בית משפט   פסק דין
צילום: דאלי

בית המשפט הולך לקראת בעלי מניות מיעוט: מי יוכל לעיין בכתבי הצבעה?

פסק דין חדש ומקיף של השופט אריאל צימרמן בנושא זכות העיון של בעלי מניות מיעוט בכתבי וברישומי הצבעה, הולך צעד נוסף בהרחבת זכויות בעלי מניות המיעוט בחברה

פסק דין חדש ומקיף של השופט אריאל צימרמן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, דן באחרונה בשאלה אימתי ייעתר בית המשפט לבקשת בעל מניות מיעוט בחברה ציבורית, המחזיק פחות מרף האחזקות המקנה על פי התקנות זכות עיון אוטומטית, לעיין בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית.


בפסק הדין נדונה בקשתם של בעלי מניות מיעוט בחברה הציבורית תעוזה - פיירצ'יילד טכנולוגי וונטשר, המחזיקים 0.74% מהון המניות בחברה, לעיין בכתבי הצבעה של המצביעים באסיפה הכללית של החברה, שבה אושר הסכם ניהול עם בעלת השליטה בחברה. בנוסף, מתנהל הליך מקביל בעניינם של בעלי מניות המיעוט האמורים במאבק הנוגע להחזקתם של 20% נוספים מהון המניות של החברה.


תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), מקנות זכות עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית שהגיעו לחברה, לבעל מניות המחזיק חמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה בחברה או מזכויות ההצבעה אשר אינן מוחזקות בידי בעל שליטה בחברה, ומאפשרות לבית המשפט להורות לחברה לאפשר לבעל מניות המחזיק פחות מהרף כאמור לעיין במסמכים וברישומים האמורים (כולם או חלקם בתנאים שיקבע).


זכותם של בעלי מניות בחברה למידע שהעיון בו מוקנה להם על פי דין הינו אחד מעקרונות היסוד בדיני החברות. במסגרת זכותם של בעלי המניות בנוגע לאסיפות הכלליות וההצבעה בהן, הוקנתה לבעלי המניות זכות לקבלת מידע, הכל בגבולות החקיקה והפסיקה לעניין זה. חובת גילוי מוגברת עלולה להטיל על החברה עלויות כבדות וכן יכול שיעשו בה שימוש לרעה. בהתאם, החוק והפסיקה קובעים זכויות עיון מסוימות כאמור אולם אלו אינן מוחלטות.


דוגמאות לזכויות עיון כאמור ניתן לראות למשל בזכות של בעל מניה לדרוש מהחברה לעיין במסמכים שברשותה הנוגעים לפעולות בניגוד עניינים או לעסקאות עם בעלי עניין הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי חוק החברות (ובחברה פרטית אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית), אשר בהתייחס לבקשות כאלו, החברה רשאית בנסיבות מסוימות לסרב, למשל אם סבורה שהבקשה הוגשה שלא בתום לב, אם יש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או אם גילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

במסגרת פסק הדין, בית המשפט קבע שתכלית התקנתן של התקנות בדבר הצבעה בכתב והודעות עמדה היא הגברת מעורבות בעלי המניות בהליך קבלת ההחלטות בחברה, פיקוח על ההנהלה ובעלי השליטה ועידוד תקשורת בין בעלי המניות, כאשר נקבע שהתקנה המאפשרת עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה היא נדבך מרכזי באמור - פיקוח אפקטיבי על ההצבעה ותקינותה. בית המשפט עמד על כך שבאותו פיקוח יש כדי להשיג את התכלית הרחבה יותר של הוראות חוק החברות בדבר הצבעה באמצעות כתב הצבעה, של מעורבות בעלי המניות בחברה, ויש בו גם לאפשר בקרה על אותנטיות ההצהרה של בעלי המניות המצביעים על היעדר עניין אישי בהצבעתם. עוד נפסק כי בהיעדרה של יכולת פיקוח כאמור נפגמת המוטיבציה של בעלי המניות בחברה לנסות ולהשפיע על הנעשה בה.


החברה מצידה טענה, בין היתר, שתכליתה של התקנה בדבר עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה, מתמצת בבחינת כשירות כתב ההצבעה, ושדי בפיקוח על כשירות ההצבעה בידי באי-כוח החברה, או בידי גורם ניטרלי, וכי מתן אפשרות העיון עלולה להוביל להשלכות שליליות על השימוש במנגנון ההצבעה, ושהיא מהווה פגיעה באנונימיות של בעלי מניות מן הציבור. בית המשפט דחה טענות אלו וקבע שעל החברה לאפשר לבעלי המניות התובעים באמצעות באי כוחם לעיין בכל כתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית, שהגיעו לחברה בקשר עם האסיפה האמורה, ובכלל זה להעתיק את הנתונים.

קיראו עוד ב"משפט"


בפסק דינו המקיף קבע בית המשפט את אמות המידה הבאות שתשמשנה את בית המשפט בבואו להפעיל את שיקול דעתו מכוח התקנה האמורה ולהכריע בשאלה האם להיעתר לבקשת העיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה: (1) היקף האחזקות של מבקש העיון בנתונים במניות החברה - ככל שהוא קרוב יותר להיות בעמדה של בעל אחזקות בהיקף שהיה מקנה לו זכות אוטומטית לעיון, תגבר הנטייה להיעתר לבקשתו; (2) מידת המהותיות של ההחלטה שעליה הצביעה האסיפה הכללית - ככל שמדובר בהחלטה רגישה יותר לחברה או משמעותית יותר מבחינת בעל השליטה, כך תגבר הנטייה לאפשר למבקש העיון לזכות בפיקוח אפקטיבי על ההצבעה; (3) מידת מעורבותו של בעל השליטה בהצבעה ומידת השפעתו על החברה ועל יכולתה לפקח על הליך ההצבעה - ככל שלבעל השליטה מעורבות רבה יותר, גדל החשש המובנה להפעלת כוחו באופן שיביא להשגת תוצאות ההצבעה הרצויות לו; ו- (4) נסיבות אחרות המשפיעות על צדקת אפשרות העיון בנתוני ההצבעה.


יש להניח שפסיקה זו ואמות המידה שנקבעו במסגרתה ישפיעו ויתוו החלטות של חברות האם להיעתר לבקשות עיון המופנות אליהן, ואף על החלטות של בעלי מניות האם לפנות בבקשות כאמור לחברות. לא מן הנמנע, שהמגמה המשתקפת מפסק הדין תשפיע גם על בקשות עיון אחרות שלא בנוגע לכתבי ההצבעה ורישומי ההצבעה.


פסיקה זו של בית המשפט הולכת צעד נוסף בהרחבת זכויות בעלי מניות המיעוט בחברה, על בסיס נימוק של חיזוק יכולתם של בעלי מניות המיעוט לפקח על הנעשה בחברה ולהוות מנגנוני אכיפה נוספים. יש לקוות שתוצאתו של פסק הדין תהא הבהרת הדרישות לזכות העיון של בעלי המניות, תוך שמירת האיזון הנכון בנסיבות שבהן אין להתיר גילוי על מנת למנוע פגיעה בטובת החברה.


עו"ד גיא פירר ועו"ד לירז זהבי, שותפים במשרד ש. הורוביץ ושות'

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת

פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה דן בסכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שבמרכזו דרישת האשה לקבל 800 אלף שקל כתנאי למכירת הדירה המשותפת. למרות חתימה על מסמך שכונה “הסכם ממון”, בית המשפט קבע כי ההסכם חסר תוקף, אינו תואם את המציאות, ואף מקפח את הבעל באופן משמעותי. בפסק הדין הדגישה השופטת את חשיבות האישור הפורמלי של הסכמי ממון ואת הצורך לדייק בסכומים ובהסכמות בעת ניסוחם

עוזי גרסטמן |

שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, גילה ספרא־ברנע, מצאה את עצמה לאחרונה ניצבת מול מחלוקת שנראתה לכאורה פשוטה: שני בני זוג לשעבר, דירה שנרכשה במהלך הנישואים, מסמך ישן שנחתם ביניהם לפני כמעט עשור והבטחה לא ממומשת ל-800 אלף שקל. ואולם מאחורי הסיפור התגלה סכסוך רחב ומורכב, שנולד משילוב של אמון, חוסר בהירות משפטית, ניסוח לקוי של מסמכים ונתונים כספיים שלא התאימו למציאות בשטח. מה שהתחיל כתביעה שבמסגרתה ניסתה האשה לאכוף הסכם ממון, הסתיים בקביעה תקיפה של בית המשפט: ההסכם אינו תקף, הסכום שדרשה אינו הגיוני, והדירה, כך על פי הרישום, שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.

הצדדים נישאו ב-2008 וחיו יחד עד הגירושים ב-2020. במהלך חייהם המשותפים, ב-2014, הם רכשו יחד דירת מגורים שנרשמה על שמם בחלקים שווים. שנה לאחר רכישת הדירה, בפברואר 2015, חתמו הצדדים על מסמך שכונה "הסכם ממון", שבו נקבע בין היתר כי במקרה של מכירת הדירה יקבלו האשה או בנה סכום של 800 אלף שקל, בטענה שמדובר בסכום המגלם את ערך דירתה הקודמת של האשה. המסמך נחתם בנוכחות נוטריון, אך לא אושר בבית המשפט, למרות דרישת החוק כשמדובר בבני זוג נשואים.

עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים ולקראת הגירושים, ביקשה האשה לאכוף את ההסכם ולקבוע כי הדירה אינה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים כתנאי לרישום, אלא כי עליה לקבל את אותם 800 אלף שקל עוד לפני כל חלוקה. מנגד, טען האיש כי המסמך שנחתם אינו אלא טיוטה לקויה, שאינה עומדת בדרישות החוק, אינה תואמת את העובדות, ואף נחתמה בנסיבות כאלה שלא מאפשרות לראות בה הסכמה אמיתית ומודעת.

בית המשפט פתח את בחינתו מן הנתון הבסיסי והברור ביותר: הרישום בטאבו. הצדדים רשומים כבעלי מחצית הזכויות כל אחד, והרישום הקנייני מהווה ראיה חזקה לטובת השוויון. השופטת הדגישה בהכרעתה כי הנטל לסתור רישום שכזה מוטל על האשה. לדבריה, “הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות [...] מוטל על כתפי האשה”. לטענתה, אותו הסכם ממון, שעל פיו מגיעים לה 800 אלף שקל, צריך לשנות את החלוקה.

אלא שכאן החלה להתברר התמונה הבעייתית סביב אותו הסכם. השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי המסמך “נחזה להיות הסכם ממון”, ולכן, על פי חוק יחסי ממון, הוא היה חייב לקבל אישור בפני בית משפט או בית דין דתי. כל עוד הוא לא אושר, אין לו תוקף. אבל מעבר לכך, גם אם היה מדובר בהסכם רגיל שלא מחייב אישור פורמלי, עדיין לא ניתן לאשר אותו בשל כשלים מהותיים. “ההסכם מעורר בעייתיות בנושא של גמירות דעת ותום לב”, קבעה השופטת, והוסיפה כי הוא “לוקה ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות בפועל”.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא כבר היה עם אחרת - וזה המחיר

פסק דין חדש של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חושף מערכת יחסים שהידרדרה על רקע מחלתה הקשה של האשה, השקעותיה הכספיות הגדולות בדירת המגורים והפירוד שהתרחש בזמן שטיפלה בעצמה ובבית. האשה טענה כי בעוד שפדתה חסכונות ופנסיה כדי להקטין את המשכנתה, בעלה ניהל קשר עם אחרת. אף שחלקו בדירה נרשם כ-25%, קבעה השופטת כי ינוכו ממנו עוד 119 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.

פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.

הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.

רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה

בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.

ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.