האם היתר בטנסי פותח עידן לכורים קטנים - ובאיזה מחיר?
למה נציבות הגרעין צפויה לאשר מחר כור של 300 מגה-ואט, ומה עדיין חסר עד חשמל
רשות עמק טנסי צפויה לקבל מחר היתר בנייה לכור קטן באתר קלינץ' ריבר, מערבית לנוקסוויל. ההספק: 300 מגה-ואט. זה הכור הראשון מדגם BWRX-300 שמקבל היתר כזה בארצות הברית, והשני מסוגו לכור מתקדם מסחרי.
300 מגה-ואט הם תחנה קטנה, בסדר גודל של עיר בינונית, בערך עשירית מתחנת גרעין גדולה מהדור הקודם. הרשות בוחנת עד ארבעה כורים כאלה באותו אתר. ההיתר של מחר הוא ליחידה הראשונה. ארבע יחידות הן 1,200 מגה-ואט, אם כולן ייבנו. היום מאושרת אחת.
הדגם הוא של ג'י אי ורנובה היטאצ'י. בקנדה, באתר דרלינגטון, כבר בונים את היחידה הראשונה בעולם מהדגם הזה. בטנסי מדובר בהיתר אמריקאי, לפני לוח הזמנים שנטה להמשך הסתיו.
אני קורא את זה כסימן שהרגולטור מאיץ, בשעה שהביקוש לחשמל ממרכזי נתונים רץ קדימה. אלא שהיתר בנייה הוא שער. החשמל נמצא הרבה אחרי השער.
אחרי הבנייה הרשות עדיין צריכה רישיון הפעלה. היתר בלי רישיון הפעלה משאיר מבנה. 300 מגה-ואט על הנייר הם הבטחה לרשת. מגה-ואט שעולים על הרשת הם חשבון חשמל של מפעל, וזה השלב שעוד חסר.
השאלה באיזה מחיר. כורים קטנים נמכרים כבנייה מהירה ופשוטה יותר. הענף כבר ראה לוחות זמנים שנמתחים ותקציבים שעולים, גם כשהשרטוט יפה. היתר אחד בטנסי משנה את הסטטוס הרגולטורי. הוא משנה פחות את עלות הבטון ואת שכר הצוותים.
יש כאן גם כסף ציבורי מוקדם יותר. בדצמבר 2025 הודיע משרד האנרגיה על מענק של 400 מיליון דולר כדי לזרז את הדגם אצל הרשות. 400 מיליון הם זרז. הם קטנים ממחיר של תחנה שלמה, והם יוצאים מכיס משלם המסים לפני שהחשמל מגיע.
למה זה נוגע למשקיע עכשיו? חברות השבבים והענן מבטיחות מרכזי נתונים ששותים חשמל, והתשואות הגבוהות כבר מכבידות על פרויקטים סולאריים. הריבית חונקת את הסולאר. כור שמגיע בעוד שנים הוא תשובה איטית לחשבון שמגיע השנה.
ורנובה מרוויחה כאן סטטוס. דגם שעבר שער אמריקאי קל יותר להציג ללקוח הבא. בעלי המניות שלה מקבלים איתות, ועדיין מחכים להזמנה עם מחיר, עם לקוח ועם לוח תשלומים. אירופה כבר מדברת על משבר מחירי אנרגיה. הביקוש לחשמל יציב קיים. הקצב של הכור איטי ממנו.
מה כבר מתומחר? מי שקנה מניות של חברות גרעין השנה קנה את הסיפור של הבינה המלאכותית. היתר אחד נוסף נכנס לסיפור הזה. הוא ראוי כחדשות רגולציה. הוא מפספס את העיקר אם מוכרים אותו כהכנסה של 2026.
למשפחה שמשלמת חשבון חשמל בארצות הברית, 300 מגה-ואט בעוד כמה שנים הם הקלה אפשרית על מחיר. הם משנים מעט את החשבון של החורף הקרוב. הגז, הפחם והתשואה על האג"ח קובעים את המחיר עכשיו. הכור קובע את השיחה על 2030.
מי משלם אם הלוח זז? רשות עמק טנסי היא ספק ציבורי. חשבון החשמל של משק בית בעמק, ושל מפעל ליד האתר, הוא המקום שבו איחור מתורגם לכסף. 400 מיליון דולר מהממשל מקצרים תכנון. הם משאירים בחוץ את עלות הפלדה, את הריבית ואת הצוות שנשאר באתר שנים.
ורנובה מוכרת דגם. הרשות לוקחת סיכון ביצוע. בדרלינגטון הבנייה כבר התחילה, אז יש ממי ללמוד על קצב. בטנסי יש היתר, ועדיין אין בטון אמריקאי מהדגם הזה. ההבדל שווה יותר מהכותרת של מחר, כי שוק הגרעין נוטה לספור היתר כאילו הוא תחנה.
1,200 מגה-ואט על שרטוט מול 300 עם היתר הם גם שאלת הון. מי שקנה את מניית הציוד סופר את הארבע. אני סופר את האחת. ההפרש ביניהן הוא מה שכבר מתומחר, והוא גדול מהמסמך שנציבות הגרעין צפויה לחתום עליו.
- תקלה חדשה מעכבת את ה-737 MAX 10 - מניית בואינג נופלת ב-6%
- אורה מנפיקה ב-2 מיליארד דולר, אבל רק כ-500 מיליון מהם יגיעו לחברה
אל תצפו למהפכה בחשבון החשמל של מרכז נתונים השנה. קלינץ' ריבר הוא היתר. החשמל יגיע אחרי בנייה, אחרי רישיון הפעלה, ואחרי שהתקציב ישרוד את הדרך.
מנוע: ניתוח
