
ממשל טראמפ דרש 51% מחברת סוללות תמורת סיוע של מיליארד דולר - ונדחה
שר המסחר האמריקאי הווארד לוטניק הציג לחברת הסוללות Pure Lithium הצעה חריגה במסגרת מאמצי הממשל להרחיב את השליטה בתעשיות אסטרטגיות; החברה דחתה את התנאים, והמסמכים שנחשפו מגלים למה היא העדיפה לוותר על העסקה
ממשל טראמפ כבר הפך לבעל מניות באינטל, בחברות כרייה וביצרניות של חומרי גלם אסטרטגיים, אבל מתברר שבמקרה אחד הוא ניסה ללכת רחוק הרבה יותר. שר המסחר האמריקאי הווארד לוטניק דרש מחברת הסוללות הפרטית Pure Lithium להעביר לממשל 51% ממניותיה, ובתמורה הציע לסייע בהקמת מפעל בעלות של מיליארד דולר. החברה סירבה, ולא רק בגלל הדרישה לוותר על השליטה. הכסף שהציע הממשל כלל לא היה אמור להיכנס לקופתה, וגם המפעל שיוקם באמצעותו לא היה אמור להיות בבעלותה.
הפרטים נחשפו בתחקיר שפרסמה רויטרס ביום שישי, המבוסס על התכתבויות בין החברה למשרד המסחר האמריקאי, מסמכים משפטיים ואדם בעל היכרות ישירה עם המגעים. לפי הדיווח, הדרישה הוצגה לראשונה בפגישה שנערכה בוושינגטון ב-29 ביולי בין לוטניק למנכ"לית ומייסדת החברה, אמילי בודואן. הפגישה נמשכה כ-45 דקות, ובמהלכה הביע השר עניין בטכנולוגיית הסוללות שפיתחה החברה ובאפשרות להשתמש בה לצרכים ביטחוניים.
לוטניק הסביר כי כדי שהממשל האמריקאי יוכל להבטיח שימוש בטכנולוגיה עבור הצבא וסוכנויות ממשלתיות אחרות, עליו לקבל שליטה בחברה. ב-Pure Lithium לא קיבלו את הדרישה. במסמך שהכינה עבורה פירמת עורכי הדין Skadden Arps ב-22 באוגוסט נכתב כי דרישה להחזקה של 51% חורגת מהמקובל ועלולה לעורר ביקורת ציבורית. עורכי הדין הזהירו גם מפגיעה ביכולת החברה לגייס הון בעתיד או לבצע הנפקה.
החברה הציעה הצעת נגד שלפיה הממשל יקבל 9.9% ממניותיה, אך במשרד המסחר דחו אותה. לפי המסמך המשפטי שנחשף ברויטרס, המשרד הבהיר שהוא עומד על הדרישה להחזקה של 51%, וכי אם החברה לא תסכים, הוא מוכן להתקדם לפרויקטים אחרים. ההצעה לא הבשילה לעסקה, והממשל לא רכש את השליטה בחברה.
מיליארד דולר למפעל - אבל בלי בעלות על המפעל
המימון שהציע לוטניק היה אמור להגיע מתוך התחייבות של יפן להשקיע עד 550 מיליארד דולר בארה"ב במסגרת הסכם הסחר שנחתם בין המדינות ב-2025. כחלק מההסכם, שבו הופחת המכס האמריקאי על מרבית היבוא מיפן ל-15%, התחייבה טוקיו להעמיד מקורות מימון להשקעות בתעשיות אסטרטגיות בארה"ב, לרבות שבבים, אנרגיה ומינרלים קריטיים.
לפי המתווה שהציג לוטניק, מיליארד דולר מתוך המסגרת הזאת היו מיועדים להקמת מפעל לייצור סוללות. אלא שהמפעל היה אמור להיות בבעלות גוף השקעה ייעודי שבשליטת ארה"ב ויפן, ולא בבעלות Pure Lithium. החברה הייתה מקבלת חוזה להפעלת המפעל, וחלק מהכנסותיו היה מועבר אליה רק לאחר תשלום הוצאות שירות החוב שנוצר בעקבות ההשקעה.
מדובר בהבדל משמעותי מבחינה כלכלית. אילו החברה הייתה מקבלת השקעה ישירה של מיליארד דולר, היא הייתה יכולה להשתמש בה להקמת מתקני ייצור, להרחבת הפעילות ולמימון הפיתוח, בהתאם לתנאי ההשקעה. במתווה שהוצע לה, הכסף היה מופנה לנכס שלא יהיה בבעלותה, בעוד שהממשל יקבל שליטה בחברה עצמה. בנוסף, הכנסות החברה מהפעלת המפעל היו תלויות בביצועיו ובעלויות המימון שלו.
לפי המסמכים שנחשפו, היועצים המשפטיים של Pure Lithium סברו כי המבנה הזה עלול לפגוע באופן מהותי בבעלי מניותיה, משום שהוא מחייב אותם לוותר על השליטה מבלי שהחברה תקבל השקעה ישירה או בעלות על נכס הייצור. מבחינתם, עצם מעורבות הממשל לא הייתה הצדקה מספקת לעסקה בתנאים הללו.
מה כל כך מעניין את הממשל בסוללות של Pure Lithium?
Pure Lithium היא חברת טכנולוגיה פרטית אמריקאית שהוקמה ב-2020 ומפתחת סוללות המבוססות על ליתיום מתכתי. החברה טוענת שהטכנולוגיה שלה מאפשרת לייצר סוללות בעלות צפיפות אנרגיה גבוהה יותר מזו של סוללות ליתיום-יון נפוצות, תוך שימוש בחומרי גלם שמקורם בצפון אמריקה.
- בייג'ינג דורשת לבטל את איסור הגישה של חברות התקשורת הסיניות למספרי הטלפון בארה"ב
- טראמפ נפגש עם פוטין ועם שי בשנזן: מה זה אומר למכסים, לנפט ולאסיה
אחד היתרונות המרכזיים שהחברה מציגה הוא היכולת לייצר סוללות ללא גרפיט, ניקל וקובלט, חומרים שחלק משמעותי משרשרת האספקה והעיבוד שלהם נמצא בסין. בסוללות ליתיום-יון רגילות משתמשים בדרך כלל באנודת גרפיט, ואילו Pure Lithium פיתחה תהליך לייצור שכבה דקה של ליתיום מתכתי על גבי מצע נחושת.
לפי נתוני החברה, הדור הראשון של הסוללות שלה מגיע לצפיפות אנרגיה של כ-300 ואט-שעה לקילוגרם, בעוד שהדור השני נמצא בפיתוח עם יעד של כ-425 ואט-שעה לקילוגרם. החברה מציגה את הטכנולוגיה כמתאימה בין היתר לרחפנים, לכלי רכב חשמליים ולמערכות אגירת אנרגיה. הנתונים מבוססים על פרסומי החברה, והיכולת לייצר סוללות כאלה בהיקף תעשייתי ובעלות תחרותית עדיין חיונית להצלחתה המסחרית.
עבור הממשל האמריקאי, הפוטנציאל אינו מסתכם בשוק הרכב החשמלי. סוללות קלות בעלות צפיפות אנרגיה גבוהה יכולות לשמש גם ברחפנים, באמצעי תקשורת ניידים ובמערכות צבאיות. ייצור מקומי של סוללות שאינן תלויות בחומרי גלם המעובדים בסין משתלב במאמצים של ארה"ב לצמצם את התלות שלה בשרשראות אספקה זרות.
במהלך הפגישה ביקש לוטניק מהחברה להעביר 100 סוללות לבדיקה במשרדי האנרגיה וההגנה האמריקאיים, לפי המסמכים שנחשפו. הפגישה עצמה נערכה על רקע סכסוך משפטי בין Pure Lithium לענקית האלקטרוניקה היפנית פנסוניק. במרץ השנה הגישה החברה תביעה נגד פנסוניק בטענה שניסתה לבצע הנדסה לאחור של טכנולוגיית הסוללות שלה. פנסוניק דוחה את הטענות, ובינואר צפוי להתקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני.
את הפגישה בין לוטניק לבודואן ארגן המיליארדר רוברט פרידלנד, אחד מבעלי המניות הגדולים ב-Pure Lithium. פרידלנד הוא גם ממייסדי I-Pulse, חברה אחרת שקיבלה ביוני אישור למענק של 250 מיליון דולר ממשרד המסחר האמריקאי לפיתוח מוליכים למחצה מתקדמים מסוג סיליקון קרביד. פרידלנד השתתף בפגישה לצד דיוויד שפירו, יועץ בכיר במשרד המסחר. באמצעות דובר מטעמו הוא סירב להגיב לתחקיר.
- גל שביתות בגרמניה: 23 אלף עובדים נקראו להשבית מפעלים של מרצדס, סימנס וחברות נוספות
- האח הגדול של וול סטריט: ה-SEC רוצה לקחת את השליטה במערכת המעקב
אחרי אינטל וחברות הכרייה - הממשל ניסה לקבל לראשונה את השליטה
הדרישה מ-Pure Lithium משתלבת במדיניות רחבה יותר שמקדם ממשל טראמפ מאז חזרתו לבית הלבן. במקום להסתפק במענקים, בהטבות מס או בהלוואות ממשלתיות, וושינגטון מבקשת בחלק מהמקרים לקבל מניות בחברות שבהן היא משקיעה, ובכך להפוך לבעלת עניין ישירה בפעילותן.
ממשל טראמפ כבר נכנס להשקעות ישירות בחברות בהיקף מצטבר של כ-21 מיליארד דולר, בתחומים ובהם שבבים, חומרי גלם אסטרטגיים ותשתיות. המטרה המוצהרת היא להבטיח יכולת ייצור מקומית ולצמצם את התלות של ארה"ב בספקים זרים, בעיקר מסין.
המקרה הבולט הוא אינטל, שבה מחזיק הממשל בכ-10% מהמניות לאחר שהמיר תמיכה ממשלתית בהחזקה הונית. במקרה אחר, משרד ההגנה האמריקאי ביצע השקעה של 400 מיליון דולר בחברת MP Materials, המפעילה מכרה מתכות נדירות בארה"ב, בתמורה להחזקה של כ-15%. כפי שהרחבנו על ההשקעות במינרלים קריטיים, ההסכם כלל גם הלוואות והתחייבויות ארוכות טווח לרכישת תוצרת החברה.
גם בתחום הליתיום הממשל כבר ניסה להרחיב את השפעתו. בספטמבר 2025 דיווחנו על דרישתו לקבל נתח של עד 10% מחברת Lithium Americas, במסגרת מגעים על תנאי הלוואה ממשלתית של 2.3 מיליארד דולר לפיתוח פרויקט הליתיום Thacker Pass בנבאדה.
אלא שבמקרה של Pure Lithium מדובר בדרישה מרחיקת לכת יותר. החזקה של 10% או 15% מעניקה לממשלה השפעה ובמקרים מסוימים גם זכויות מיוחדות, אך אינה מעבירה אליה בהכרח את השליטה. החזקה של 51%, לעומת זאת, מעניקה רוב במניות ואפשרות לשלוט בהחלטות מרכזיות בחברה, בהתאם למבנה זכויות ההצבעה שלה.
לפי רויטרס, עד כה הממשל לא השלים רכישת שליטה של יותר מ-50% בחברה במסגרת מדיניות ההשקעות הנוכחית שלו. המקרה של Pure Lithium ממחיש את הניסיון להרחיב את המעורבות הממשלתית גם לשליטה ישירה בחברות פרטיות, ולא רק להחזקה במניות מיעוט.