האב בנה בלי היתר, הבת נשלחה למשפט - מה פסק השופט?

בספטמבר 2021, מעיין גלעדי, אז בת 22 וסטודנטית מצטיינת באוניברסיטת בר אילן, חתמה על הסכם לרכישת דירה ברחוב חד נס ברמת גן, תמורת 3.35 מיליון שקל. על הנייר היא הבעלים. בפועל, ההורים שלה, מוטי ומירי גלעדי, שילמו הכל: הון עצמי של 100 אלף שקל, משכנתה על היתרה, ואפילו את מס הרכישה בסכום של 75,227 שקל. כחודשיים אחרי, כל המשפחה - ההורים, מעיין ואחותה הקטנה - עברו לגור בדירה.

ואז האבא עשה מה שאבות עושים: הוא החליט לשפר את הדירה. מוטי הזמין קבלן, שבנה בקומת הגג מבנה מבנייה קלה עם גג מלוחות פנל מבודד, וסגירת חלונות זכוכית מעל מעקה קיים באמצעות קונסטרוקציית אלומיניום, בשטח של כ-32.5 מ"ר. הכל בלי היתר בנייה. בינואר 2022 הגיעו מפקחי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת גן, גילו את העבודה האסורה, תיעדו אותה וזימנו את המשפחה לחקירה.

בחקירה עצמה לא היה ספק. האבא לקח על עצמו את הכל. הוא אמר שביצע את העבודות בתום לב כדי למנוע חדירת גשמים ורוח, וביקש שיוציאו מהתיק את הבת ואת האשה שלו. הוא הדגיש שהן לא היו מעורבות כלל. גם האם, מירי, מסרה גרסה זהה - שהבעל עשה הכל על דעת עצמו. ומעיין עצמה? היא אמרה שלא ידעה שיש צורך בהיתר בנייה.

אבל הוועדה המקומית החליטה אחרת. בדצמבר 2022 הוגש כתב אישום - נגד מעיין בלבד. לא נגד האב שביצע את העבודות, לא נגד האם, אלא רק נגד הסטודנטית שהדירה רשומה על שמה. המאשימה ראתה בה אחראית, כבעלת הדירה, לפי סעיף 243(ב) לחוק התכנון והבנייה.

למרות הכל, הוועדה בחרה להאשים את מעיין

ההגנה, באמצעות עו"ד לבנה פינטו, טענה שמדובר באכיפה בררנית. הרי כבר בשלב החקירה היה ברור שהאב הוא זה שיזם וביצע את העבודות, שההורים הם בעלי השליטה האמיתיים בדירה, ושמעיין היא הבעלים רק על הנייר. למרות זאת, בחרה הוועדה להאשים דווקא אותה.

האב העיד בבית המשפט והתבטא בנחרצות. הוא אמר שביצע את העבודות דרך קבלן, שהבת שלו בכלל לא שמה לב, ושהוא לא חשב שיש עם זה בעיה. ובהמשך הוסיף בתסכול: "אמרתי שאני עשיתי את העבירה, שהיא לא קשורה לכלום. לא רצו לשנות את כתב האישום... היא קיבלה מתנה וזה הפך להיות קללה. אני מוכן לשאת בעונש. למה הילדה?". גם האם העידה ותיארה ניסיונות כושלים להעביר את הנכס על שם ההורים. "מה שלא עשינו - הידיים שלנו היו כבולות", היא אמרה. "טעות שאנחנו עשינו והיא צריכה לשלם. זה לא הוגן".

השופט רענן ברוך מבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן בחן את טענת ההגנה מן הצדק, ומצא שיש בה ממש. הוא ציין שהתמונה המלאה, שכוללת את העובדה שההורים מימנו הכל, שהאב ביצע את העבודות, ושמעיין היא בעלים פורמלית בלבד - היתה ברורה למאשימה עוד לפני הגשת כתב האישום. ובכל זאת, בחרה המאשימה להאשים רק את מעיין, במקום להאשים את ההורים שהיו בעלי השליטה בדירה או את האב, שביצע בפועל את העבודה.

ההחלטה "מעוררת אי נוחות ופוגעת באופן ממשי בעיקרון השוויון"

השופט קבע שההחלטה הזו "מעוררת אי נוחות ופוגעת באופן ממשי בעיקרון השוויון ובתחושת הצדק וההגינות המשפטית". עם זאת, הוא החליט שלא לבטל את כתב האישום, אלא למצוא פתרון מידתי יותר. הוא לקח בחשבון את נסיבותיה האישיות של מעיין, שהיא סטודנטית צעירה שמתמודדת עם חרדות וסובלת שנים מהפרעות אכילה, והגיע למסקנה שהסעד הנכון הוא הימנעות מהרשעה.

בשורה התחתונה, השופט קבע שמעיין אכן ביצעה את העבירות המיוחסות לה, אך לא הרשיע אותה. הוא הטיל עליה התחייבות בסכום של 15 אלף שקל להימנע מעבירות בנייה למשך שנה, וצו לביצוע עבודות שירות לטובת הציבור בהיקף של 100 שעות. בנוסף, ניתנו צו הריסה, צו התאמה להיתר וצו הפסקת שימוש לעבודות הבנייה, שייכנסו לתוקף בתוך ארבעה חודשים.

• בנייה שהיתה אמורה להסתיים תוך שנה נמשכת כבר עשור