בית משפט   פסק דין
צילום: דאלי

בית המשפט הולך לקראת בעלי מניות מיעוט: מי יוכל לעיין בכתבי הצבעה?

פסק דין חדש ומקיף של השופט אריאל צימרמן בנושא זכות העיון של בעלי מניות מיעוט בכתבי וברישומי הצבעה, הולך צעד נוסף בהרחבת זכויות בעלי מניות המיעוט בחברה

פסק דין חדש ומקיף של השופט אריאל צימרמן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, דן באחרונה בשאלה אימתי ייעתר בית המשפט לבקשת בעל מניות מיעוט בחברה ציבורית, המחזיק פחות מרף האחזקות המקנה על פי התקנות זכות עיון אוטומטית, לעיין בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית.


בפסק הדין נדונה בקשתם של בעלי מניות מיעוט בחברה הציבורית תעוזה - פיירצ'יילד טכנולוגי וונטשר, המחזיקים 0.74% מהון המניות בחברה, לעיין בכתבי הצבעה של המצביעים באסיפה הכללית של החברה, שבה אושר הסכם ניהול עם בעלת השליטה בחברה. בנוסף, מתנהל הליך מקביל בעניינם של בעלי מניות המיעוט האמורים במאבק הנוגע להחזקתם של 20% נוספים מהון המניות של החברה.


תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), מקנות זכות עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית שהגיעו לחברה, לבעל מניות המחזיק חמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה בחברה או מזכויות ההצבעה אשר אינן מוחזקות בידי בעל שליטה בחברה, ומאפשרות לבית המשפט להורות לחברה לאפשר לבעל מניות המחזיק פחות מהרף כאמור לעיין במסמכים וברישומים האמורים (כולם או חלקם בתנאים שיקבע).


זכותם של בעלי מניות בחברה למידע שהעיון בו מוקנה להם על פי דין הינו אחד מעקרונות היסוד בדיני החברות. במסגרת זכותם של בעלי המניות בנוגע לאסיפות הכלליות וההצבעה בהן, הוקנתה לבעלי המניות זכות לקבלת מידע, הכל בגבולות החקיקה והפסיקה לעניין זה. חובת גילוי מוגברת עלולה להטיל על החברה עלויות כבדות וכן יכול שיעשו בה שימוש לרעה. בהתאם, החוק והפסיקה קובעים זכויות עיון מסוימות כאמור אולם אלו אינן מוחלטות.


דוגמאות לזכויות עיון כאמור ניתן לראות למשל בזכות של בעל מניה לדרוש מהחברה לעיין במסמכים שברשותה הנוגעים לפעולות בניגוד עניינים או לעסקאות עם בעלי עניין הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי חוק החברות (ובחברה פרטית אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית), אשר בהתייחס לבקשות כאלו, החברה רשאית בנסיבות מסוימות לסרב, למשל אם סבורה שהבקשה הוגשה שלא בתום לב, אם יש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או אם גילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

במסגרת פסק הדין, בית המשפט קבע שתכלית התקנתן של התקנות בדבר הצבעה בכתב והודעות עמדה היא הגברת מעורבות בעלי המניות בהליך קבלת ההחלטות בחברה, פיקוח על ההנהלה ובעלי השליטה ועידוד תקשורת בין בעלי המניות, כאשר נקבע שהתקנה המאפשרת עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה היא נדבך מרכזי באמור - פיקוח אפקטיבי על ההצבעה ותקינותה. בית המשפט עמד על כך שבאותו פיקוח יש כדי להשיג את התכלית הרחבה יותר של הוראות חוק החברות בדבר הצבעה באמצעות כתב הצבעה, של מעורבות בעלי המניות בחברה, ויש בו גם לאפשר בקרה על אותנטיות ההצהרה של בעלי המניות המצביעים על היעדר עניין אישי בהצבעתם. עוד נפסק כי בהיעדרה של יכולת פיקוח כאמור נפגמת המוטיבציה של בעלי המניות בחברה לנסות ולהשפיע על הנעשה בה.


החברה מצידה טענה, בין היתר, שתכליתה של התקנה בדבר עיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה, מתמצת בבחינת כשירות כתב ההצבעה, ושדי בפיקוח על כשירות ההצבעה בידי באי-כוח החברה, או בידי גורם ניטרלי, וכי מתן אפשרות העיון עלולה להוביל להשלכות שליליות על השימוש במנגנון ההצבעה, ושהיא מהווה פגיעה באנונימיות של בעלי מניות מן הציבור. בית המשפט דחה טענות אלו וקבע שעל החברה לאפשר לבעלי המניות התובעים באמצעות באי כוחם לעיין בכל כתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית, שהגיעו לחברה בקשר עם האסיפה האמורה, ובכלל זה להעתיק את הנתונים.

קיראו עוד ב"משפט"


בפסק דינו המקיף קבע בית המשפט את אמות המידה הבאות שתשמשנה את בית המשפט בבואו להפעיל את שיקול דעתו מכוח התקנה האמורה ולהכריע בשאלה האם להיעתר לבקשת העיון בכתבי ההצבעה וברישומי ההצבעה: (1) היקף האחזקות של מבקש העיון בנתונים במניות החברה - ככל שהוא קרוב יותר להיות בעמדה של בעל אחזקות בהיקף שהיה מקנה לו זכות אוטומטית לעיון, תגבר הנטייה להיעתר לבקשתו; (2) מידת המהותיות של ההחלטה שעליה הצביעה האסיפה הכללית - ככל שמדובר בהחלטה רגישה יותר לחברה או משמעותית יותר מבחינת בעל השליטה, כך תגבר הנטייה לאפשר למבקש העיון לזכות בפיקוח אפקטיבי על ההצבעה; (3) מידת מעורבותו של בעל השליטה בהצבעה ומידת השפעתו על החברה ועל יכולתה לפקח על הליך ההצבעה - ככל שלבעל השליטה מעורבות רבה יותר, גדל החשש המובנה להפעלת כוחו באופן שיביא להשגת תוצאות ההצבעה הרצויות לו; ו- (4) נסיבות אחרות המשפיעות על צדקת אפשרות העיון בנתוני ההצבעה.


יש להניח שפסיקה זו ואמות המידה שנקבעו במסגרתה ישפיעו ויתוו החלטות של חברות האם להיעתר לבקשות עיון המופנות אליהן, ואף על החלטות של בעלי מניות האם לפנות בבקשות כאמור לחברות. לא מן הנמנע, שהמגמה המשתקפת מפסק הדין תשפיע גם על בקשות עיון אחרות שלא בנוגע לכתבי ההצבעה ורישומי ההצבעה.


פסיקה זו של בית המשפט הולכת צעד נוסף בהרחבת זכויות בעלי מניות המיעוט בחברה, על בסיס נימוק של חיזוק יכולתם של בעלי מניות המיעוט לפקח על הנעשה בחברה ולהוות מנגנוני אכיפה נוספים. יש לקוות שתוצאתו של פסק הדין תהא הבהרת הדרישות לזכות העיון של בעלי המניות, תוך שמירת האיזון הנכון בנסיבות שבהן אין להתיר גילוי על מנת למנוע פגיעה בטובת החברה.


עו"ד גיא פירר ועו"ד לירז זהבי, שותפים במשרד ש. הורוביץ ושות'

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מסמך חתימה
צילום: pixabay

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".