
פרדוקס הזהב - למה המתכת היקרה שנחשבת ל"חוף המבטחים" נכנסה לשוק דובי?
ראלי היסטורי של 64% בשנת 2025 ושיא כל הזמנים של 5600 דולר לאונקיה בינואר הפך לשוק דובי והמתכת הצהובה צנחה לאזור ה-3730 דולר לאונקיה, למרות שהבנקים המרכזיים ממשיכים לקנות בקצב; לאן הולכים מכאן ומה חושבים האנליסטים?
היסטוריית ההשקעות בוול סטריט מלמדת שכשיש מתיחות בטחונית חריפה, מחירי הנפט מטפסים והאינפלציה מרימה ראש, המשקיעים מחפשים "חוף מבטחים", ואחד העיקריים שבהם הוא הזהב. הכלל הזה נשבר במהלך שנת 2026, בה התקיימו לכאורה כל התנאים להמשך הראלי של 2025: האינפלציה דביקה, מחיר הנפט זינק ב-50%, זאת מלבד העובדה שהבנקים המרכזיים ממשיכים לקנות זהב בקצב שיא, ובפועל הזהב עמוק בשוק דובי עם ירידה של כ-30% מהשיא. איך הפך הנכס המנצח של השנתיים האחרונות לאחד המאכזבים של 2026? מי מוכר בזמן שהבנקים המרכזיים קונים והאם התחתית קרובה?
מה הניע את הזינוק בשנתיים הקודמות?
נחזור יותר משנתיים אחורה. בשנת 2024 רשם הזהב פריצה מרשימה עם עלייה של 27% מרמה של 2060 דולר לאונקיה בתחילת השנה ל-2625 דולר בסופה. הרקע למהלך של המתכת היקרה היה תחילת הורדת הריבית והאצת הרכישות מצד הבנקים המרכזיים. שנת 2024 הייתה מרשימה, אבל היא הייתה רק המתאבן לקראת 2025 ההיסטורית. התשואה השנתית הגיעה ל-64%, השנה הטובה ביותר עבור הזהב מזה כ-45 שנה. זינק עד 4320 דולר, כשהוא מביס את כל מדדי המניות המרכזיים ואפילו את מניות הטכנולוגיה הגדולות. המומנטום המשיך בעוצמה אל תוך 2026 כשבסוף ינואר חצה מחיר הזהב לראשונה את רף ה-5000 דולר, וקבע שיא תוך יומי היסטורי של 5608 דולר לאונקיה.
אלא שמאז אותו שיא התהפכה המגמה בחדות. הזהב איבד כבר 13.5% מתחילת השנה, ומעל 30% מהשיא שנרשם בסוף החודש הראשון שלה. לאחר שנאבק לשמור על רמות תמיכה של 4000 דולר בסתיו, הוא שבר באמצע נובמבר גם את התמיכה באזור ה-3800 דולר, וירד לרמות של 3740 - 3725 דולר, רמות שפל של יותר משנה. מה גרם לזינוק של 2025, ולמה השתנתה המגמה?
הזינוק של 2025 נבע משילוב כמעט מושלם של נסיבות: ירידה בתשואות הריאליות בתחילת השנה, היחלשות הדולר, חששות גוברים מחובות ממשלתיים תופחים, מתיחות גיאופוליטית, ואיזון מחדש של תיק ההשקעות של מוסדיים שחיפשו גידור. כמו פעמים רבות במקרים כאלה, המומנטום הזין את עצמו ותחושת ה-FOMO שלחה משקיעים רבים לטרנד המתגבר, לא רק כחוף מבטחים, אלא גם כהשקעה ספקולטיבית בפני עצמה. אלא שבחודשים הבאים המנגנון של "מלחמה ואינפלציה" החל לפעול דווקא בכיוון ההפוך.
שינוי המגמה ב-2026
ההסלמה במזרח התיכון שהקפיצה את מחירי הנפט דחפה את האינפלציה בארצות הברית בחזרה לאזור ה-3.7%. הפד' החל להעלות את הריבית והתשואות חזרו לטפס, יחד עם דולר חזק יותר. הפד' גם מביע נחישות לגבי ההמשך והטון הניצי מרמז על העלאות ריבית נוספות בעתיד הקרוב והבינוני. הזהב אינו משלם ריבית או דיבידנד, וכשאגרות החוב של ממשלת ארצות הברית ל-10 שנים מניבות 5% והריביות הריאליות מזנקות, העלות האלטרנטיבית של החזקת זהב כהשקעה ספקולטיבית הופכת להיות כבדה מדי.
בנוסף, הריבית דחפה את הדולר לשיא של 19 חודשים. הזהב מתומחר בדולרים, לכן דולר חזק משמעותו מחיר נמוך יותר לזהב. התחזקות המטבע האמריקאי מייקרת את הזהב עבור קונים שמטבע הבסיס שלהם שונה, ומקררת את הביקוש העולמי לזהב מחוץ לארצות הברית.
גורם שלישי, על פי סקירה עדכנית של בנק UBS, הוא שמשקיעים הסיטו הון ממתכות יקרות אל סקטורים חמים כמו מניות AI ואנרגיה. ייתכן שאחרי ראלי כל כך מרשים הגיע זמן המימוש וחיפוש אחר תשואות במקום אחר. גורם נוסף שמתגלה בסקירות השונות מתייחס דווקא לחודש וחצי האחרונים, כשמניות ה-AI והטכנולוגיה ספגו מכירות נרחבות. כתוצאה מכך קרנות גידור וסוחרים מימשו פוזיציות רווחיות בזהב כדי לגייס נזילות או להקטין את הסיכון הכולל בתיק.
הגורם האחרון הוא דווקא תת היבשת ההודית. הודו היא אחת מצרכניות הזהב הגדולות בעולם, ולאחרונה נרשמה האטה מורגשת בביקוש, בין היתר בעקבות קריאתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי לאזרחים להימנע מרכישות זהב לא הכרחיות כדי לשמור על יתרות המט"ח של המדינה.
כך מצירוף נסיבות מושלם לעליות השוק עבר באחת לשילוב גורמים לא מבוטלים לירידות, והתוצאה היא שוק דובי.
הבנקים המרכזיים לא מפסיקים לקנות, אבל הם לא קובעים את המחיר
אחת התופעות המעניינות בשוק הזהב הנוכחי היא הנתק בין הביקוש הפיזי לבין תנועות המחיר. ברבעון השלישי של 2026 רשמו הבנקים המרכזיים רכישות נטו של 321 טון זהב. סין מובילה את המגמה עם 24 חודשים רצופים של קניית המתכת הצהובה. חלק מהבנקים המרכזיים אף ניצלו את הירידות האחרונות כדי להעלות את קצב הרכישות. למרות הביקוש היציב והחזק מהבנקים המרכזיים, המחיר בפועל נקבע לא על ידי הביקוש לזהב פיזי, אלא על ידי שוק החוזים העתידיים והמסחר שמעבר לדלפק (OTC). בזירה הזו, הספקולנטים, קרנות עוקבות מגמה ומשקיעי קרנות סל יצאו מפוזיציות לונג באגרסיביות, והלחץ הממונף שלהם גבר על הביקוש היציב של הבנקים המרכזיים.
מה צופים האנליסטים?
לאחר שבירת הרמה הפסיכולוגית של 4000 דולר, ובהמשך גם של 3800 דולר, האנליסטים הטכניים מסמנים את רמת ה-3500 דולר לאונקיה כיעד תמיכה משמעותי. למרות החולשה בטווח הקצר והתחתית החדשה שהשוק בוחן בימים אלו, רוב האנליסטים בוול סטריט רואים בירידה הנוכחית הזדמנות לטווח של 12 עד 24 חודשים, גם אם הם נאלצו לעדכן את התחזיות כלפי מטה. הנה התחזיות המרכזיות:
בנק UBS (סקירה מ-18 בנובמבר): האנליסטית ג'וני טבס מגדירה את הנפילה כ"התאמת פוזיציות" ולא כשבר פונדמנטלי ארוך טווח. היא מציינת כי "הריביות הריאליות גבוהות מדי מכדי שמשקיעים יתעלמו מהן", ומזהירה מפני ירידה נוספת לאזור ה-3500 דולר בטווח הקרוב, אך היא מעריכה כי התמתנות מחירי הנפט לאזור ה-80 דולר תאפשר לפד' לחזור להוריד ריבית ב-2027. בהתאם, הבנק מציב מחיר יעד של 5000 דולר לאונקיה בסוף שנת 2027, לעומת תחזית קודמת ל-5400 דולר.
גולדמן זאקס (נובמבר): בנק ההשקעות חתך את תחזית המחיר פעמיים בחודש נובמבר, על רקע הצפי להעלאת ריבית נוספת והחשש מהמשך יציאת הכספים מקרנות הסל. התחזית המעודכנת עומדת על 4150 דולר לסוף 2026 ו-4650 דולר לסוף 2027 לעומת תחזית קודמת ל-5400 דולר. הבנק צופה שיא חדש מעל 5600 דולר רק בשנת 2028. בתרחיש דובי של ארבע העלאות ריבית בגולדמן זאקס מצפים למחיר של בין 4265 ל-4585 דולר לאונקיה בסוף שנת 2027, כשהמחיר ממשיך להיתמך בביקוש היציב של כ-60 טון בחודש של הבנקים המרכזיים.
מורגן סטנלי (15 בנובמבר): במורגן סטנלי שוריים יותר מאשר בגולדמן זאקס ומציבים יעד של 5250 דולר לסוף שנת 2027, גם הם על בסיס הביקוש המבני המתמשך של הבנקים המרכזיים.
- אנתרופיק תומחרה ב-83 דולר: גיוס של כ-69 מיליארד דולר לפי שווי 1.5 טריליון
- אחרי ירידה של 74% ופיטורי 20%: מנכ"לי וויקס יקבלו עד 19 מיליון דולר בשנה
ג'יי פי מורגן (סקירות ביוני 2026 ובסוף אוקטובר): בבנק מציינים כי הגורמים השוריים נמצאים כעת "בהמתנה" עד שתתבהר התמונה מול איראן, מחירי האנרגיה ותשואות אגרות החוב הממשלתיות. בבנק, שבעבר הציג ייעדים אגרסיביים של מעל 6000 דולר לשנים 2026 ו-2027 מזהירים כי זרימה שלילית מתמשכת מקרנות הסל היא הסיכון המיידי בטווח הזמן הקרוב. ג'יי פי מורגן מציבים מחיר יעד של 4500 דולר באמצע השנה הבאה ו-5000 דולר בסופה.
האם זו התחתית? התשובה תלויה פחות בזהב עצמו. נראה ששינוי מגמה אמיתי במחיר המתכת היקרה תלוי בשלושה טריגרים מרכזיים: התמתנות מחירי הנפט שתאפשר ירידה בת קיימא באינפלציה, איתות ברור מהפד' על סיום מחזור העלאת הריבית או זעזוע פיננסי ומשבר חוב שיחזירו את המשקיעים למקלט הבטוח של הזהב, גם במחיר של וויתור על ריבית. בינתיים הבנקים המרכזיים ממשיכים לקנות את הירידות ווול סטריט ממשיכה לשבת על הגדר.