
"ואם באו דבריו כולם - יהיה בעינינו נאמן"
הרמב"ם קובע כללים כיצד לדעת האם לפנינו נביא אמת. פסיקה זו חשובה במיוחד בימינו, כאשר קמים מי שמתיימרים לחזות עתידות ולנהל את חשבונותיו של הקב"ה
כיצד מזהים נביא אמת? תשובתו של הרמב"ם מוליכה למובן בו אנו רגילים לפרש את המילה "נבואה": אמירות על העתיד. עם זאת, חשוב לזכור שמשמעותה של המילה רחבה בהרבה והיא מתייחסת לדבר ה' - לעיתים תזכורת לעבר, לעיתים תוכחה להווה, לעיתים תחזית לעתיד. לכן, יש להבחין בין הנבואה לעתיד כאות ומבחן לאמיתות הדברים, לבין הנבואה כדברי הנביא בכלל.
חשוב לשים לב להגדרות ההלכתיות שנותן הרמב"ם, ודאי כאשר קמים מי שמתיימרים לחזות עתידות, לנהל את חשבונותיו של הקב"ה ולהטיף מוסר לסובבים אותם - לעיתים תמורת כסף, ולעולם לא ימצאו פגם במעשיהם שלהם ואצל המקורבים אליהם. וכך פוסק הרמב"ם:
"כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שְלָחוֹ - אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהן שינוי מנהגו של עולם [חריגה מסדרי הטבע], אלא האות שלו שיאמר דברים העתידין להיות בעולם וייאמנו [יתקיימו] דבריו", קובע הרמב"ם. ההוכחה שלו היא מפסוק שנכתב דווקא על דרך השלילה: "וכי תאמר בלבבך: איכה נדע את הדבר אשר לא דיברוֹ ה'? אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא - הוא הדבר אשר לא דיברו ה'".
ממשיך הרמב"ם: "לפיכך, כשיבוא אדם הראוי לנבואה [לפי המבחנים שפירט לפני כן] במַלְאֲכוּת [בשליחות] ה', ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע [ממצוות התורה], אין אומרין לו 'קרע לנו הים' [כמו משה] או 'החיה מת' [כמו אליהו ואלישע] וכיוצא באלה 'ואחר כך נאמין בך', אלא אומרין לו: 'אם נביא אתה - אמור לנו דברים העתידין להיות', והוא אומר, ואנו מחכים לו לראות היבואו דבריו. אם לא יבואו, ואפילו נפל [לא התקיים] דבר אחד קטן - בידוע שהוא נביא שקר. ואם באו דבריו כולם - יהיה בעינינו נאמן. ובודקין אותו פעמים הרבה. אם נמצאו דבריו נאמנין כולם - הרי זה נביא אמת".