עו"ד רכש זכויות במגרש, עבד שנים לטובת המוכרות - ואז תבע אותן

הסיפור הבא מתחיל בעסקת נדל"ן מ-2007 ונמשך בכמעט שני עשורים של התדיינויות משפטיות הגיע סוף סוף לנקודת סיום, לפחות חלקית. השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל אביב פסק באחרונה כי שתי אחיות, שמכרו את זכויותיהן במגרש בתל אביב לעורך דין, חייבות לשלם לו 70 אלף שקל עבור עשיית עושר ולא במשפט. מדובר בסכום נמוך משמעותית לעומת 200 אלף שקל שנתבעו, וזה עוד לפני שנלקחו בחשבון כל הרכיבים שהתובע טען להם.

העובדות בתיק מורכבות, אבל הגרעין שלהן פשוט: שלושה אחים היו בעלי מגרש בתל אביב, וב-1999 הם חתמו על הסכם קומבינציה עם קבלן. הקבלן נקלע לקשיים כספיים, העבודות נעצרו, וב-2007 נכנס לתמונה עורך דין שהכיר את אחת האחיות דרך בנה. הוא רכש את זכויותיהן של שתי האחיות, ניסח בעצמו את הסכמי המכר, וכל זה כשהן לא היו מיוצגות.

מכאן התחילו הצרות. עורך הדין-הרוכש ניהל שנים ארוכות של הליכים משפטיים, כולל תביעה לביטול הסכם הקומבינציה ומחיקת הערת אזהרה. הוא הוציא כספים, בחר עורכי דין מייצגים, ליווה את ההליך מקרוב. כשביקש לרשום את הזכויות על שמו אחרי שהקומבינציה בוטלה, הוא גילה שהאחיות טוענות שמכרו לו רק את הזכות לדירה, לא את הבעלות על המגרש. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתן.

התובע טען שהוא "עבד בשבילן והן נהנו ממה שעשה", כלשונו בעדותו. הוא תבע שכר ראוי עבור עבודתו המשפטית והחזר הוצאות שהוציא - שכר טרחה לעורכות דין, קנסות עירייה ופינוי פסולת בניין מהמגרש. מנגד, האחיות טענו שהוא פעל על דעת עצמו, ואחת מהן אף העידה כי "כל המסמכים שנחתמו אחרי חתימת החוזה נחתמו רק כדי להטעות אותנו".

טעות משותפת של שני הצדדים

השופט הימן לא קיבל את הגרסאות הקיצוניות של אף אחד מהצדדים. הוא קבע שהאחיות אכן אימצו את התביעה לביטול הקומבינציה, גם אם לא יזמו אותה, ולכן הן התעשרו מעבודתו ומהוצאותיו של התובע. מדובר בטעות משותפת של שני הצדדים לגבי מהות הזכויות שנמכרו, ולא במצגים מכוונים.

עדות מרכזית בתיק היתה זו של עורכת הדין שייצגה את כל בעלי הזכויות בהליך הקומבינציה, שתיארה את התובע כ"לקוח מעורב בהיותו עורך דין... לקוח מעורב פלוס". היא אישרה שהוא השקיע שעות רבות, אבל הבהירה שלא הוא ניהל את התיק.

בשורה התחתונה, השופט הימן אמד את עבודת התובע ב-15 שעות עצמאיות ו-40 שעות עבודה במקביל לעורכי דין אחרים, ופסק שכר ראוי של 61 אלף שקל בתוספת מע"מ, והחזר הוצאות של כ-71.6 אלף שקל. מהסכום הכולל הוא הפחית רבע, בגלל שהתובע גם קידם את האינטרס האישי שלו. ואז הגיעה ההפחתה הכואבת באמת: לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר, השופט הפחית עוד חלק משמעותי, כי "הפגם הטמון בהתנהלותו של נבון והוא האחראי למקורה של הטעות". ההסכמים נוסחו באופן לא ברור על ידו, באופן חד-צדדי, בלי ייצוג לאחיות, ובתור עורך דין הוא "היה צריך להיות מודע לפרשנותם הסבירה".

התוצאה: 70 אלף שקל בלבד, שעם הצמדה וריבית מגיעים לכ-93.5 אלף שקל. ובגלל הפער הגדול בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, ובגלל שהצדדים הכבידו על ההליך, השופט הימן לא פסק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כלל.