בית המשפט הולך לקראת בעלי מניות מיעוט: מי יוכל לעיין בכתבי הצבעה?
פסק דין חדש ומקיף של השופט אריאל צימרמן בנושא זכות העיון של בעלי מניות מיעוט בכתבי וברישומי הצבעה, הולך צעד נוסף בהרחבת זכויות בעלי
מניות המיעוט בחברה
פסק דין חדש ומקיף של השופט אריאל צימרמן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, דן באחרונה בשאלה אימתי ייעתר בית המשפט לבקשת בעל מניות מיעוט בחברה ציבורית, המחזיק פחות מרף האחזקות המקנה על פי התקנות זכות עיון אוטומטית, לעיין בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית.
בפסק הדין נדונה בקשתם של בעלי מניות מיעוט בחברה הציבורית תעוזה - פיירצ'יילד טכנולוגי וונטשר, המחזיקים 0.74% מהון המניות בחברה, לעיין בכתבי הצבעה של המצביעים באסיפה הכללית של החברה, שבה אושר הסכם ניהול עם בעלת השליטה בחברה. בנוסף, מתנהל הליך מקביל בעניינם של בעלי מניות המיעוט האמורים במאבק הנוגע להחזקתם של 20% נוספים מהון המניות של החברה.
תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), מקנות זכות עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית שהגיעו לחברה, לבעל מניות המחזיק חמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה בחברה או מזכויות ההצבעה אשר אינן מוחזקות בידי בעל שליטה בחברה, ומאפשרות לבית המשפט להורות לחברה לאפשר לבעל מניות המחזיק פחות מהרף כאמור לעיין במסמכים וברישומים האמורים (כולם או חלקם בתנאים שיקבע).
זכותם של בעלי מניות בחברה למידע שהעיון בו מוקנה להם על פי דין הינו אחד מעקרונות היסוד בדיני החברות. במסגרת זכותם של בעלי המניות בנוגע לאסיפות הכלליות וההצבעה בהן, הוקנתה לבעלי המניות זכות לקבלת מידע, הכל בגבולות החקיקה והפסיקה לעניין זה. חובת גילוי מוגברת עלולה להטיל על החברה עלויות כבדות וכן יכול שיעשו בה שימוש לרעה. בהתאם, החוק והפסיקה קובעים זכויות עיון מסוימות כאמור אולם אלו אינן מוחלטות.
דוגמאות לזכויות עיון כאמור ניתן לראות למשל בזכות של בעל מניה לדרוש מהחברה לעיין במסמכים שברשותה הנוגעים לפעולות בניגוד עניינים או לעסקאות עם בעלי עניין הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי חוק החברות (ובחברה פרטית אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית), אשר בהתייחס לבקשות כאלו, החברה רשאית בנסיבות מסוימות לסרב, למשל אם סבורה שהבקשה הוגשה שלא בתום לב, אם יש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או אם גילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה.
במסגרת פסק הדין, בית המשפט קבע שתכלית התקנתן של התקנות בדבר הצבעה בכתב והודעות עמדה היא הגברת מעורבות בעלי המניות בהליך קבלת ההחלטות בחברה, פיקוח על ההנהלה ובעלי השליטה ועידוד תקשורת בין בעלי המניות, כאשר נקבע שהתקנה המאפשרת עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה היא נדבך מרכזי באמור - פיקוח אפקטיבי על ההצבעה ותקינותה. בית המשפט עמד על כך שבאותו פיקוח יש כדי להשיג את התכלית הרחבה יותר של הוראות חוק החברות בדבר הצבעה באמצעות כתב הצבעה, של מעורבות בעלי המניות בחברה, ויש בו גם לאפשר בקרה על אותנטיות ההצהרה של בעלי המניות המצביעים על היעדר עניין אישי בהצבעתם. עוד נפסק כי בהיעדרה של יכולת פיקוח כאמור נפגמת המוטיבציה של בעלי המניות בחברה לנסות ולהשפיע על הנעשה בה.
החברה מצידה טענה, בין היתר, שתכליתה של התקנה בדבר עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה, מתמצת בבחינת כשירות כתב ההצבעה, ושדי בפיקוח על כשירות ההצבעה בידי באי-כוח החברה, או בידי גורם ניטרלי, וכי מתן אפשרות העיון עלולה להוביל להשלכות שליליות על השימוש במנגנון ההצבעה, ושהיא מהווה פגיעה באנונימיות של בעלי מניות מן הציבור. בית המשפט דחה טענות אלו וקבע שעל החברה לאפשר לבעלי המניות התובעים באמצעות באי כוחם לעיין בכל כתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית, שהגיעו לחברה בקשר עם האסיפה האמורה, ובכלל זה להעתיק את הנתונים.
- ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
בפסק דינו המקיף קבע בית המשפט את אמות המידה הבאות שתשמשנה את בית המשפט בבואו להפעיל את שיקול דעתו מכוח התקנה האמורה ולהכריע בשאלה האם להיעתר לבקשת העיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה: (1) היקף האחזקות של מבקש העיון בנתונים במניות החברה - ככל שהוא קרוב יותר להיות בעמדה של בעל אחזקות בהיקף שהיה מקנה לו זכות אוטומטית לעיון, תגבר הנטייה להיעתר לבקשתו; (2) מידת המהותיות של ההחלטה שעליה הצביעה האסיפה הכללית - ככל שמדובר בהחלטה רגישה יותר לחברה או משמעותית יותר מבחינת בעל השליטה, כך תגבר הנטייה לאפשר למבקש העיון לזכות בפיקוח אפקטיבי על ההצבעה; (3) מידת מעורבותו של בעל השליטה בהצבעה ומידת השפעתו על החברה ועל יכולתה לפקח על הליך ההצבעה - ככל שלבעל השליטה מעורבות רבה יותר, גדל החשש המובנה להפעלת כוחו באופן שיביא להשגת תוצאות ההצבעה הרצויות לו; ו- (4) נסיבות אחרות המשפיעות על צדקת אפשרות העיון בנתוני ההצבעה.
יש להניח שפסיקה זו ואמות המידה שנקבעו במסגרתה ישפיעו ויתוו החלטות של חברות האם להיעתר לבקשות עיון המופנות אליהן, ואף על החלטות של בעלי מניות האם לפנות בבקשות כאמור לחברות. לא מן הנמנע, שהמגמה המשתקפת מפסק הדין תשפיע גם על בקשות עיון אחרות שלא בנוגע לכתבי ההצבעה ורישומי ההצבעה.
פסיקה זו של בית המשפט הולכת צעד נוסף בהרחבת זכויות בעלי מניות המיעוט בחברה, על בסיס נימוק של חיזוק יכולתם של בעלי מניות המיעוט לפקח על הנעשה בחברה ולהוות מנגנוני אכיפה נוספים. יש לקוות שתוצאתו של פסק הדין תהא הבהרת הדרישות לזכות העיון של בעלי המניות, תוך שמירת האיזון הנכון בנסיבות שבהן אין להתיר גילוי על מנת למנוע פגיעה בטובת החברה.
עו"ד גיא פירר ועו"ד לירז זהבי, שותפים במשרד ש. הורוביץ ושות'

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים,
והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”
הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.
מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".
הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?
אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.
ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

הערעור נדחה: ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו
שנים לאחר החשד שהוצבו מצלמות מהירות שהתגלו כלא תקינות, ובצל מחלוקות חריפות על עדויות מומחים מהולנד ועל התנהלות המשטרה, דחה המחוזי את ערעור המדינה וקבע כי לא ניתן להשאיר על כנו את כתב האישום בגין עדות שקר נגד ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים לשעבר. בית המשפט
התריע מפני תחושת אי־נוחות קשה שנוצרת מהתנהלות התביעה ושאל מדוע דווקא הוא הועמד לדין
בראשית 2023 קיבל אילן כרמית, ששימש בעבר ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים, את ההודעה הרשמית שהמדינה החליטה להגיש נגדו כתב אישום בגין מתן עדות שקר. עבור מי שהיה מצוי בלב סערה מתוקשרת סביב תקינות מצלמות המהירות מסוג א־3, זו היתה עוד נקודת מפנה בפרשה שלא חדלה מטלטלות. אלא שהמערכה המשפטית, שהסתעפה לשאלות של מקצועיות, מנהל תקין והוגנות מצד רשויות החקירה והתביעה, נחתמה השבוע בהחלטה חריגה ומשמעותית: בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה, וקבע כי ביטול כתב האישום נגד כרמית ייוותר על כנו.
כדי להבין את משמעות ההחלטה יש לשוב לסיבוב הראשון, לפני כחצי שנה, כשבית משפט השלום ביטל את כתב האישום וקבע כי בחירת המדינה להעמיד לדין דווקא את כרמית, בעוד שמעורבים אחרים בפרשה לא הואשמו כלל, לוקה בפגם מהותי. השופטת קבעה כבר אז כי, "לכל הקורא את השתלשלות הדברים נוצרת תחושה קשה", וכי מדובר באפליה פסולה בהפעלת סמכות התביעה. כעת, בהרכב של שלושה שופטים, שב המחוזי אל הדברים והבהיר כי לאחר בחינה מעמיקה של כל החומר, "התחושה הקשה" אינה מתפוגגת אלא רק מתעצמת.
פסק הדין המחוזי פורש תמונה רחבה הרבה יותר מאשר המעשה הספציפי שיוחס לכרמית. הוא מחזיר את הקוראים שלו לראשית 2012, אל בדיקות התקינות של מערכת המצלמות, שם העיד כרמית כמומחה מטעם מכון התקנים לגבי ניסויים שנערכו בהולנד. חלק ניכר מהפרשה נגע לשאלה אם כרמית ידע והאם היה עליו לדעת שנציג מכון התקנים לא נכח בפועל בבדיקות שבוצעו בשטח. כרמית העיד כי התבסס על חומרים מקצועיים שנמסרו לו ועל דיווחים שקיבל, ובמשך תקופה ארוכה לא עלתה טענה נגד אמיתות דבריו. רק מאוחר יותר, בעקבות תהיות בתוך המשטרה, נפתחה חקירה פלילית בחשד שמסר עדות כוזבת.
ביהמ"ש לא הסתפק בבדיקת אמיתות דבריו של כרמית
פסק הדין מציין כי במרוצת השנים היו שינויי כיוון, הפניות חוזרות ונשנות מצד גורמי משטרה ופרקליטות, ובייחוד התכתבות פנימית ענפה בין גורמי המקצוע לבין נציגי המדינה בהולנד. וכך כתב בית המשפט בהכרעתו: "כבר ברבעון האחרון של 2016 היו ברשות המשטרה נתונים ברורים שלפיהם הדידמה - חוסר ההימצאות של נציג המכון בבדיקות - היתה ידועה ומבוררת". ובכל זאת, החקירה נגד כרמית לא נסגרה אלא התפתחה והלכה, עד שב-2023 הוחלט להגיש כתב אישום.
- נתפס במהירות של 190 קמ"ש - אבל זוכה בביהמ"ש
- החל מהשנה הבאה: כך תחלק המשטרה עוד אלפי דוחות לנהגים בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית משפט השלום לא הסתפק בבחינת אמיתות התוכן של דבריו של כרמית, אלא התחקה אחר הדרך שבה התנהלה החקירה כולה. השופטת התריעה בהחלטתה מפני פגמים מהותיים שנפלו בהתנהלות המדינה וקבעה כי הכרעת הדין אינה יכולה לעמוד. כשניסתה המדינה לערער על מסקנה זו, מצא עצמו המחוזי נדרש לסוגיה מהותית הרבה יותר: לא רק אם כרמית טעה בעדותו, אלא האם כלל ניתן להעמידו לדין בנסיבות שבהן גופי האכיפה עצמם פעלו באופן שהצטייר בעיני בית המשפט כלא שוויוני.
