נחיל רחפנים במעוף איסוף מודיעין צילומי. צילום: אילוסטרציה באמצעות דפדפן אטלס OpenAI

סין מזינה את מכונת הרחפנים של איראן ורוסיה - והסנקציות לא עוצרות אותה

חברות סיניות קטנות מוכרות בגלוי רכיבים קריטיים לרוסיה ואיראן לייצור רחפנים צבאיים, בעוד ארה"ב מתקשה לחסום את שרשרת האספקה

מירב ארד | 06/05/2026 09:35

נושאים בכתבה רחפן סין מלחמת רוסיה אוקראינה מלחמה באיראן

סין ממשיכה למלא תפקיד מרכזי בשרשרת האספקה של רחפנים צבאיים לאיראן ולרוסיה למרות סנקציות מערביות רחבות. בשטח מתגלה מודל פעולה שמבוסס על מאות חברות קטנות, סחר גלוי ברכיבים "אזרחיים" לטובת צרכים צבאיים, ושימוש חכם בפרצות רגולטוריות. כך נמשכת הזרימה של ציוד קריטי שמאפשר לשתי המדינות להרחיב את ייצור רחפנים בקצב גבוה.

שרשרת אספקה גלויה שקשה לעצור

חברות סיניות קטנות ובינוניות מציעות בגלוי רכיבים מנועים, סוללות ליתיום-יון, גירוסקופים, סרוו-מנועים וכבלים סיביים - לעיתים דרך אתרי מסחר בינלאומיים ובשפות זרות, כולל רוסית. המאפיין המרכזי הוא "דו-שימושיות" - אותם רכיבים יכולים לשמש רחפן צילום אזרחי אך גם רחפן תקיפה. לכן קשה להגדיר אותם כציוד צבאי מובהק ולהטיל עליהם מגבלות יצוא אפקטיביות.

בניגוד לחברות גדולות, השחקנים הקטנים פחות חשופים לסנקציות פיננסיות. הם פועלים דרך מתווכים, משתמשים במערכות תשלום חלופיות, ולעיתים שולחים סחורה דרך מדינות שלישיות כמו הונג קונג, טורקיה ואיחוד האמירויות.

דוחות אמריקאיים מצביעים על כך שגם לאחר הטלת סנקציות על עשרות ואף מאות ישויות סיניות, היצוא לא נפסק - אלא פשוט הוסט לערוצים אחרים.

הרחפן הזול משנה את כללי המשחק

רחפנים כמו שאהד-136 האיראני הפכו לכלי מרכזי בשדה הקרב. לפי הערכות מערביות, העלות ליחידה נעה סביב 20–50 אלף דולר בלבד, עם טווח של עד כ-1,000 קילומטרים. כך במקום להשתמש בטילי שיוט יקרים, ניתן לשגר עשרות ואף מאות רחפנים בו זמנית. גם אם חלקם מיורטים או נכשלים, הכמות יוצרת עומס על מערכות ההגנה.

בדיקות של רחפנים שהופלו באוקראינה הראו בעבר שימוש ברכיבים אמריקאיים ואירופיים, אך בשנה האחרונה יש מעבר הדרגתי לרכיבים מתוצרת סין. זה מצמצם את התלות במערב ומקשה עוד יותר על אכיפת סנקציות.

נתוני סחר שפורסמו על ידי גופים בינלאומיים מצביעים על כך שהיצוא סיני של מנועים וסוללות לרוסיה עלה ב-40% בשנה האחרונה, גם אם חלקו מוסווה. יצוא כבלים סיביים לרוסיה זינק בסתיו 2024, במקביל לשימוש ברחפנים עמידים לשיבוש אלקטרוני באזור קורסק. אחרי תקיפה בסרנסק באפריל 2025, הייצוא עלה שוב.

לפי דיווחים מערביים, גם איראן הגדילה יבוא של כבלים וגירוסקופים במהלך 2024, במיוחד על רקע המלחמה עם ישראל.

הסנקציות משנות כיוון - לא עוצרות את הזרימה

האסטרטגיה האמריקאית כיום כבר לא מתמקדת בעצירה מוחלטת של הסחר שנחשב ליעד לא ריאלי, אלא בהאטת הקצב והעלאת העלויות. משרד האוצר האמריקאי ומשרד המסחר הטילו סנקציות על יותר מ-100 חברות וישויות הקשורות לשרשרת האספקה, כולל יצרנים, מתווכים וחברות שילוח. המטרה היא להקשות על איראן ורוסיה להשיג רכיבים איכותיים, ולדחוף אותן להשתמש בחלופות זולות ופחות אמינות.

קיראו עוד ב"גלובל"

בפועל, לפי הערכות מודיעיניות, אכן נרשמות תקלות גבוהות יותר בחלק מהרחפנים - אך זה לא משנה את התמונה הכוללת. שדה הקרב המודרני מעדיף כמות. גם רחפנים עם שיעור כשל גבוה יכולים להשיג אפקט מבצעי אם הם מיוצרים במספרים גדולים מספיק.

המציאות הזו מציבה אתגר שונה לחלוטין מזה של פיקוח על טילים או טכנולוגיות גרעיניות. במקום מספר מצומצם של רכיבים מתקדמים, מדובר באלפי פריטים זמינים בשוק העולמי.

סין לא מספקת בהכרח מערכות נשק שלמות, אך היא מהווה מרכז ייצור עולמי לרכיבים קריטיים. הפיזור הרחב של יצרנים, יחד עם הקושי להגדיר שימוש צבאי מובהק, מאפשרים לשרשרת האספקה להמשיך לפעול גם תחת לחץ.

התוצאה היא מעבר למודל של "מלחמת התשה תעשייתית" שבה זמני אספקה ועלויות קובעים את התוצאה ולא רק איכות הנשק קובעת. איראן ורוסיה מצליחות לבנות מלאים גדולים יחסית, בעוד המערב נדרש לחשוב מחדש על כלי הפיקוח בדגש על סחר גלובלי ברכיבים בסיסיים.