תבע קצבה מיוחדת - ואז התגלתה טעות של 30 שנה
בית הדין לעבודה בבאר שבע קבע כי המוסד לביטוח לאומי שילם לנפגע עבודה משותק קצבה שונה מזו שאושרה לו, שלח הודעות לכתובת שגויה, ואף טען שתיק השיקום הושמד בשריפה. השופטת הורתה על תשלום רטרואקטיבי של שבע שנים, וחייבה את המוסד ב-15 אלף שקל הוצאות משפט
מיכאל אוחיון, יליד 1966, נפגע בתאונת עבודה ב-1990. כתוצאה מהתאונה נגרם לו שיתוק בגפיים התחתונות והגבלות בעמוד השדרה. נקבעו לו 90% נכות לצמיתות, הוא ההליכה שלו מלווה בצליעה והוא נעזר בקביים, ומקבל קצבת ניידות בשיעור של 80% מ-1991. לאחר הפגיעה הוא עבר שיקום מקצועי, למד עבודה סוציאלית, ומאז עובד בתחום. אלא שמאחורי הסיפור האישי הזה מסתתרת שרשרת של כשלים ביורוקרטיים שנמשכה שלושה עשורים.
בפסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת יעל אנגלברג שהם בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, נחשפה תמונה מטרידה של התנהלות המוסד לביטוח לאומי מול אוחיון. כבר ב-1992 הגיש אוחיון תביעה לקצבה מיוחדת עבור הסעות שלא בתחבורה ציבורית. רופא המוסד, פקידת השיקום ומרכזת מחלקת השיקום המליצו כולם לאשר את הקצבה ברמת "מוגבל", תוך שסימנו שהוא "זקוק להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה". אלא שבפועל, המוסד שילם לו קצבה אחרת לחלוטין - קצבה מיוחדת לאחזקת רכב - שאוחיון כלל לא ביקש וכלל לא היה זכאי לה, מכיוון שאחוזי הנכות הרפואית שלו (ללא תקנה 15) לא הגיעו לסף הנדרש של 65%.
כשהכנסותיו של אוחיון גדלו ב-1995 וקצבת הניידות היתה גבוהה יותר מהקצבה המיוחדת לאחזקת רכב, הפסיק המוסד את התשלום. המכתב על הפסקת הזכאות נשלח לכתובת ישנה שלו בבאר שבע, אף שהמוסד ידע שאוחיון כבר לא מתגורר שם מ-1993. המכתב מעולם לא הגיע ליעדו.
במהלך הדיון התגלו עובדות נוספות. המוסד טען שתיק השיקום של אוחיון אבד בשריפת ארכיון, אך בהמשך התברר שחלק מהמסמכים נמצאים בתיקים אחרים. עובדת השיקום של המוסד, אסמה ח'אלילה, נשאלה בחקירתה מה קרה לכך שאוחיון הוכר כזקוק להסעה מיוחדת, והיא השיבה בכנות כי, "אני גם שואלת את עצמי... כן, אני אומרת איפה זה ואני שאלתי את עצמי, כאילו איפה זה". היא אף הודתה שלו היתה מודעת לנתונים שהתגלו במהלך החקירה, היא היתה ממליצה על רמת סיוע גבוהה יותר.
- פגישה רבת חשיבות, מתח רב והתקף לב קטלני - האם זו תאונת עבודה?
- ביטוח לאומי סירב להלוואה לנכה לרכב - מה קבע ביה"ד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרופא לא ראה את כל המסמכים
גם חוות דעתו של ד"ר ששון, הרופא של המוסד לביטוח לאומי, התגלתה כבעייתית. התברר שהיא ניתנה על בסיס מידע רפואי חסר - הוא לא נחשף לתיק הניידות שבו מסמכים רפואיים רבים, ולא ראה מסמכים מתיק קופת החולים. כשנשאל על ידי השופטת אם יש מקום לבחון מחדש, הוא השיב כי, "אפשר, כן... אם יש מסמכים שתומכים בטענה של חוסר מסוגלות להשתמש בתחבורה ציבורית, אז יש מקום לבדוק אותו מחדש".
השופטת אנגלברג שהם מתחה ביקורת חריפה גם על האופן שבו נבדקה יכולתו של אוחיון להשתמש בתחבורה ציבורית. האח המעריך בדק אותו בתוך ביתו, על קרקע שטוחה ויציבה, וקבע שהוא "יכול לעלות לאוטובוס ולנסוע בו". השופטת קבעה כי "אין דומה בחינה בתוך הבית לבחינת יציבות המבוטח מחוצה לו", וציינה כי ד"ר ששון עצמו הודה שאוחיון מסוגל לעמוד רק דקה עד שתיים, ושאם לא יתפנה מקום ישיבה, תהיה "בעיה", וכי אם האוטובוס בולם בזמן שהוא עומד, "יש סיכוי לנפילה, כן". השופטת הוסיפה כי טענתו של ד"ר ששון, שלפיה נסיעה באוטובוס מתבצעת בתנאים אידיאליים "אינה עולה בקנה אחד עם המציאות בתחבורה הציבורית".
בשורה התחתונה, השופטת קבעה כי ההמלצה מ-1992 לתת לאוחיון קצבה מיוחדת ברמה ב' (בעילת הסעות) מעולם לא בוטלה, וכי מה ששולם לו בפועל נבע מטעות של הביטוח הלאומי. בית הדין הורה למוסד לשלם לאוחיון קצבה מיוחדת בדרגה ב' באופן רטרואקטיבי ממאי 2012, ובנוסף חייב את המוסד בהוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל. בנוסף, נקבע כי אוחיון רשאי להודיע בתוך 30 יום אם הוא ממשיך עם התביעה שלו לקצבה ברמה גבוהה יותר - דרגה ג'. אם כן, הביטח הלאומי יבחן את עניינו מחדש, הפעם תוך בדיקה אמיתית של המסוגלות שלו להשתמש בתחבורה ציבורית.
