
תביעת ה-1.2 מיליון מתמ"א 38 נדחתה - בגלל הספרים של החברה
בעל מניות מיעוט בחברה שביצעה פרויקט תמ"א 38 cאזור דרש 1.24 מיליון שקל מעורכת הדין שהחזיקה במניות החברה בנאמנות וכיהנה בה כדירקטורית יחידה. לטענתו, רווח של 4.4 מיליון שקל ממכירת 11 דירות לא הגיע לבעלי המניות. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את התביעה כולה. לפי פסק הדין, הספרים של החברה היו בידי התובע כבר ביוני 2021, אבל הוא בחר להציג חוות דעת של כמאי (בעל מקצוע בענף הבנייה וההנדסה האזרחית שמתמחה בחישוב כמויות, הכנת אומדנים, תמחור ובקרת תקציב לפרויקטים של בנייה ושיפוצים), שהגדירה את עצמה "הערכה גסה". התובע ישלם לנתבעת 20 אלף שקל הוצאות.
הסיפור מתחיל ב-2010. שני יזמים הקימו את פ.י. יזמות לבניין כדי לבצע פרויקט במסלול תמ"א 38 ברחוב כצנלסון באזור, והחברה חתמה על הסכם עם הדיירים. כעבור כמה חודשים הצטרף משקיע שרכש 60% מהמניות, והיזמים נשארו עם 25%. ההסכם קבע שכל צד ייהנה מהרווחים של הפרויקט לפי חלקו, אבל רק אחרי שהמשקיע יקבל בחזרה את ההון העצמי שהוא העמיד. ב-2011 נחתם נספח שהגדיל את חלקו של המשקיע ל-80% והוריד את היזמים ל-15%, עם התחייבות להחזיר אותם ל-25% אם יינתן היתר לשתי קומות וחצי נוספות. ההיתר ניתן. על רקע יחסי האמון בין הצדדים, מניות היזמים נרשמו על שם המשקיע, שהחזיק בהן בנאמנות.
ב-2015 הציג המשקיע לבעלי המניות שתי הצעות לרכישת החברה תמורת סכום כולל של 1.5 מיליון שקל, והם הסמיכו אותו לפעול בשמם. החברה חתמה עם אומה י. השקעות 2009 על הסכם שלפיו, עם קבלת היתר הבנייה, יימכרו המניות תמורת 1.5 מיליון שקל או דירת גג בפרויקט. עד להשלמת העסקה נרשמו כל המניות על שם בתו של המשקיע, עורכת דין, שהחזיקה בהן בנאמנות ומונתה לדירקטורית היחידה. העסקה עם אומה לא הושלמה. המשקיע המשיך לנהל את החברה עד שחלה, וב-2018 הוא נפטר.
כבר ב-2016 תבעו היזמים בבית משפט השלום בנצרת. הדרישה להחזר עבור הלוואת בעלים נדחתה, אבל בית המשפט קבע שאם יהיו רווחים ראויים לחלוקה, היזמים יקבלו 25% מהם. זה יקרה רק אחרי שהמשקיע יקבל מהחברה 646,391 שקל, והיזמים יחזירו לו 145 אלף שקל שהם קיבלו כהלוואות. הערעור על פסק הדין נדחה. אחרי מותו של המשקיע הוגשה בקשה לפשיטת רגל של העיזבון, והנאמנה שמונתה בהליך דחתה את תביעת החוב של היזמים. היא קבעה שלא הוכח שהיו בחברה רווחים לחלוקה, ושלפי המידע שבידיה החובות של החברה גבוהים מנכסיה.
הידעת?מתי חברה רשאית לחלק דיבידנד?
על מה נשענה הדרישה ל-1.24 מיליון שקל?
התביעה הוגשה ב-2022, נמחקה, ונפתחה מחדש אחרי שבית המשפט העליון התיר להגיש כתב תביעה מתוקן. אחד משני היזמים כבר לא היה צד להליך. לפי כתב התביעה, המשקיע ובתו מכרו 11 דירות תמורת 6.3 מיליון שקל, עלות הבנייה היתה 11.9 מיליון שקל, והרווח הגיע ל-4.4 מיליון שקל. רבע מהסכום, בתוספת הצמדה וריבית, הוא 1.24 מיליון שקל. התובע טען שהנתבעת "רוקנה את קופת החברה", שהיתה מורשית החתימה היחידה ושלטה בחשבונות הבנק. לדבריו, אי חלוקת הדיבידנד "פגעה בציפייה לגיטימית של בעלי מניות המיעוט לקבל את רווחי הפרויקט", והיא הפרה את חובותיה כנאמנה על מניותיו וכנושאת משרה.
הנתבעת השיבה שהטענות "מופרכות, שקריות וחסרות כל בסיס". לדבריה, כל מסמכי החברה, כולל מסמכי הבנקים, ההסכמים עם הספקים והחשבוניות, נמסרו לנאמנה והועברו משם לתובע. היא תקפה את חוות הדעת של הכמאי, שלטענתה מתעלמת מהוצאות תכנון, הוצאות משפטיות, שיווק ואגרות, ונשענת על "טבלה עלומה" שלא צורפה. היא הוסיפה שחלוקת רווחים נעשית מתוך הרווחים הכוללים של החברה ולא מפרויקט מסוים, ושגם אם התביעה תתקבל, התובע זכאי ל-12.5% בלבד, משום שהשותף שלו יצא מההליך.
השופט קבע שאת המחלוקת אפשר היה להכריע מתוך ספרי החברה עצמם. הנאמנה אישרה שהמסמכים הועברו לתובע ב-24 ביוני 2021, וכתבה כבר אז כי, "ככל והנושה טוען כי היה מקום שיהיו רווחים לחברה, הרי שלא הוכיח זאת, למרות שמסמכי החברה מצויים בידיו כבר מחודש 06/21". לפי פסק הדין, התובע לא הציג את המסמכים, לא פירט איזה חסרים לו ולא זימן את הנאמנה לעדות. "הימנעות זו מקימה חזקה שלפיה המסמכים אינם תומכים בטענותיו", נכתב. השופט גם תהה מדוע התובע לא ניהל קודם הליך למתן חשבונות, ולמה הוא מיהר להגיש חוות דעת בלי בסיס בנתוני החברה. "לתובע הפתרונים", כתב השופט.
חוות הדעת העריכה את עלות הבנייה לפי 6,000 שקל למ"ר בחלקים החדשים ו-1,500 שקל למ"ר בחלקים הקיימים. הכמאי פירט בה רשימה ארוכה של מסמכים שנדרשים לצורך הערכה שכזו, כמו כתבי כמויות וחשבונות שאושרו לקבלני הביצוע, אבל הם לא הועברו אליו. בחקירתו הוא הודה שלא הביא בחשבון הוצאות תכנון, ניהול, היטלים ואגרות. טבלת האקסל, התמונות והתוכניות שעליהן נשען לא הוגשו לבית המשפט. השופט קבע שחוות הדעת "מושתתת כולה על ספקולציות והערכות אמורפיות", ולא נתן לה משקל ראייתי.
הידעת?מה יכול לעשות בעל מניות מיעוט שמרגיש מקופח?
מי היה צריך להוכיח שהיו רווחים?
התובע ביקש להעביר לנתבעת את הנטל להראות שלא היו רווחים, משום שהיא לא הגישה חוות דעת נגדית. בית המשפט דחה את הבקשה. הנטל להוכיח שנצברו רווחים לחלוקה מוטל על מי שטוען לכך, נקבע, ורווח הוא נתון שנגזר מההכנסות פחות העלויות. גם כשההכנסות ידועות, אי אפשר להטיל את חישוב העלויות על הצד השני. לגבי הטענה שהנאמנה היתה צריכה למנות איש מקצוע שיבדוק את הספרים, כתב השופט כי, "האמנם ניתן לקבל טענה כי על הנאמנה היה להוכיח את טענתו של התובע לרווחים בפרויקט, במקום התובע עצמו? ברור שלא".
ביחד עם הטענה על הרווחים נפלו גם שאר העילות. מכיוון שלא הוכח שהיו רווחים, לא הוכח שהנתבעת נטלה אותם, וגם טענת הקיפוח של בעלי מניות המיעוט לא הוכחה. הטענות מדיני הנאמנות, השליחות והנזיקין נדחו כלקוניות וחסרות פירוט. בית המשפט ציין שהנאמנה בהליך פשיטת הרגל לא מצאה ראיה להתנהלות לא תקינה של המשקיע כלפי שאר בעלי המניות, ושהנתבעת "הותירה רושם אמין" בעדותה, גם בשאלת מסירת המסמכים. השופט השאיר פתוחה את השאלה אם לבעל המניות יש בכלל עילה אישית, או שמדובר בנזק לחברה עצמה. במקרה כזה, ייתכן שרק הנאמן של החברה מוסמך לתבוע, באישור בית המשפט של חדלות הפירעון.
הידעת?מתי בעל מניות תובע בשם החברה ולא בשמו?
מצב החברה כיום מוסיף לתמונה. ב-30 באוקטובר 2024 ניתן נגדה צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון, אחרי שדיירי הפרויקט ביקשו למנות נאמן שיטפל בהתחייבויות כלפיהם, כולל רישום הזכויות בדירות. באוגוסט 2025 הורה בית המשפט של חדלות הפירעון לנתבעת למסור לנאמן את החומר החשבונאי של החברה עבור 2018 עד 2024, את הדו"חות הכספיים, את הדיווחים לרשות המסים על מכירת הדירות ואת ההסכמים עם הקבלן. לפי פסק הדין, התובע לא פנה לנאמן כדי לקבל את המסמכים.
בפרק האחרון של פסק הדין כתב השופט ש"ניכר כי התובע נחפז בהגשת תביעתו בטרם גובשה עילה ובטרם נאספו הראיות הנדרשות". התביעה נדחתה במלואה, והתובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 20 אלף שקל, בתוספת הצמדה וריבית.
שתי חזיתות נשארו פתוחות: הערעור של היזמים על דחיית תביעת החוב בהליך פשיטת הרגל של עיזבון המשקיע הוקפא עד לסיום התיק הזה, ועמדת הנאמן של החברה, שבידיו אמורים להיות כל ספריה, לא הוצגה בבית המשפט.