל יכול להיות משמעותי הרבה יותר מהון נזיל של מיליון שקל אם בעוד עשור הוא יהיה שווה פי עשרה.

בסופו של דבר, המשתנה החשוב אינו רק כמה כסף יש לכל אחד ביום החתונה. צריך לשאול מה מקור הכסף, באיזה נכס הוא נמצא, כמה הוא עשוי להיות שווה בעתיד - ובעיקר האם בעוד 10 או 20 שנה יהיה אפשר לדעת בבירור מה בני הזוג התכוונו לעשות בו.