המלחמה רוקנה את המחסנים: ארה"ב מזמינה טילים בעשרות מיליארדים - והמפעלים מדביקים פער של שנים
המלחמה מול איראן רוקנה את מלאי המיירטים של ארה"ב, והמפעלים לא עומדים בקצב. לוקהיד מכוונת לשלש את ייצור הפטריוט, RTX מקפיצה את הטומהוק ליותר מאלף בשנה, וצברי ההזמנות של החברות מזנקים
ארה"ב מגלה במהלך המלחמה מול איראן שהמחסור הגדול ביותר שלה נמצא דווקא במוצרים שהתעשייה הביטחונית יודעת לייצר היטב: טילים ומיירטים. במשך שנים הפנטגון הזמין כמויות שמתאימות לתקופות שקטות יחסית, החברות החזיקו קווי ייצור מצומצמים והספקים השקיעו בהתאם. עכשיו הצריכה בשטח קופצת הרבה יותר מהר מהקיבולת. המלחמה מול איראן כבר הורידה את מלאי מיירטי הפטריוט מכ-2,200 לכ-800 יחידות, ובמערכת THAAD נרשמת ירידה של כ-38% במלאי. במקביל ארה"ב ממשיכה לספק נשק לבעלות בריתה, ומדינות באירופה כבר מקבלות מסר שחלק מהמשלוחים עשויים להידחות בשנים, בזמן שוושינגטון ממלאת מחדש את המחסנים שלה.
לוקהיד מרטין מקבלת מסגרת רב שנתית שמגיעה לכ-58.6 מיליארד דולר עבור מיירטי PAC-3 MSE של מערכת הפטריוט. החברה מספקת כיום קצת יותר מ-600 מיירטים בשנה ומתכננת להגיע לכ-2,000 עד סוף 2030. גם עם כסף מאושר, השילוש לוקח כמה שנים. המפעל בקמדן שבארקנסו מגדיל את כוח האדם מכ-1,200 לכ-1,850 עובדים, ולוקהיד משקיעה 8-9 מיליארד דולר עד סוף העשור ביותר מ-20 מתקנים בארה"ב. החוזה הענק לפטריוט כבר מקפיץ את צבר ההזמנות של החברה.
את הטומהוק ייצרו במשך שנים בקצב של עשרות יחידות בשנה לצבא האמריקאי. RTX, שמחזיקה בריית'און, מקבלת חוזה של 22.9 מיליארד דולר לשבע שנים ומכוונת ליותר מ-1,000 טומהוקים בשנה. במחצית הראשונה של השנה היא כבר מספקת פי שלושה לעומת התקופה המקבילה, ובמקביל מרחיבה את הייצור של טילי AMRAAM לכ-1,900 בשנה ושל SM-6 ליותר מ-500. הקפיצה הזאת דורשת הרחבת מפעלים בטוסון, האנטסוויל ואנדובר, לצד הגדלת הזמנות למאות ספקים קטנים ובינוניים שמייצרים רכיבים קריטיים.
הצוואר הצר נמצא עמוק יותר בשרשרת האספקה. טיל מורכב ממנוע רקטי, חומרי הנעה, מערכות הנחיה, חיישנים, ראשי ביות ורכיבים אלקטרוניים. מספיק שרכיב אחד מגיע מספק עם קיבולת מוגבלת כדי לעכב את המוצר כולו. אחד התחומים המרכזיים הוא מנועי דלק מוצק, שוק שהיה במשך שנים מרוכז אצל מספר מצומצם של יצרנים. מחקר של CSIS מצביע על מחזורי הזמנות חדים ועל שרשרת מורכבת כאחת הסיבות המרכזיות לכך שהתעשייה מתקשה לעבור במהירות לקצב של תקופת מלחמה.
אל-3 האריס כבר מקבלת חוזה של 4.7 מיליארד דולר לשבע שנים עבור מערכות ההנעה של מיירטי הפטריוט. החברה מקימה שני מתקנים חדשים בקמדן ומתכננת להכניס אותם לפעילות במהלך 2027. ההשקעה הרחבה שלה כוללת עשרות מבנים חדשים ותוספת של יותר ממיליון רגל רבועה לשטחי הייצור. נורת'רופ גרומן משקיעה גם היא מיליארדים במנועים ובתחמושת ומכוונת להגדיל את הייצור השנתי של מנועים רקטיים מוצקים מיותר מ-13 אלף כיום לכ-25 אלף ב-2029.
בעבר השקעה בקו ייצור חדש נשענה על השאלה אם ההזמנה הבאה של הפנטגון תגיע בשנה הבאה. עכשיו החוזים נחתמים לשבע שנים ומעניקים ודאות שמאפשרת לגייס עובדים, להקים מפעל ולחתום עם ספקים על כמויות גדולות. הפנטגון כבר דרש מהחברות תוכניות מפורטות להאצת הייצור, והמודל החדש כולל התחייבויות ארוכות יותר ומימון שמאפשר לתעשייה להרחיב קיבולת עוד לפני שכל הטילים הוזמנו בפועל.
לוקהיד סיימה את הרבעון השני עם צבר הזמנות של כ-230 מיליארד דולר, לעומת פחות מ-194 מיליארד בסוף השנה שעברה. בתוך חטיבת הטילים ובקרת האש הצבר מזנק לכמעט 88 מיליארד דולר. RTX מגיעה לצבר כולל של כ-289 מיליארד דולר, מתוכם 119 מיליארד דולר בתחום הביטחוני, ומעלה את תחזית ההכנסות והרווח לשנה.
מיירט פטריוט מתקדם עולה 4-5 מיליון דולר, ורחפן תוקף עשוי לעלות שבריר מהסכום. לכן לוקהיד ובואינג כבר עובדות על מיירטים זולים יותר, לצד מערכות שמיועדות לייצור מהיר ובכמויות גדולות. לתעשייה זה אומר שוק רחב יותר: הטילים היקרים ממשיכים לקבל הזמנות ענק, ובמקביל נוצרת שכבה חדשה של מיירטים זולים שנועדו להתמודד עם רחפנים וטילי שיוט.
הכסף כבר נמצא בדרך לחברות, והפער המרכזי נמצא בין חתימת החוזה לבין הטיל שיוצא מהמפעל. ארה"ב עוברת כיום מתעשיית טילים שהתנהלה בקצב של מאות יחידות למערכת שמכוונת לאלפים, אבל הרחבת מפעלים, הכשרת עובדים והוספת ספקים דורשות זמן. המלחמה צורכת את המלאים בהווה, והקיבולת החדשה מגיעה בהדרגה עד סוף העשור.
