
העירייה ביקשה עוד 1.5 מיליון שקל מהיזם - מה קבעה ועדת הערר?
הוועדה המקומית רצתה להחיל הלכה חדשה של בית המשפט על פרויקט פינוי-בינוי ברחוב המקור בעיר, וטענה שהשמאית "השוותה תפוחים לתפוזים". ועדת הערר עשתה את החישוב בעצמה, וגילתה שגם לפי השיטה החדשה מתקבל בדיוק אותו הסכום
מה קורה כשהלכה משפטית חדשה יוצאת כמה שבועות אחרי שהשמאית כבר חתמה על השומה? ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב נדרשה לשאלה הזו. בדרך היא גם עשתה חשבון שהשאיר את הוועדה המקומית רמת גן בלי תוספת של שקל.
הסיפור מתחיל ברחוב המקור 4 ו-6 בשכונת נחלת גנים בצפון רמת גן. במקום עומדים שני בניינים ותיקים בני שלוש קומות, ובכל אחד מהם יש 12 דירות. ב-2020 אושרה עבורם תוכנית פינוי-בינוי: במקום הבניינים הישנים מתוכנן לקום בניין מגורים בן 16 קומות עם 72 דירות, ובקומת הקרקע שטח לצורכי ציבור. היזמית, אביב במקור, קיבלה היתר בנייה, ואז הגיע החשבון.
הוועדה המקומית דרשה מהיזמית היטל השבחה בסכום של 10,854,181 שקל בגלל התוכנית. שמאי החברה טענו שהסכום הנכון הוא 1,028,682 שקל בלבד, כעשירית מהדרישה. המחלוקת הגיעה לשמאית המכריעה אורית גלן, שבמאי 2025 קבעה היטל של 5,186,800 שקל. הוועדה המקומית לא קיבלה את התוצאה והגישה ערר. בערר היו כמה טענות. הצדדים לא הגיעו לפשרה, והוועדה המקומית הסכימה להשאיר להכרעה רק שתי שאלות.
ההלכה הגיעה חודש מאוחר מדי
הטענה הראשונה נשענה על פסק הדין בעניין נועה לב. בפסק הדין ההוא קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט גלעד הס) איך מחשבים היטל השבחה בפינוי-בינוי. בקצרה, לפי הפסיקה לא מוסיפים שווי על כך שהדיירים ממשיכים לגור בדירות הישנות עד ההריסה ("שימוש ביניים"). את ההפחתה על הזמן שיעבור עד שאפשר יהיה לבנות מחילים רק על תוספת השווי שהתוכנית יצרה. לפי הוועדה המקומית, השיטה הזו הייתה מוסיפה כ-1.5 מיליון שקל וקובעת את ההיטל על 6,568,422 שקל.
הבעיה היא העיתוי. פסק הדין ניתן ב-26 ביוני 2025, כחודש אחרי שהשמאית חתמה על השומה ב-29 במאי. השומה נשלחה לצדדים רק ביולי, אבל לפי ועדת הערר זה לא משנה. "לא הוצג בפנינו כל מקור נורמטיבי או בסיס חוקי המאפשר לפתוח מחדש שומה מכרעת לאחר חתימתה", נכתב בהחלטה. הוועדה גם הזהירה ממצב שבו צד "יבחר לעכב במכוון את תשלום שכר טרחתו של השמאי המכריע, מתוך תקווה כי בזמן שיחלוף תינתן פסיקה שתשרת את עמדתו".
ועדת הערר גם תהתה למה הוועדה המקומית לא אימצה את הגישה הזו כבר בשומה שלה, ובמקום זה העלתה אותה לראשונה רק בערר. הרי בשומה שלה עצמה היא חישבה דמי שימוש בתקופת הביניים, בדיוק כמו השמאית. את הטענה שלה, שלפיה השיטה כבר יושמה ברמת גן עוד לפני פסק הדי[ן, כינתה ועדת הערר "חרב פיפיות", כי היא דווקא מחזקת את עמדת היזמית.
אותו הסכום בדיוק
ועדת הערר לא עצרה שם. היא בדקה מה היה קורה אילו ההלכה של נועה לב הייתה מיושמת לפי הדרך שקבעה ועדת ערר אחרת, בעניין אאורה נגד הוועדה המקומית גבעתיים. לפי הדרך הזו, דירה בנויה ומגרש ריק הם נכסים שונים, ולכן לכל אחד מהם יש שיעור היוון (ריבית) משלו. "אין 'ריבית היוון מקובלת' אחת, היאה הן לדירות מגורים בנויות והן למגרשים ריקים", הסבירה הוועדה. השמאית עצמה, אגב, השתמשה ב-3% לדירות הקיימות וב-6% למגרש הריק. התוצאה היתה בדיוק הסכום שקבעה השמאית: 5,186,800 שקל. כלומר גם עם ההלכה החדשה אין סיבה להחזיר אליה את התיק.
הטענה השנייה היתה טכנית יותר. לפי הוועדה המקומית, השמאית חישבה את המחיר למטר לפי שטחי הארנונה בעסקות באזור, אבל הא הכפילה אותו בשטח שבהיתר הבנייה של הבניינים הישנים, שהוא גדול יותר. כך, לטענתה, השמאית השוותה "תפוחים לתפוזים" וניפחה את שווי הבניינים לפני התוכנית, ושווי גבוה יותר לפני התוכנית מקטין את ההיטל. לפי הוועדה המקומית, המחיר הנכון היה 23,150 שקל למ"ר ולא 25.5 אלף.
ועדת הערר לא השתכנעה. לדבריה, קודם כל, המדידות מתוך היתרי הבנייה הוצגו לראשונה רק בערר. "אין הערר יכול לשמש כאכסנייה להעלאת נתונים ו/או אסמכתאות לראשונה שלא הובאו כלל לפני השמאית המכריעה", כך נקבע. חוץ מזה, בכתב הערר דיברה הוועדה המקומית על פער ממוצע של כ-13%, ובדיון היא כבר הציגה פער של כ-24%. ועדת הערר הדגישה שהפער הגבוה נוגע רק לארבע מתוך שמונה עסקות, ושבארבע האחרות אין פער בכלל.
- שומה בסך 117 מיליון בוטלה: חברת החשמל פטורה מהיטל על רוטנברג
- רווחיות של 19%: עתירת אאורה נגד היטל ההשבחה נמחקה
ומה עשתה הוועדה המקומית בשומה שלה? כשנשאלה על כך בדיון, היא השיבה כי, "לקחנו את סך שטחי הארנונה כי מורכב לבדוק נכס נכס". כלומר גם היא לא בדקה היתרים. היא רק הפחיתה כ-6% מהמחיר, בלי להסביר על מה ההפחתה מבוססת. בבדיקה אחרונה חישבה ועדת הערר את השווי לפי השטח הרשום של הדירות, כלומר בשיטת "תפוחים לתפוחים" שהוועדה המקומית דרשה. יצא 36,118,800 שקל, לעומת 36,588,420 שקל אצל השמאית, פער של פחות מ-1.3%. לפי ההחלטה, "מדובר בפער של כאחוז המצוי בהכרח בתחום הסבירות".
הערר נדחה, השומה המכרעת נשארה כמו שהיא, וההיטל נשאר 5,186,800 שקל. הוועדה המקומית הסכימה לצמצם את המחלוקת, ולכן ועדת הערר לא חייבה בהוצאות משפט וכל צד ישלם את שלו. ההחלטה ניתנה פה אחד, בהרכב שכלל את היו"ר עו"ד יפעת בן אריה שטיינברג, השמאי אור לוי ונחמה מונסונגו, נציגת מתכנן המחוז.