זנגוויל 1 ירושלים (צילום: גוגל סטריט וויו)
זנגוויל 1 ירושלים (צילום: גוגל סטריט וויו)

אלעד תפצה רוכשי דירות ב-8 מיליון שקל - רבע מהסכום שתבעו

32 בעלי דירות בירושלים תבעו 30 מיליון שקל, בית המשפט המחוזי פסק 8 מיליון שקל - ובהמלצת בית המשפט העליון שני הצדדים חזרו בהם מן הערעורים ההדדיים

איתמר לוין |

חברת אלעד ישראל מגורים, מקבוצת דוניץ-אלעד, תפצה 32 רוכשי דירות בירושלים ב-8 מיליון שקל - רבע בלבד מן הסכום שתבעו ממנה. שני הצדדים חזרו בהם מערעוריהם ההדדיים בהמלצת בית המשפט העליון, כך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט גלעד הס) הפך לחלוט.

מדובר בבניין זנגוויל 1 בירושלים, ובו 67 דירות ב-17 דירות. את התביעות הגישו נציגות הדיירים ובעלי 31 מהדירות, והן עמדו על 30 מיליון שקל. פסק דינו של הס מבוסס בעיקרו על הערכתו של השמאי אמיר דנוס, אחד משורה של מומחים אותם מינה לבחינת טענותיהם של הרוכשים (אותן הכחישה אלעד). הטענה המרכזית הייתה לירידת ערך של עשרות אחוזים בכל דירה בשל הליקויים ואי-התאמות, בעוד דנוס קבע שירידת הערך מסתכמת ב-3%-4% בלבד.

הס דחה את טענותיהם המרובות של הדיירים נגד חוות דעתו של דנוס וקבע שהיא מקצועית ואמינה. דנוס קבע את שיעורי ירידת הערך בין 69,000 שקל לדירה בת 81 מ"ר לבין 153,000 שקל לדירה בת 180 מ"ר, ועוד 150,000 שקל לרכוש המשותף. המחלוקת המרכזית הייתה לגבי "ירידת ערך תדמיתית", וכאמור הס קיבל את תחשיביו של דנוס. הוא סטה מהם בנקודה אחת: דנוס קבע ירידת ערך של 850 שקל למ"ר בשל השוואה לבניין הסמוך שבנתה אלעד, בעוד הס העמיד אותה על 1,700 שקל למ"ר. לאור זאת, הס פסק פיצויים שבין 138,000 שקל לדירה לבין 306,000 שקל לדירה.

הדיירים תבעו גם פיצוי בגין עוגמת נפש, אשר נע בין 100,000 שקל לבין 300,000 שקל לדירה. הס קבע, כי לדיירים נגרמה עוגמת נפש משמעותית, אך גם שהסכומים שתבעו היו מופרזים ובלתי סבירים. הוא פסק פיצוי שבין 30,000 שקל ל-45,000 שקל לדירה. עוד פסק הס פיצוי של 80,000 שקל לנציגות בשל ליקויים בחניון.

התובעים ניפחו את תביעתם שלא לצורך

בהתייחסו להוצאות, מציין הס את הפער הניכר בין הסכום שתבעו הנציגות ו-31 מהדיירים לבין הסכום שנפסק לטובתם. "הגשת תביעה על סכום כה גבוה הכבידה על ניהול התביעה, והייתה בין הגורמים להוצאות הגבוהות שנגרמו לצדדים בניהול המשפט", הוא אומר. "אציין, כי בנסיבות תיק זה, קשה להשתחרר מהרושם כי התובעים 'ניפחו' את תביעתם שלא לצורך. דוגמא לכך ניתן למצוא בדרישה לפיצויי עוגמת נפש בסך של מאות אלפי שקלים ליחידת דיור וזאת בניגוד לפסיקה בנושא זה, דרישה מופרזת זו אף השתקפה בהגשת סיכומים בהיקף של עשרות עמודים רק בעניין עוגמת הנפש. 

"מצד שני, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המומחים מטעם בית המשפט מצאו ליקויים משמעותיים בדירות, וכי נפסקו לטובת התובעים סכומים משמעותיים שהנתבעת לא הייתה מוכנה לשאת בהם ללא הליך משפטי". לפיכך, הוא פסק לטובתם הוצאות בסך כ-200,000 שקל. הוא גם חייב את אלעד בהוצאות בסך כ-100,000 שקל למשפחת חובב שתבעה בנפרד. 

כאמור, כך הצדדים ערערו לבית המשפט העליון - אך הנשיא יצחק עמית והשופטים עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ המליצו להם לחזור בהם לאחר הדיון בערעורים. את אלעד ייצגו עוה"ד אלון יואלי, אלון מגן ודנה שרון; את הנציגות והדיירים ייצגו עוה"ד רענן בר-און וורד כהן; ואת חובב - עו"ד רוני דובר.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה