פסגת טראמפ ושי הפכה לדד ליין החדש של השווקים

שוק המניות האמריקאי מצא לעצמו תאריך יעד חדש: 14 במאי. זה המועד שבו דונלד טראמפ אמור להיפגש עם נשיא סין שי ג'ינפינג, בפסגה שמלכתחילה הייתה אמורה לעסוק בסחר, טכנולוגיה, בינה מלאכותית ותחרות אסטרטגית בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם. אבל עכשיו היא קיבלה משקל נוסף לגמרי. מבחינת המשקיעים, זאת נקודת מבחן לשאלה האם ארצות הברית תצליח לסגור את המשבר מול איראן, או לפחות לפתוח מחדש את מצר הורמוז, לפני שהאירוע הופך ממשבר ביטחוני למשבר כלכלי מתמשך.

השווקים לא מחכים להסכמים רשמיים. הם מתמחרים ציפיות. בשבועות האחרונים השוק האמריקאי התנהג כאילו המשבר מול איראן יסתיים יחסית מהר, או לפחות ייכנס למסלול של רגיעה. הבעיה היא שאם הורמוז יישאר חסום או מוגבל גם בזמן שטראמפ יגיע לפגישה עם שי, זה כבר יהיה סיפור אחר. במקרה כזה, המשקיעים יצטרכו להאריך את אופק המשבר, כלומר להניח שמחירי האנרגיה יישארו גבוהים יותר לזמן ממושך, שהאינפלציה תמשיך ללחוץ, ושהפדרל ריזרב יקבל פחות מרחב להוריד ריבית.

מדובר בנתיב ימי שהוא הרבה מעבר לסוגיה צבאית. הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק המרכזיים של שוק האנרגיה העולמי. כל שיבוש בו מתגלגל למחירי הנפט, למחירי הדלק, לפרמיות הביטוח של אוניות, לעלויות תובלה ולבסוף גם למדד המחירים לצרכן. לכן, גם אם שוק המניות נמצא בשיאים, מתחת לפני השטח יש חשש אמיתי: איראן מחזיקה קלף שיכול לפגוע בכלכלה העולמית בלי לנהל מלחמה רחבה.

האינפלציה חוזרת לשולחן

בשבוע הקרוב יקבלו המשקיעים נתון קריטי: מדד המחירים לצרכן לחודש אפריל. הציפיות בשוק הן לעלייה של המדד השנתי לכיוון 3.9%, לעומת 3.3% בחודש הקודם. זאת קפיצה לא קטנה, והיא מגיעה בדיוק בזמן שבו השוק רוצה להאמין שהאינפלציה כבר מאחוריו.

• ארה"ב תקפה בהורמוז - טראמפ: הפסקת האש נמשכת
• העליון: להחמיר בעונש על מגע עם סוכן חוץ בשל התגברות לחצי האויב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל אם מחיר הנפט נשאר גבוה, הסיפור מסתבך. אנרגיה היא לא רק דלק בתחנות. היא חלק מעלויות הייצור, ההובלה, הטיסות, המזון והקמעונאות. כלומר, עלייה במחיר החבית יכולה לחדור כמעט לכל פינה בכלכלה. אומנם הכלכלה האמריקאית עדיין נראית חזקה יחסית, אבל לחץ אנרגטי ממושך עלול לשנות את התמונה.

זה חשוב במיוחד בגלל הפיצול בצריכה האמריקאית. מצד אחד, חברות כמו אובר ודיסני עדיין מציגות ביקוש חזק. הצרכנים ממשיכים להזמין אוכל, לצאת לחופשות ולשלם על בילויים. מצד שני, זה לא כל הצרכנים. בעלי הכנסה גבוהה כמעט לא מרגישים את מחיר הדלק, אבל משקי בית חלשים יותר מרגישים כל עלייה של כמה עשרות סנטים בתחנה. במילים אחרות, הכלכלה האמריקאית ממשיכה לצמוח, אבל לא כולם נהנים ממנה באותה מידה.

כאן נכנס המונח כלכלה בצורת K. החלק העליון של האוכלוסייה ממשיך לצרוך, להשקיע ולהחזיק נכסים פיננסיים שעלו חזק. החלק התחתון מתמודד עם מזון יקר יותר, דלק יקר יותר, שכירות גבוהה וריבית שעדיין לא ירדה מספיק. עם זאת, כל עוד שוק העבודה מחזיק, וול סטריט מוכנה לתת לכלכלה ליהנות מהספק.

• אינטל משלימה זינוק של יותר מ-100% בחודש על רקע ההסכם המסתמן עם אפל
• לא עוצרות: מניות שבבי הזיכרון ממשיכות לזנק לשיאים חדשים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ההימור של האב: 245 אלף דולר שהפכו להשקעה הגדולה בהיסטוריה

גם פתרון מהיר לא יוריד מיד את המחיר

אחת הטעויות בשוק היא לחשוב שאם מחר בבוקר מודיעים על פתיחת הורמוז, מחירי האנרגיה חוזרים מיד לרמות שהיו לפני המלחמה. זה כנראה לא יקרה. גם בתרחיש חיובי, יש עיכוב פיזי בשרשרת האספקה. אוניות שיצאו מהמפרץ צריכות להגיע לנמלים בצפון אמריקה, באירופה או במזרח אסיה. זה לוקח שבועות. במקביל, חברות ביטוח וספנות לא מורידות מחירים ביום אחד אחרי תקופה של אש, איומים וחוסר ודאות.

בנוסף, חברות האנרגיה, חברות התעופה וחברות הלוגיסטיקה כבר מתמחרות סיכון. הן לא יחזרו מיד להתנהלות רגילה רק בגלל הודעה מהבית הלבן. אם היו פגיעות בכלי שיט, אם היו איומים איראניים, ואם יש חשש שהמשבר יתחדש, הסיכון יישאר במחיר.

זה משמעותי במיוחד לחברות התעופה. דלק סילוני הוא אחד מסעיפי העלות הגדולים ביותר שלהן. כאשר מחירו מזנק, השאלה היא מי סופג את העלייה: החברה, דרך שחיקת רווחיות, או הנוסע, דרך מחירי כרטיסים גבוהים יותר. בדרך כלל זה שילוב של השניים. אבל כאשר הצרכן כבר מתמודד עם אינפלציה, היכולת להעלות מחירים אינה בלתי מוגבלת.

וול סטריט עדיין נשענת על הבינה המלאכותית

למרות כל החששות,השוק לא מתנהג בפאניקה. להפך. מדד S&P 500 נמצא בשיאים, נאסד"ק ממשיך ליהנות מהתלהבות סביב מניות הטכנולוגיה, והמשקיעים חזרו בהדרגה למניות הצמיחה אחרי תקופה של זהירות בתחילת המלחמה.

הסיבה המרכזית היא הבינה המלאכותית. מניות שבע הגדולות ממשיכות להציג צמיחת רווחים גבוהה בהרבה משאר השוק, והפער בינן לבין יתר המניות עדיין גדול. כל עוד אנבידיה, מיקרוסופט, אלפבית, אמזון, מטא, אפל וטסלה מצליחות לשכנע שההשקעות בבינה מלאכותית הופכות להכנסות אמיתיות, השוק מוכן להסתכל מעבר למשברים גיאופוליטיים.

במקביל, מניות שבבי הזיכרון ואחסון הנתונים חזרו למרכז הבמה. קרן Roundhill Memory זינקה בכמעט 30% בשבוע אחד, וזה מלמד על התיאבון המחודש לסקטור. המשקיעים חוזרים למניות שאמורות ליהנות מהביקוש למרכזי נתונים, שרתים, שבבי זיכרון ותשתיות ענן. זה לא רק סיפור של חלום. יש כאן ביקוש אמיתי שמגיע מחברות ענק שממשיכות להשקיע סכומי עתק.

ועדיין, יש גם סיכון ענק. בכל פעם שמדברים על בינה מלאכותית כעל מהפכה שתשנה הכול, חוזרת ההשוואה לסוף שנות ה-90. אז האינטרנט באמת שינה את העולם, אבל זה לא מנע בועה אדירה שהתפוצצה בשנת 2000. גם היום ייתכן שהטכנולוגיה אמיתית, שהביקוש אמיתי, ושההשקעות אמיתיות, אבל חלק מהמניות כבר מתומחרות כאילו הכול יצליח ובקצב מהיר מאוד.

סין נכנסת לתמונה, ולא רק בגלל איראן

הפגישה בין טראמפ לשי חשובה גם מעבר לאיראן. סין היא צרכנית אנרגיה ענקית, והיא לא רוצה משבר מתמשך במפרץ. לכן הלחץ הסיני על איראן להגיע למסלול דיפלומטי אינו מפתיע. בייג'ינג צריכה יציבות במחירי האנרגיה, במיוחד כשהיא מנסה לייצב את הכלכלה המקומית שלה אחרי תקופה ארוכה של חולשה בנדל"ן, צריכה לא אחידה ומתיחות מול המערב.

אבל בפסגה עצמה יהיו נושאים כבדים נוספים. בינה מלאכותית, סייבר, שבבים, מגבלות יצוא, ביטחון לאומי וסחר. ארצות הברית רוצה לשמור על יתרון טכנולוגי. סין רוצה לצמצם תלות במערב. שתיהן מבינות שהבינה המלאכותית היא לא רק עוד ענף צמיחה, אלא תשתית כלכלית וצבאית.

לכן, מבחינת המשקיעים, פסגת טראמפ ושי היא סוג של אירוע כפול. מצד אחד, היא יכולה לסמן אם יש פתרון קרוב למשבר מול איראן. מצד שני, היא יכולה להשפיע על מניות הטכנולוגיה דרך כל אמירה על שבבים, מגבלות יצוא או כללי משחק חדשים בתחום הבינה המלאכותית.