ביטוח לאומי שלל קצבה מאשה סיעודית - היא תבעה וניצחה. ומה קורה למי שלא תובע?

פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מספר סיפור אנושי לא פשוט: אשה סיעודית, ערירית וללא תמיכה משפחתית, שהמוסד לביטוח לאומי שלל ממנה את קצבת הניידות - ובית הדין קבע שההחלטה הזו צריכה להתבטל. מאחורי הפסק דין הזה יש שאלות גדולות - מה קורה עם אותו ציבור גדול שסבור שביטוח לאומי טעה, אך הוא לא יכול כספית ואולי גם אין לו את הכוח והמשאבים הנפשטים להתמודד עם תביעה נגד ביטוח לאומי? האם יש טעויות בביטוח לאומי? בטח - כל מקום טועה. האם הצדק תמיד נעשה בסופו של דבר? לא. 

חשוב - מה וכמה מגיע לכם מביטוח לאומי? מחשבון

המשמעות של ביטוח לאומי לציבור הזכאים היא ענקית ותביעות על דמי אבטלה, חל"ת, זקנה, שארים ועוד רבות נדחות כשרובן בצדק, אבל יש גם מקרים שבטעות. חלק מהאנשים הזכאים הם אנשים מוחלשים, מבוגרים ולקחת להם את הזכות של הקצבה היא מבחינתם סוף פסוק, הם לא יערערו לבית המשפט. המקרה שבהמשך הוא חריג:     

התובעת, יונה חיה שרגל, ילידת 1959, מצויה כאמור במצב סיעודי והיתה זכאית לקצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי מ-2023. באפריל 2024 היא רכשה רכב באמצעות הלוואה מהמוסד, וזאב נקר הוכר כמורשה נהיגה עבורה, מכיוון שלשרגל עצמה אין רישיון נהיגה. המוסד אף שילם לה קצבת סיעוד כמעסיקה של נקר כמטפל בה.

• ביהמ"ש העליון אשרר את מכרז הענק של הביטוח הלאומי לטיפול סיעודי ביתי
• תבע קצבה מיוחדת - ואז התגלתה טעות של 30 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלא שבספטמבר 2024 החליט המוסד לביטוח לאומי לבחון מחדש את זכאותו של נקר כמורשה נהיגה. חקירה של התובעת ושל נקר בוצעה, ובנובמבר 2024 הודיע הביטוח הלאומי לשרגל על שלילת ההכרה בנקר. הסיבות שנמנו: נקר אינו קרוב משפחה, אינו סועד את התובעת במשך מרבית שעות היממה, ולא גר במרחק של עד 1,500 מטר ממנה. כמו כן, נטען שלא מתקיימים ביניהם יחסי עובד מעסיק. בעקבות כך, בפברואר 2025 הגישה שרגל תביעה לבית הדין, בטענה שהחלטת המוסד ניתנה שלא כדין ובאופן שרירותי.

מטפל נדיר שמשרה ביטחון

בית הדין, בראשות השופטת הבכירה רווית צדיק ובהשתתפות נציגות הציבור נורית לפידות ושלומית לוי, בחן לעומק את הראיות - והתרשם מאוד מהקשר בין השניים. שרגל העידה שנקר הוא אדם אכפתי ומסור, שעמד לרשותה בפרט בתקופה שבה חלה החמרה במצבה. יש לו מפתח לדירתה, הוא זמין עבורה לאורך כל היום, ולעתים הוא שוהה לצדה 12 ואף 24 שעות ביממה. בית הדין ציין כי מעדותה עולה שנקר דואג לה, זמין ונגיש עבורה, וניכר שהיא נותנת בו אמון רב ורואה בו כבן משפחה. שרגל תיארה אותו כמטפל נדיר שמשרה עליה ביטחון, ושהקשר ביניהם מאופיין באהבה ובמסירות שאין לה תחליף.

גם עדותו של נקר עצמו תמכה בכל מה שאמרה שרגל. נקר, שהתפטר מעבודתו עוד ב-2021, הקדיש מאז את מלוא זמנו לטיפול בתובעת. מעבר לסיוע בניידות, הוא מסייע לה בענייני סיעוד, ניהול משק בית, רכישת תרופות וליווי צמוד בהליכים רפואיים.

• ביה"ד הארצי אשרר פיטורי עובד מזון בשל ספק לגבי יהדותו
• "אני חייבת לומר שהפסיקים היו חסרים"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בדואים יפונו מקרקע בנגב 25 שנה אחרי תחילת ההליכים

הנתבע ניסה לטעון כי נקר לא יכול לסעוד את שרגל מרבית שעות היממה, מכיוון שהוא גם מטפל באשתו, שהגישה בעצמה תביעה לקצבת שירותים מיוחדים. בית הדין לא קיבל את הטענה. נקר הודה שהוא מטפל גם באשתו, אך הדגיש שהיא מקבלת סיוע רב מילדיהם, ושהוא נותן תמיד עדיפות ראשונה לטיפול בשרגל, שנכותה חמורה יותר. בית הדין ציין כי טענת הנתבע שנקר סועד את אשתו מרבית שעות היממה לא הוכחה, והנתבע עצמו לא צירף ראיות לתמיכה בטענה הזו. לגבי העדויות, בית הדין קבע כי לא מצא סתירות בעדויות התובעת ונקר, ושהן נמצאו עקביות ואמינות. לכן הוא הגיע למסקנה כי נקר אכן סועד את התובעת מרבית שעות היממה ועומד לרשותה.

גם קרבת המגורים הוכחה

בנוגע לדרישת המרחק, שרגל הצהירה שכתובתה ברחוב ארלוזורוב 47 בפתח תקווה. כתובתו של נקר, בלום ליאון 6 בפתח תקווה, הופיעה בטופס החקירה שביצע המוסד עצמו - ושתי הכתובות נמצאות בקרבת מקום, בטווח של פחות מ-1,500 מטר. בית הדין ציין כי בסיכומי הנתבע לא הוכחשה קרבת המגורים, ונקר אף לא נשאל על כך כשנחקר בבית הדין. בעקבות כך, קבע בית הדין שגם הדרישה הזו מתקיימת, וכי הטענה בנדון למעשה נזנחה על ידי המוסד.

בית הדין קבע כי דין התביעה להתקבל במלואה. החלטות המוסד לביטוח לאומי מנובמבר 2024 בוטלו, והמוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט בסכום של 7,000 שקל. פסק הדין ממחיש את הפער שלעתים נוצר בין החלטות ביורוקרטיות של המוסד לביטוח לאומי לבין המציאות בשטח. במקרה הזה, האשה כמעט שנותרה ללא הרכב שהיא זקוקה לו כל כך, בגלל החלטה שהתבססה על טענות שלא הוכחו, ושחלקן אף נזנחו במהלך ההליך המשפטי.