
הכרעת הדין במשפטה של רות דוד בפרשת רונאל פישר - ב-31 בינואר
קרוב לשמונה שנים לאחר הגשת כתב האישום בתיק, יוכרע דינה של מי שהייתה פרקליטת מחוז תל אביב, מואשמת בשיבוש מהלכי משפט, כופרת באישומים - ונותרה הנאשמת היחידה
נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, ימסור ב-31.1.27 את הכרעת הדין במשפטה של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד, בפרשת רונאל פישר. דוד היא הנאשמת האחרונה שנותרה בתיק, והיא מואשמת בשלוש עבירות של שיבוש מהלכי משפט ובעבירה אחת של קבלת נכסים שהושגו בפשע; דוד כופרת בהאשמות נגדה.
רות דוד פרצה בבכי בעדותה: שאני אפגע בפרקליטות שלי?
התיק החל בקול תרועה רמה עם החקירה בשנת 2014 ומתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים מאז מאי 2015 - כנראה תיק הצווארון הלבן הארוך ביותר בתולדות המדינה. במרכז הפרשה עמד רונאל פישר, עיתונאי נודע שהפך לעורך דין סלבריטאי, ואשר לטענת המדינה שיחד את רב-פקד (דאז) ערן מלכה, איש יחידה להב 433. המדינה טענה, כי שוחד זה אפשר לפישר להוציא מאות אלפי שקלים מלקוחות תמורת ייצוג מול המשטרה - חלקו כשכר טרחה על סגירת תיקים מפוברקים וחלקו בנימוק של מתן שוחד לאנשי משטרה. דוד פעלה בשיתוף פעולה מקצועי עם פישר והמדינה טוענת שנתנה חלק במקצת מהפרשות.
מלכה הודה בהאשמות נגדו ונדון לשבע שנות מאסר (מתוכן ריצה ארבע), אבל המדינה חזרה בה כמעט מכל האישומים נגד פישר והוא נדון רק לתשעה חודשי עבודות שירות. זאת, בשל מחדלים וכשלים (חלקם פליליים) חסרי תקדים בחומרתם של אנשי מח"ש בראשותו של מי שהיה אז סגן מנהל המחלקה וכיום חבר כנסת, משה סעדה. המדינה גם חזרה בה מכל האישומים נגד יאיר ביטון (בעל השליטה בחברת ב.יאיר) ונגד שי ברס (לשעבר מנכ"ל נתיבי ישראל). דוד לבדה נותרה - ככל הידוע בניגוד לעמדת התביעה בתיק, בראשותה של המשנה לפרקליט מחוז ירושלים, שירה קני-טל, וזאת משום שפרקליט המדינה, עמית איסמן, חושש מביקורת ציבורית אם יסגור את התיק נגדה או יגיע איתה להסדר טיעון.
מואשמת בשלוש פרשות
דוד מואשמת בשלוש פרשות: ביטון, מירום והפגישה הלילית. על פי כתב האישום, בשנת 2012 חקרה להב את פרשת "מעשה ניסים" - הקשרים בין ביטון לעבריין יצחק אברג'יל (ביטון זוכה מרוב ההאשמות ונדון לתשעה חודשי עבודות שירות). פישר היה באותה עת עורך דינו של ביטון ודוד הייתה דירקטורים בחברת ב.יאיר. מלכה הדליף לפישר מידע על החקירה הסמויה, פישר השתמש בו כדי לתדרך את ביטון, ומאוחר יותר הוא ודוד נפגשו עם ביטון ב בודפשט (שם חי באותה עת) לאותה מטרה. עוד נטען, כי מלכה הדליף לפישר את מועד ה"פרוץ" (המעבר לחקירה גלויה); פישר ודוד העבירו את המידע לביטון, שהצליח להתאשפז ולדחות את מעצרו. בפרשה זו היא מואשמת בשיבוש מהלכי משפט ובקבלת נכסים שהושגו בפשע. באותו הקשר מואשמת דוד, כי זממה להוציא את ניסים מירום מפרקליטות מחוז ת"א (שם היה בשעתו כפוף לה) כדי לפגוע בחקירה נגד ביטון, עליה היה מופקד. הדרך הייתה להעבירו לתפקיד היועץ המשפטי של נתיבי ישראל, תוך ניצול העובדה שהמנכ"ל דאז ברס היה גם הוא לקוחו של פישר. מירום הסכים עקרונית להתמודד על התפקיד, בלא שידע כמובן על הרקע להצעה, אך לאחר מכן התעורר חשדו, הוא דיווח על כך לממונים עליו וניתק מגע. לימים עמד מירום בראש צוות הפרקליטות בפרשה 512 נגד ארגון הפשיעה של אברג'יל וכיום הוא פרקליט מחוז ת"א (פלילי). בפרשה זו היא מואשמת בשיבוש מהלכי משפט.
האישום השלישי מתייחס לתפיסת הטלפונים הניידים של פישר ועוזרתו האישית (שהפכה לעדת מדינה ושמה עודנו אסור בפרסום) ע"י, עם פתיחת החקירה בשנת 2014. החוקרים הצליחו לפרוץ לטלפונים רק באפריל 2015, ובעקבות זאת ביקשו מבית המשפט לקבוע מנגנון לעיון בתוכנם. בית המשפט דן בבקשה בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד, ונענה לה - אך בשל טעות שוגרה ההחלטה לעורכי דינה של ע"י. פישר ודוד נפגשו באותו ערב בביתו של פישר, ודוד ייעצה לע"י "להיכנס לחדר החקירות ולהתמוטט" ולא לשתף פעולה עם החוקרים. גם בפרשה זו מייחסת המדינה לדוד עבירה של שיבוש מהלכי משפט.