
אחרי כישלון הצעת קנפלר: אלרון מזנקת - האם הפרמיה מול הצעת אבני תסגר?
קבוצת המשקיעים שמוביל מייסד פנינסולה הודיעה על מימוש האופציה לרכישת השליטה באלרון, לפי מחיר המשקף כ-6 שקלים למניה; במקביל, הצעת הרכש של קנפלר במחצית המחיר נכשלה; אז למה המניה עדיין רחוקה מאוד ממחיר ההצעה והאם הפער (אמור) להסגר?
אחרי שהיו מי שהטילו ספק ברצינות ההצעה לרכוש את השליטה באלרון במחיר כפול ממחיר השוק, הבוקר מגיעה התפתחות משמעותית: אלרון אלרון 14.64% מדווחת כי בלוגייט קפיטל, שבשליטת צבי מלניק (אגב זו חברה בת חודש שהוקמה לכאורה לצורך ביצוע המהלך הזה) שמוביל מיכה אבני, מייסד פנינסולה, הודיעה אתמול על מימוש האופציה לרכישת מלוא החזקותיה של קבוצת אריאלי בחברה. השלמת העסקה צפויה עד מחר, 19 בנובמבר, והמניה מגיבה בזינוק של דו ספרתי למחיר של כ-3.8 שקלים, נכון לכתיבת השורות, המשקף לאלרון שווי שוק של כ-206 מיליון שקל.
ההצעה של ברכישת 58.4% ממניות אלרון, לפי מחיר שצפוי לשקף כ-6 שקלים למניה ושווי חברה של כ-320 מיליון שקל. שווי חבילת המניות לפי המחיר המשוער עומד על כ-187 מיליון שקל, כאשר התמורה בעסקה מבוססת על התחייבויותיה של אריאלי, והמחיר המדויק ייקבע עם השלמתה. ערב ההודעה המקורית ביום שני נסחרה אלרון בשווי של כ-155 מיליון שקל בלבד, ומאז כבר טיפסה בכ-33%. אלא שגם לאחר העליות החדות, מחיר עסקת השליטה עדיין גבוה בכ-56% ממחיר המניה בבורסה.
במקביל, אתמול הסתיימה בכישלון הצעת הרכש של אליהו קנפלר ושותפיו, שביקשו לרכוש עד 15% ממניות אלרון במחיר של 2.995 שקלים למניה. להצעה נענו בעלי מניות המחזיקים בכ-0.17% בלבד מהחברה, רחוק מרף ההיענות המינימלי של 5%, ולכן לא נרכשו מניות. ההבדל בין ההצעות משמעותי: קנפלר פנה לציבור בניסיון לרכוש החזקת מיעוט, ואילו אבני ושותפיו פועלים מול בעלת השליטה לרכישת כל החזקותיה. לאחר פרסום העסקה עם אבני, גם המחיר שהציע קנפלר כבר הפך לנמוך ממחיר השוק, כך שכישלון הצעתו אינו מפתיע.
אבל האם הפער של יותר מ-50% בין המחיר בשוק למחיר עסקת השליטה אמור להיסגר? לכאורה, יש לכך היגיון כלכלי. כשקבוצת משקיעים מוכנה לשלם מחיר גבוה משמעותית ממחיר הבורסה, וכעת גם מממשת את האופציה לרכישה, זה באמת איתות לשווי שהיא מזהה בחברה. אלא שיש פה נקודה שחשוב להדגיש. הרוכשים משלמים עבור חבילת שליטה שמקנה להם את היכולת להוביל את אלרון, הם לא מציעים לרכוש את מניות הציבור באותו מחיר. לכן, טכנית, גם אם העסקה תושלם ב-6 שקלים וזה כנראה הכיוון, אין מנגנון שמבטיח שבעלי מניות המיעוט יוכלו למכור במחיר הזה. זה בעצם יותר "המלצת קניה" ממיכה אבני.
בעצם השאלה פה היא כמה מהפרמיה משקפת את עצם השליטה, וכמה ממנה משקפת את השווי הכלכלי שהרוכשים מזהים בנכסי החברה. כפי שניתחנו בתחילת השבוע, אבני לא בהכרח משלם מחיר מופרז על אלרון, למרות הפרמיה החריגה. ערב ההודעה נסחרה החברה בכמחצית מההון העצמי שלה בספרים, שעמד על כ-300 מיליון שקל, בעוד שהעסקה המתגבשת משקפת שווי הקרוב להון העצמי בספרים. אפשר לזקוף חלק גדול מהדיסקאונט לסכסוכים הארוכים בין בעלי השליטה, לצד החוב של אריאלי להפניקס והחשש ממימוש המניות המשועבדות.
אבני מגיע לחברה עם השקעות קיימות בתחום הטכנולוגיה ושותפות עם רפאל באמצעות RDC, שבמסגרתה מקדמת אלרון השקעות ורכישות בתחום הביטחוני. הניסיון שלו בשוק ההון, בגיוסי אשראי ובעבודה מול מוסדיים עשוי לסייע לחברה להרחיב את פעילותה, אבל החלפת השליטה כשלעצמה אינה מזרימה כסף חדש לקופה. לאבני יש משימה גדולה לבנות מחדש את האמון מול השוק לממש ולייצר ערך נוסף. כנראה שזה גם יבוא בדמות רענון משמעותי בהנהלת הקרן.
השלמת העסקה עשויה להביא לצמצום בין הפער של המחיר בבורסה לבין ההצעה, בעיקר אם השוק ישתכנע שהסרת אי-הוודאות סביב השליטה תוציא את המקלות מהגלגלים אבל המבחן של אבני יהיה לא רק להשלים את הרכישה ולסיים את הסאגה סביב אריאלי, אלא להראות שגם בעלי מניות המיעוט יכולים ליהנות מהערך שהוא מזהה בחברה.