שעון דופק כושר ספורט ריצה
צילום: Istock

21 ימים זה מיתוס: כמה זמן לוקח להרגל חדש להיקלט, לפי המחקרים

סקירה שיטתית של 20 מחקרים מצאה שהרגלי בריאות נקלטים בדרך כלל בתוך כחודשיים, אבל אצל חלק מהאנשים התהליך נמשך כמעט שנה. ניתוח של נתוני עשרות אלפי מנויים בחדרי כושר ושל אנשי צוות בבתי חולים מראה שהזמן תלוי בסוג ההתנהגות, ומחקרים נוספים מצביעים על מה שמקצר את הדרך: שעת בוקר, עוגן בשגרה קיימת ותוכנית מסוג 'אם-אז'
מירב ארד |

אתגרי 21 הימים ממלאים את הרשתות ואת אפליקציות הכושר, אבל המספר עצמו הגיע מספר עזרה עצמית בשם Psycho-Cybernetics של מקסוול מאלץ, ולא ממעבדה. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שפורסמה בכתב העת Healthcare, בהובלת בן סינג מאוניברסיטת דרום אוסטרליה, ריכזה 20 מחקרים עם 2,601 משתתפים שניסו לבנות הרגלי בריאות: פעילות גופנית, שתיית מים, תזונה בריאה, נטילת ויטמינים ושימוש בחוט דנטלי. ארבעה מהמחקרים מדדו כמה זמן עבר עד שההתנהגות הפכה לאוטומטית. החציון נע בין 59 ל-66 ימים, הממוצע בין 106 ל-154 ימים, והטווח האישי השתרע מארבעה ימים ועד 335.

המטא-אנליזה עצמה בדקה את השינוי בציון ההרגל, שאלון שבו המשתתפים מדרגים עד כמה הפעולה נעשית מעצמה, בלי מחשבה. בממוצע נמדד שיפור בינוני עד גדול. בשימוש בחוט דנטלי נרשם אפקט גדול, גבוה מזה שנמדד בפעילות גופנית ובתזונה, ובהפחתת זמן הישיבה השינוי היה קטן ולא מובהק. באחד המחקרים שנכללו, על הרגלי אכילה בריאה, החציון עמד על 59 ימים, אבל מתוך כלל המשתתפים 23% בלבד הגיעו לסף שהחוקרים הגדירו כהרגל. כלומר, חלק גדול מהאנשים שמתחילים שינוי כזה לא מגיעים לנקודה שבה הוא נעשה מעצמו, גם כשהם ממשיכים לנסות. החוקרים מסייגים: 11 מתוך 20 המחקרים דורגו בסיכון גבוה להטיה, רובם נשענים על דיווח עצמי, ולכן המספרים הם הערכה ראשונית ותו לא.

מאיפה הגיעו 66 הימים

הנתון שמצוטט בכל מקום, 66 ימים, נולד בניסוי של פיליפה ללי, קורנליה ואן ירסבלד, הנרי פוטס וג'יין וורדל מיוניברסיטי קולג' לונדון (UCL), שפורסם בכתב העת European Journal of Social Psychology. 96 מתנדבים בחרו פעולה אחת של אכילה, שתייה או תנועה וביצעו אותה מדי יום באותו הקשר במשך 12 שבועות. הדוגמאות היו פשוטות: פרי עם ארוחת הצהריים, בקבוק מים לצד אותה ארוחה, או ריצה של רבע שעה לפני ארוחת הערב. בכל יום הם מילאו שאלון קצר על מידת האוטומטיות. אצל 39 משתתפים התאימה עקומת הלמידה היטב לנתונים, והחציון שלהם להגעה ל-95% מהשיא היה 66 ימים, בטווח שבין 18 ל-254.

שני פרטים מהניסוי פחות מוכרים. הראשון: מי שבחרו בשתיית מים הקפידו יותר, עם 93% ימי ביצוע לעומת 80% בקבוצת האכילה ו-86% בקבוצת התנועה, והחציון שלהם עמד על 59 ימים לעומת 91 בתרגילים, אם כי הפער בזמנים לא היה מובהק. השני: יום שבו הפעולה נשמטה הוריד את ציון האוטומטיות ב-0.29 נקודות בממוצע, ירידה זעירה שלא שינתה את מסלול ההתקדמות. הממצא הזה עומד מול התחושה שמעידה אחת מוחקת שבועות של עבודה.

הידעת?מה קורה לפופקורן מעופש באולם קולנוע?
בניסוי שדה של דייוויד ניל, וונדי ווד ועמיתיהם מאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), שפורסם בכתב העת Personality and Social Psychology Bulletin, צופים שרגילים לאכול פופקורן בקולנוע אכלו כמות דומה של פופקורן טרי ושל פופקורן מעופש, כמעט בלי קשר לרעב או לטעם. האפקט הופיע באולם הקולנוע, וגם אז בתנאי שאכלו ביד הדומיננטית. בהקשר אחר, או ביד השנייה, הם אכלו לפי הטעם.

חדר כושר מול כיור: למה אין מספר קסם

מחקר שפורסם בכתב העת PNAS לקח את השאלה אל מחוץ לשאלונים. אנסטסיה בויאלסקאיה, כיום ב-HEC פריז, וקולין קמרר ושיאומין לי ממכון הטכנולוגיה של קליפורניה (קלטק), יחד עם חוקרים מבית הספר לעסקים בות' של אוניברסיטת שיקגו ומוורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה, הפעילו כלי למידת מכונה על יותר מ-12 מיליון כניסות לחדרי כושר ועל יותר מ-40 מיליון אירועי שטיפת ידיים בבתי חולים. הנתונים כיסו יותר מ-30 אלף מנויים של רשת 24 Hour Fitness במשך ארבע שנים, ויותר מ-3,000 אנשי צוות שענדו תגי RFID שתיעדו כל שטיפה, לאורך כמאה משמרות. את הכנסת התגים החוקרים הגדירו כנקודת פתיחה חדשה, מתוך הנחה שגם מי שכבר נהג לשטוף ידיים נדרש לבנות את ההרגל מחדש מול מערכת המעקב.

ההגדרה של הרגל במחקר הזה הייתה התנהגותית: הנקודה שבה אפשר לחזות בדיוק גבוה אם האדם יבצע את הפעולה. כדי להגיע לשם נדרשו חודשים בחדר הכושר, בממוצע כחצי שנה לפי הודעת קלטק, ושבועות בודדים בשטיפת הידיים. "אולי שמעתם שלוקח בערך 21 ימים ליצור הרגל, אבל ההערכה הזאת לא נשענה על שום מדע", אמר קמרר, פרופסור לכלכלה התנהגותית בקלטק, בהודעת המכון.

המודל גם זיהה מה מנבא את ההגעה לאימון. אצל 76% מהמנויים, הזמן שחלף מהביקור הקודם היה מנבא חשוב, וככל שהפער התארך הסיכוי לחזור ירד. 69% נטו להגיע באותם ימים בשבוע, עם שני ושלישי בראש, והשעה ביממה התבררה כחסרת השפעה. ממצא נוסף נוגע לכלכלה של הענף: מתאמנים שההתנהגות שלהם הייתה צפויה יותר הגיבו פחות לתמריץ שנועד להגדיל את מספר הביקורים. הרגל, כך נראה, מקטין את הרגישות לפרסים. זה מתחבר גם לפער בין התוכניות של המנויים לבין מספר הביקורים בפועל, שעליו נשען חלק מהמודל העסקי של רשתות הכושר.

קשירת נעלי ספורט לפני ריצה (צילום: Freepik)
קשירת נעלי ספורט לפני ריצה (צילום: Freepik)

בוקר, עוגן ותוכנית אם-אז

שעת הביצוע עשויה לשנות את הקצב. במחקר של מתיאס פורנייה ועמיתיו מאוניברסיטת קוט ד'אזור בצרפת, שפורסם בכתב העת Health Psychology, 48 סטודנטים התבקשו לבצע מתיחה יומית של שריר מכופף הירך במשך 90 ימים. חצי מהם עשו אותה מיד עם הקימה, כשרמת הקורטיזול בגוף גבוהה, והחצי השני לפני השינה, כשהיא בשפל. לפי עקומות הלמידה, קבוצת הבוקר הגיעה לאוטומטיות אחרי כ-106 ימים, וקבוצת הערב אחרי כ-154. הקורטיזול נמצא כמתווך של ההבדל, אבל מדובר במדגם קטן ובערכים שחושבו בהשלכה קדימה של העקומות.

גם המיקום בתוך השגרה משנה. גבי ג'ודה ועמיתיה מבית הספר להיגיינה ולרפואה טרופית בלונדון (LSHTM) חילקו 50 משתתפים לשתי קבוצות: חוט דנטלי לפני צחצוח השיניים, או אחריו. במחקר, שפורסם ב-British Journal of Health Psychology, מי ששילבו את החוט אחרי הצחצוח פיתחו הרגל חזק יותר, ובמעקב אחרי שמונה חודשים גם השתמשו בו בתדירות גבוהה יותר. ההסבר המוצע הוא שסוף של פעולה מוכרת משמש עוגן טבעי לפעולה החדשה.

הכלי השלישי מגיע מתחום התכנון. מטא-אנליזה של פטר גולוויצר מאוניברסיטת קונסטנץ ומאוניברסיטת ניו יורק ושל פסקל שירן מאוניברסיטת שפילד, שפורסמה ב-Advances in Experimental Social Psychology, בחנה 94 בדיקות עצמאיות עם יותר מ-8,000 משתתפים. ניסוח מראש של תוכנית מסוג "אם יקרה X, אעשה Y", למשל "כשאסיים את הקפה של הבוקר, אצא להליכה", שיפר את השגת המטרות באפקט בינוני עד גדול. התוכנית מעבירה את ההחלטה מרגע הביצוע לרגע התכנון, וכך נחסך הדיון הפנימי שחוזר בכל יום. נקודה דומה עולה גם במחקרים על המנגנון המוחי שמאחורי העצלות, שלפיהם ההתלבטות עצמה גובה מאמץ.

הידעת?כמה מהשגרה שלנו מתנהלת על טייס אוטומטי?
בשני מחקרי יומן של וונדי ווד, ג'פרי קווין ודבורה קאשי מאוניברסיטת טקסס A&M, שפורסמו ב-Journal of Personality and Social Psychology, המשתתפים דיווחו מדי שעה מה הם עושים ועל מה הם חושבים. בזמן פעולות שחוזרות כמעט כל יום באותו הקשר, המחשבות נדדו לנושאים אחרים, והמשתתפים דיווחו על פחות תחושת מתח מאשר בפעולות חדשות או משתנות.

הסקירה האוסטרלית מוסיפה עוד כמה מאפיינים שחוזרים במחקרים: הרגלים שהאדם בחר בעצמו התקבעו חזק יותר מהרגלים שהוכתבו לו, שתיית מים נקלטה בקלות רבה יותר מתרגילים או מאכילת פירות וירקות, ובמחקר קודם של ללי ועמיתיה, שבו המשתתפים העריכו בדיעבד כמה זמן לקח להם לפתח הרגל אכילה או שקילה עצמית, הממוצע עמד על 91 ימים. פעולה פשוטה, קבועה ותלויה ברמז ברור נקלטת מהר יותר מפעולה מורכבת שדורשת תכנון בכל פעם.

ועדיין, צריך להפריד בין מה שהמדע מראה לבין מה שנמכר כאתגר. בסיס הראיות קטן יחסית, נשען ברובו על דיווח עצמי ועל מדגמים של עשרות משתתפים, והמחקר הגדול שנשען על נתונים אובייקטיביים בדק שתי התנהגויות בלבד. מה שכן חוזר בעקביות הוא סדר הגודל: חודשים ולא שבועות, ושונות גדולה בין אנשים. לפי מסקנות הסקירה, תוכניות קצרות של 21 ימים כנראה אינן מספיקות כדי לקבע הרגל, ומי שמתכנן שינוי צריך להיערך לתקופה של חודשיים עד חמישה חודשים, עם רמז קבוע, עוגן בשגרה ובחירה אישית של הפעולה.

קיראו עוד ב"מדע"

להרחבה: אשליית המינוי החודשי: למה אתם ממשיכים לשלם על חדר הכושר כשאתם לא מתאמנים?

להרחבה: 10,000 צעדים ביום? המחקר החדש אומר שגם 7,000 עושים עבודה גדולה

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה