רטיבות, מחסנים ודם רע: כך הוכרע סכסוך שכנים של יותר מעשור

שלוש משפחות, בניין אחד ברחוב יקינטון בחיפה, ומחלוקות שנמשכות כבר יותר מעשור. זה בגדול הסיפור שהגיע לפתחה של השופטת ג'אדה בסול בבית משפט השלום בחיפה, שנאלצה להכריע בתביעה ותביעה נגדית בין שלושה דיירים, שפשוט לא מצליחים להסתדר ביניהם.

את התביעה המקורית הגישו דליה ואברהם כהן, בעלי דירה בקומה השנייה, נגד יורשיו של יעקב אשכנזי ז"ל - רועי אשכנזי, עפר אשכנזי ואביטל הולדנגרבר - שירשו את הדירה בקומה הראשונה. כהן ביקשו למנות כונס נכסים כדי לבצע הסכם גישור שנחתם עוד ב-2012 ולא קוים. ההסכם היה אמור לפתור בעיות רטיבות קשות בבניין, אבל בפועל שום דבר לא זז.

מנגד, בני משפחת אשכנזי הגישו תביעה נגדית על סכום של כ-1.3 מיליון שקל, שבמסגרתה הם דרשו לתקן ליקויים בכלל הבניין, לרשום בית משותף, ולחייב את כהן לפנות מחסן שלטענתם שייך לאשכנזי לפי הסכם שיתוף מ-1995. לתביעה הנגדית צורף גם גדעון רחמני, בעל הדירה השלישית בקומה העליונה, שנטען כי סיפח לדירתו חלק מחדר המדרגות המשותף.

השופטת בסול לא חסכה בביטויים כשתיארה את מורכבות התיק. "המחלוקות בין הצדדים בתיק דנן היו ניתנות לפתרון בהידברות, אך לדאבון הלב, העניין לא צלח", כתבה בפתח פסק הדין. היא אף הוסיפה כי כהן ורחמני "איחדו כוחות" והם מהווים "חזית נגד לאשכנזי", מה שהקשה מאוד על הגעה להסכמות.

הקבלן ביצע חריגות והותיר ליקויים

הרקע לסכסוך מתחיל בשנות ה-90. אשכנזי ז"ל היה הבעלים של המגרש, וחתם על הסכם עם חברה קבלנית לבניית שלוש דירות. הקבלן נקלע לקשיים, לא השלים את הבנייה כראוי, ביצע חריגות בנייה, ובעצם השאיר את כל הדיירים עם ליקויים ובעיות. השופטת ציינה כי "ניכר קושי גדול של אשכנזי", ושמקורו "בשל העובדה שדירת אשכנזי לא הושלמה, כאשר שתי הדירות הנוספות הן שהעבודות בהן הושלמו".

בהכרעתה, קבעה השופטת מספר קביעות משמעותיות. ראשית, היא קבעה שהסכם השיתוף מ-1995 עדיין תקף ומחייב, ושההצמדות שניתנו בו לדירת אשכנזי עומדות בתוקפן. "הפכתי והפכתי בטיעוני כהן ורחמני, ולא מצאתי כל תימוכין לוויתור כלשהו על אילו מבין הזכויות שניתנו לאשכנזי", נימקה השופטת.

בעניין המחסנים, נקבע כי כהן יצטרכו למסור את המחסן שהם מחזיקים בו לאשכנזי, אבל רק אחרי שבני משפחת אשכנזי יבנו מחסן חלופי ויקבלו היתר בנייה כדין. השופטת גם אישרה לאשכנזי להוציא היתר בנייה לשטח הצמוד לדירתם, אבל בתנאי שלא תיבנה שם יחידת דיור נפרדת, כך שמספר הדירות בבניין לא יעלה על שלוש.

מה הוחלט לגבי הדייר השלישי?

לגבי רחמני, שסיפח חלק מחדר המדרגות לדירתו, החליטה השופטת שלא לחייב אותו בסילוק יד, לאחר שקבעה כי מדובר בבנייה שבוצעה ככל הנראה על ידי הקבלן ולא על ידי רחמני עצמו, וכי חיובו בהריסה כרוך בהוצאות כספיות ושינויים משמעותיים בלתי מוצדקים בדירתו. עם זאת, היא חייבה אותו לאפשר גישה לכלל הדיירים דרך חדר המדרגות אל חדר המכונות והגג.

בנוגע לעלויות התיקון, השופטת קבעה כי כל דייר ישא בהוצאות התיקון בדירתו, ולא בחלוקה בין כל השותפים, משום שמדובר בתיקונים שבוצעו בתחומי הדירות הפרטיות ולא ברכוש המשותף.

בשורה התחתונה, השופטת לא פסקה הוצאות משפט לאף צד, וכל צד יישא בהוצאותיו. היא גם דחתה את הבקשה לרישום בית משותף בשלב הזה, וכתבה כי "עדיין קיימות סוגיות שיש לפתור אותן בטרם יבשילו התנאים לרישום".