בשרוול, בנעל ובנייד: הבנקאית שגנבה תקבל 25% מפיצויי הפיטורים

העבודה בבנק, בייחוד במקום שבו כסף מזומן עובר ידיים בכל שעה, בנויה על דבר אחד: אמון. לקוחות מפקידים מעטפות, שקים, שטרות; הם לא עומדים ליד הדלפק כדי לוודא שהכול נספר נכון ולא יכולים להציץ מעבר לדלתות של מרכז המזומנים. הם פשוט מניחים שהמערכת יודעת לעשות את שלה. אבל בפרשה שנדונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, התברר שהאמון הזה לא נסדק בגלל תקלה טכנית או טעות אנוש - אלא בגלל עובדת ותיקה, שלפי הודאתה נטלה שוב ושוב שטרות מתוך כספים שהופקדו בבנק.

העובדת (ששמה נאסר לפרסום) הועסקה בבנק הפועלים מתחילת 1997 ועד ספטמבר 2020. בתפקידה האחרון היא שימשה בנקאית מומחית במרכז מזומנים בתל אביב - יחידה שאחראית על טיפול בהפקדות מזומן של לקוחות עסקיים, בין היתר באמצעות מכונות הפקדה בשירות עצמי. לפי פסק הדין, לקוחות היו פותחים עסקת הפקדה באתר הבנק, מצהירים על סכום, ואז מפקידים שקיות עם שטרות. ברגע הזה, לכאורה הכל אמור להיות מתועד ומבוקר. בפועל, כאן החלה השרשרת שהובילה להתרסקות.

הסיפור נפתח לא מתוך מצלמות נסתרות או בדיקה יזומה, אלא בעקבות תלונה של לקוח, בעלים של בית קפה, שטען כי כמה פעמים הפקיד מזומנים וזוכה בסכום נמוך יותר מזה שהפקיד בפועל. הבנק פתח בבדיקה פנימית באמצעות מחלקת הביקורת. ואז, בתשאול שנערך לעובדת במאי 2020, היא הכחישה בתחילה שלקחה כסף, אך בהמשך הדברים התגלגלו להודאה שלא הותירה הרבה מקום לספק. בתמלול התשאול, כשהחוקר מטעם הבנק שאל אותה באופן ישיר על היקף הכספים, היא ענתה: "לא בהרבה... ממש לא", ובהמשך הוסיפה שזה התחיל "חצי שנה, משהו כזה". כשנשאלה למה היא מתכוונת ב"לא בהרבה", היא אמרה: "שטר, שתיים", ולשאלה באיזו תדירות השיבה: "פעם או פעמיים בשבוע". זו לא היתה הודאה מעורפלת. היא נמסרה בקול, מול אנשי הבנק, ובהמשך גם על הכתב.

באותו מעמד היא חתמה על הודאה בכתב, שבה כתבה דברים שקשה להתבלבל בהם: "שלקחתי מחשבונות לקוחות כספים שלא היו אמורים להיות שלי... בחצי שנה האחרונה כשהייתי במצוקה נפשית לקחתי פעמיים בשבוע בין שטר אחד לשניים... מאוד מצטערת על מעשיי". ההודאה הזו, שנכתבה בזמן אמת במסגרת הבדיקה הפנימית, נהפכה לעמוד שדרה בראיות שהבנק הציג, ולא פחות מזה, להכרה של בית הדין בכך שמדובר ב"מעילה וגניבה מהבנק" שהוכחה בצורה ברורה.

• חשד למעילה בהיקף של 4 מיליון שקל באינטל
• הסטודנטים הפסידו מיליונים - בית המשפט זיכה את המכללה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפרשה קיבלה תהודה בכלי תקשורת וברשתות החברתיות

הבנק לא הסתפק בכך. הוא הגיש תלונה במשטרה, ובהמשך נפתחה גם חזית ציבורית: לפי פסק הדין הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הבנק על פערים בין סכומי ההפקדה לבין הסכומים שזוכו, והפרשה קיבלה תהודה בכלי תקשורת וברשתות החברתיות. מנקודת המבט של הבנק, זה כבר לא היה רק כסף שנעלם פה ושם, אלא פגיעה ברמה עמוקה יותר, גם באמון הציבור וגם במוניטין. במקביל, העובדת הוזמנה לשימוע. שבו היא ניסתה להסביר את מעשיה במונחים של מצוקה משפחתית וכלכלית, והביעה חרטה. בין היתר היא אמרה שם משפט שמבחינתה נשמע כמו הודאה מוסרית קשה: "זה נראה כאילו אני יורקת לצלחת שאכלתי ממנה". אחרי השימוע, בספטמבר 2020, הבנק פיטר אותה לאלתר, שלל את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת, והודיע שיפעל גם מול קופות הגמל והפנסיה כדי לקבל בחזרה את רכיב פיצויי הפיטורים שנצבר שם.

ההליכים הפליליים המשיכו להתגלגל. העובדת נחקרה באזהרה באוגוסט 2021, ושם התמונה היתה כבר חדה יותר. לפי פסק הדין, היא הודתה שבמהלך עבודתה גנבה כספי לקוחות, וכשהיא היתה רואה עודף היא הייתה לוקחת אותו ומחביאה את השטרות "בשרוול, בנעל ובפלאפון". היא גם אישרה שהיו ימים שבהם לקחה כסף מכמה לקוחות. כשהוטח בפניה כי לפי חומר החקירה סכום הגניבה מגיע ל-114 אלף שקל, היא לא התווכחה אלא אמרה: "אין לי מילים. אני רק מתחרטת, זה הכל".

בהמשך הוגש כתב אישום, ולאחר מכן כתב אישום מתוקן, שבו נקבע כי בין 2018 ל-2020 היא ניצלה את תפקידה ואת האמון שניתן בה, וגנבה "בסכום של עשרות אלפי שקלים". באוקטובר 2022 נחתם הסדר טיעון, ובסוף אותו חודש היא הורשעה בעבירה אחת של גניבה בידי עובד. בגזר הדין שניתן במאי 2024 נקבע כי יש למקם את עונשה בתחתית מתחם הענישה, ונגזרו עליה שלושה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס של 1,000 שקל, ופיצוי לבנק בסכום של 6,000 שקל.

• אלוף הסנוקר טען להתעמרות - ביהמ"ש סימן קו אדום
• עורך דין "ניסה להתחמק מדמי תיווך אחרי ש"לקח" עסקה מלקוח - מה קבע בית המשפט?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירות בכיכר המדינה, פנטהאוז בראשון, מרצדס, יהלומים, ומזומנים...

אבל ההליך שנדון בבית הדין לעבודה לא היה פלילי, אלא כלכלי-אזרחי. הבנק ביקש מבית הדין להכיר בכך שמדובר בנסיבות שמצדיקות שלילה של פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת, להורות לקופות להעביר לבנק את רכיב הפיצויים, ולחייב את העובדת גם בפיצוי בגין הפגיעה במוניטין. בית הדין הזכיר בפסק הדין כי בטענות מסוג זה - גניבה ומרמה - הנטל על המעסיק הוא נטל הוכחה מוגבר, בגלל ההשלכות החמורות על שמו של העובד. אלא שכאן, בפועל, לא היתה מחלוקת ממשית על עצם המעשים: ההודאות, חומר החקירה, וההרשעה הפלילית - כולם היו על השולחן.

הפרה חמורה של חובת הנאמנות כלפי הבנק וכלפי הלקוחות

המחלוקת האמיתית נסובה בעיקר סביב השאלה מה עושים עם פיצויי הפיטורים. אלה נתפשים בעיני רבים כרשת ביטחון בסיסית, גם כשיחסי העבודה מסתיימים בצורה קשה. אבל הדין מאפשר, במקרים חריגים, לשלול אותם חלקית או במלואם, בייחוד כשמדובר בעבירות חמורות כמו גניבה ממעסיק. בית הדין הבהיר שמדובר באיזון: מצד אחד חומרת המעשים והפרת האמון, ומצד שני נסיבות אישיות ושיקולי צדק. כאן בית הדין לא חסך במלים לגבי עומק ההפרה. נקבע שהעובדת "מעלה בכספים תוך ביצוע גניבה בידי עובד", וכי מדובר בהפרה חמורה של חובת הנאמנות כלפי הבנק וכלפי הלקוחות. הוא גם הדגיש שזה לא אירוע חד פעמי אלא דפוס שנמשך לאורך זמן, בהיקפים משמעותיים. הבנק טען כי סכום המעילה מגיע ל-118,253 שקל, בעוד שהעובדת ניסתה לצמצם את ההיקף וטענה שלקחה שטר או שניים בכל פעם ואינה יודעת את הסכום הכולל. בית הדין קבע שבמחלוקת הזו צריך להעדיף את גרסת הבנק.

ולמרות זאת, כשהגיע שלב ההכרעה על שלילת פיצויי הפיטורים, בית הדין לא בחר באפשרות הקיצונית של שלילה מלאה. הוא הצביע על נסיבות אישיות כבדות משקל: תיעוד רפואי, מצבה הנפשי, טענות לאלימות זוגית, וכן נכות גבוהה שנקבעה לה לצמיתות על ידי הביטוח הלאומי. פסק הדין אף ציטט את הדברים שנאמרו בעניינה בהליך הפלילי, שם צוין כי עבדה שנים רבות ללא דופי, וכי המעשים בוצעו על רקע מצוקה כלכלית ונפשית חריגה. בתוך המתח הזה, בית הדין בחר בדרך ביניים: שלילה של 75% מפיצויי הפיטורים, והשארת 25% בלבד בידיה. המשמעות המעשית היא דרמטית: העובדת לא נותרה בלי כלום, אבל איבדה את רוב הזכות שהצטברה לה לאורך שנים. בית הדין הורה לנתבעות - קופות הגמל והפנסיה - להעביר לבנק את הכספים שהצטברו עבור רכיב פיצויי הפיטורים, והבהיר שהבנק ישלם לה רק רבע מהפיצויים. גם כאן נקבע מנגנון שמקפל את הסיפור כולו: הבנק "יהא רשאי לקזז" מה-25% שנותרו את חובה של העובדת כלפיו.

בנוסף, בית הדין קבע כי העובדת אינה זכאית לתשלום הודעה מוקדמת - צעד שתואם את הגישה שלפיה לא ניתן לדרוש ממעסיק להמשיך להעסיק עובד שמעל בכספיו, אפילו לא לתקופת מעבר. במקביל, נפסק פיצוי נוסף לטובת הבנק: 50 אלף שקל בגלל הפגיעה התדמיתית והפגיעה במוניטין, תוך התייחסות לכך שהיו פרסומים תקשורתיים ושהבנק נדרש להתמודד גם עם הליך ייצוגי. העובדת חויבה גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסכומים מצטברים של 25 אלף שקל, מעבר לאגרה. דווקא חלק אחר בתביעה של הבנק נדחה: הבנק ביקש להשיב לידיו גם כספים שניתנו לעובדת במסגרת תוכניות אופציות ומניות פאנטום, בטענה שהתנאים למימוש נשענו על המשך עבודה תקין וללא נסיבות שמצדיקות שלילת פיצויים. אבל בית הדין קבע שבמסמכים הרלוונטיים יש לכל היותר אפשרות “להפקיע” זכויות שעדיין מומשו, ולא להחזיר כספים שכבר מומשו ושולמו. מאחר שהאופציות והמניות מומשו, לא נפסק לבנק החזר בגין רכיבים אלה.

למה בכלל בית הדין לא שלל לה את כל פיצויי הפיטורים, אם היא הורשעה בגניבה?
מכיוון שגם כשעובד עושה משהו חמור מאוד, לבית הדין יש שיקול דעת אם לשלול הכל או רק חלק. במקרה הזה השופטים הסתכלו גם על הנסיבות האישיות שלה, המצב הבריאותי והנפשי, והעובדה שהיא עבדה שנים רבות לפני זה. לכן הם החליטו על עונש כלכלי גדול מאוד, אבל לא עד הסוף.

אם היא כבר הורשעה בפלילים וקיבלה עונש, למה היה צריך עוד משפט בבית הדין לעבודה?
משום שההליך הפלילי עוסק בענישה על העבירה עצמה, אבל לא בהכרח מסדיר את כל הכספים מול מקום העבודה. הבנק רצה שבית הדין לעבודה יקבע מה קורה עם פיצויי הפיטורים, האם אפשר לקחת לה אותם, האם היא חייבת לבנק כסף, ואיך זה מתבצע מול הקופות.

מה זה בעצם פיצויי פיטורים ולמה זה כזה עניין גדול?
פיצויי פיטורים זה כסף שמצטבר לעובד לאורך השנים ונועד להיות סוג של רשת ביטחון כשהעבודה נגמרת. לרוב זה סכום משמעותי, בייחוד אחרי הרבה שנים באותו מקום. לכן כששוללים את זה, זו מכה כלכלית גדולה מאוד, לפעמים יותר מכל קנס.

מה המשמעות של זה שהיא תקבל רק רבע מהפיצויים? זה יוצא ממש מעט.
כן, ברוב המקרים זה יוצא סכום נמוך בהרבה ממה שעובד ותיק מצפה לקבל. אחרי כמעט 24 שנות עבודה, הרבה אנשים היו מצפים לסכום שעוזר להתחיל מחדש. בפועל, כשהשאירו לה רק 25%, זה אומר שהרוב הגדול נשאר אצל הבנק - והמסר מכך הוא חד וברור: גניבה ממעסיק יכולה למחוק כמעט את כל הזכויות האלה.

איך בכלל מוציאים את הכסף מהקופות? זה כסף שנמצא אצל הבנק או אצל חברת הביטוח?
בדרך כלל הפיצויים לא יושבים בחשבון של הבנק או ביד של העובד, אלא מופקדים בקופות גמל ו/או קרנות פנסיה. כדי שהכסף יעבור לבנק, צריך החלטה ברורה של בית הדין שמורה לקופות למי להעביר את רכיב הפיצויים. אחרת זה נשאר תקוע שם.

מה ההבדל בין שלילת פיצויים לבין החזר כסף שנגנב?
אלה שני דברים שונים. שלילת פיצויים זה בעצם להגיד שהיא לא תקבלי את הזכות שנצברה לה בגלל ההתנהגות שלה. החזר כסף שנגנב זה כבר להגיד שהיא לקחה כסף שלא שלה, אז היא צריכה להחזיר אותו. במקרה הזה השופט גם שלל חלק מהזכויות וגם חייב אותה לשלם לבנק סכומים נוספים.

אם היא טענה שלקחה רק "שטר-שתיים", איך בכל זאת הגיעו לעשרות או מאות אלפי שקלים?
כי ברגע שמדובר במשהו שחוזר על עצמו לאורך זמן, גם סכומים קטנים מצטברים מהר מאוד. ואם יש ימים שבהם זה קרה יותר מפעם אחת, או מול יותר מלקוח אחד, המספרים יכולים לעלות בצורה חדה. בנוסף, לגופים כמו בנק יש בדיקות פנימיות, מסמכים, מעקב והצלבות, שעוזרים להעריך את היקף הנזק.

האם זה אומר שכל עובד שנתפס גונב מאבד אוטומטית את כל הפיצויים שלו?
לא בהכרח. זה תלוי במקרה: כמה חמור היה המעשה, האם זו היתה מעידה חד-פעמית או משהו מתמשך, על איזה סכומים מדובר, מה התפקיד של העובד (וכמה אמון היה בו), וגם מה הנסיבות האישיות. לפעמים באמת שוללים הכל, ולפעמים רק חלק, אבל במקרים של גניבה ממעסיק, בייחוד בעבודה שמבוססת על אמון כמו בנק, הסיכון לשלילה גדולה הוא גבוה מאוד.