הריבית חונקת את הסולאר: התשואות מזנקות והמניות משלמות את המחיר
הריבית הגבוהה בארה"ב שוב מכאיבה לאחד הענפים הכי רגישים לעלות הכסף, האנרגיה הסולארית והמתחדשת. התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים חזרה לאזור 5.2%, קרוב לרמות הגבוהות ביותר מאז 2007, והתשואה ל-30 שנה נמצאת סביב 5.5%, רמה שלא נראתה יותר משני עשורים. בשביל חברות כמו סאנראן (RUN), פירסט סולאר (FSLR), אנפייז (ENPH) וסולאראדג' (SEDG) זה הרבה יותר מתנועה בשוק האג"ח. הענף בנוי על השקעה גדולה היום והחזר שנפרס על פני שנים ארוכות. לכן כל עלייה בעלות המימון פוגעת בכדאיות של פרויקט חדש, במחיר שהלקוח משלם ובשווי שהמשקיעים מוכנים לתת לתזרים העתידי.
הפגיעה כבר נראית במניות. פירסט סולאר איבדה יותר מ-10% ביום חמישי, סאנראן ירדה בכ-7%, וגם סולאראדג', אנפייז וחברות האגירה הצטרפו לירידות. חלק מהמניות תיקנו קצת אחר כך, אבל הירידה החדה משקפת שינוי בתמחור של כל הענף. משקיע שיכול לקבל יותר מ-5% באג"ח של ממשלת ארה"ב ידרוש תשואה גבוהה בהרבה מפרויקט סולארי, שיש בו סיכון עסקי, סיכון ביצוע וסיכון רגולטורי. וכשהתשואה חסרת הסיכון עולה, השווי של היום להכנסות שיגיעו בעוד 10, 20 או 25 שנה יורד.
אצל סאנראן הרגישות גבוהה במיוחד. החברה מתקינה מערכות סולאריות וסוללות בבתים, ומחזירה חלק גדול מההשקעה לאורך שנים דרך התשלומים של הלקוחות. זה אומר שהיא צריכה כל הזמן לגייס הון ולממן נכסים. כשהריבית עולה, היא משלמת יותר על המימון של כל מערכת חדשה, ובמקביל הלקוח משווה את התשלום החודשי לחשבון החשמל ומגלה שהפער מצטמצם. סאנראן מנסה במקביל להרחיב את הפעילות לתחנות כוח וירטואליות ולשימוש בסוללות ביתיות בשביל רשת החשמל, ובוחנת גם שימוש בתשתית הביתית למחשוב AI.
פירסט סולאר נמצאת במקום קצת אחר. היא מייצרת פאנלים לפרויקטים גדולים, נהנית מחוזים ארוכי טווח וממדיניות אמריקאית שמעודדת ייצור מקומי. המכסים החדשים על רכיבי סולאר מיובאים נתנו לה יתרון מול היצרנים באסיה, אבל גם פרויקט שמקבל הטבות מס ומעדיף ציוד אמריקאי צריך בסוף מימון. כשהריבית הארוכה מתקרבת ל-5.5%, היזם צריך לחשב מחדש את התשואה על כל שדה סולארי, ולפעמים המחיר בחוזה החשמל צריך לעלות כדי שהפרויקט עדיין ישתלם. היום קיבלה המניה קצת אוויר, אחרי שבקיבנק העלו את ההמלצה עליה ל"משקל שוק" מ"תת משקל", בעיקר בגלל התמחור אחרי הירידות.
כאן גם ההבדל בין הסולאר לבין חברות טכנולוגיה עם הרבה מזומן בקופה. ריבית גבוהה מורידה גם את השווי של מניית תוכנה, אבל אצל חברות האנרגיה המתחדשת היא נכנסת ישר לתוך הכלכלה של הפרויקט. אם הקמת מתקן עולה 500 מיליון דולר וחלק גדול מהסכום ממומן בחוב, תוספת של אחוז אחד בעלות המימון יכולה להוסיף מיליוני דולרים בשנה להוצאות ולשנות את התשואה על ההון.
גם סולאראדג' מרגישה את זה, מהצד של הלקוחות שלה. החברה מוכרת ממירים ומערכות לניהול אנרגיה, ולכן תלויה בהיקף ההתקנות. ברבעון האחרון כבר נראה שיפור משמעותי, עם עלייה של 23% בהכנסות ומעבר לרווח תפעולי, אבל התחזית אכזבה את השוק. החברה מנסה במקביל לבנות פעילות חדשה סביב מרכזי נתונים, תחום שבו הביקוש לחשמל עצום והתלות בשוק הסולאר הביתי קטנה יותר.
מאחורי העלייה בתשואות עומד שילוב רע לענף. מחירי האנרגיה הגבוהים מחזירים את החשש מאינפלציה, הכלכלה האמריקאית נשארת חזקה יחסית, והמשקיעים מעריכים שהפד ישאיר את הריבית גבוהה ואולי אפילו יעלה אותה שוב. בנוסף, ההיצע הגדול של אג"ח ממשלתיות מחייב את משרד האוצר האמריקאי להציע תשואה גבוהה יותר כדי למשוך קונים. בסוף, התשואה הארוכה, זו שמשפיעה הכי הרבה על פרויקטים שממומנים לעשרות שנים, נשארת גבוהה גם כשהחשש המיידי ממחירי הנפט נרגע. על עליית התשואות והירידה בזהב כתבנו כאן.
וזה יוצר פרדוקס. ארה"ב צריכה הרבה יותר חשמל בגלל מרכזי הנתונים וה-AI, והסולאר הוא אחד המקורות המהירים ביותר שאפשר להוסיף לרשת. הביקוש לחשמל עולה, מחירי הציוד ירדו בשנים האחרונות, ובחלק מהאזורים חשמל סולארי עדיין תחרותי מאוד. אבל בין הביקוש לחשמל לבין הרווח של המשקיע עומדת עלות ההון. כל עוד אג"ח ממשלתית ל-30 שנה נותנת בסביבות 5.5%, פרויקט אנרגיה צריך להציע תשואה גבוהה בהרבה כדי להצדיק את הסיכון, ובדיוק שם הענף נתקע היום.
