בני 90 יפונו לצורך פינוי בינוי - בהוראת בית המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל באופן חריג בקשה לצו עשה זמני והורה לבעל דירה בבית שמש ולהוריו, שגרים בדירה ונמצאים בשנות ה-90 לחייהם, לחתום על הסכם פינוי־בינוי למרות התנגדותם לפרויקט. אם הם לא יחתמו בתוך עשרה ימים מהמועד שבו יופקדו הערבויות שנקבעו, בא כוחם של הדיירים יהיה רשאי לחתום בשמם.

ההחלטה נוגעת לפרויקט התחדשות עירונית גדול ברחובות שועלי שמשון ויהודה המכבי בבית שמש. המתחם כולל כיום 181 יחידות דיור בשמונה בניינים ושטח מסחרי. לפי התוכנית, המבנים הקיימים ייהרסו ובמקומם יוקמו 1,195 יחידות דיור חדשות לצד מבני ציבור, שטחי משרדים וקאנטרי. בעלי הזכויות אמורים לקבל דירות חדשות שכוללות תוספת שטח של לפחות 25%, ממ"ד, חניה מקורה, מחסן ומרפסת שמש בשטח של לפחות 10 מ"ר.

הפרויקט ממוקם בסמוך לאזור שבו נפל טיל איראני בבית שמש - אירוע שבו נהרגו תשעה בני אדם. סוגיית המיגון עמדה במרכז טענותיהם של שמונה מבעלי הזכויות במתחם, שהגישו את התביעה נגד בעל הדירה והוריו. לטענתם, סירובם לחתום מעכב את הפרויקט ומותיר את כלל הדיירים במבנים ישנים ללא ממ"דים, תוך חשיפה שלהם לסיכונים ביטחוניים ולסכנת קריסת מבנים במקרה של רעידת אדמה.

התובעים טענו כי לבעל הדירה אין הצדקה סבירה לסירוב. לדבריהם, הוריו אף חתמו בעבר על ההסכם מול היזמית, ע.ט. החברה להתחדשות עירונית לישראל (נופי בית שמש), ורק בהמשך הם ביקשו לבטל את חתימתם. מנגד, טען בעל הדירה כי להוריו יש נסיבות אישיות חריגות. מדובר בניצולי שואה קשישים בני יותר מ-90, שמתנגדים לעזוב את ביתם ולעבור לדיור חלופי לאור מצבם הבריאותי. בנוסף, הוא טען כי הוא לא קיבל בטוחות מספקות בכל הנוגע לחשיפה אפשרית לתשלומי מסים, שעלולים לדבריו להגיע למאות אלפי שקלים.

השופט מרדכי בורשטיין קבע כי למרות גילו המתקדם של הזוג, הוראות החוק הנוגעות לקשישים בפרויקטים של פינוי-בינוי אינן חלות במקרה הזה. לדבריו, ההורים אינם בעלי הדירה אלא מחזיקים בהערת אזהרה בלבד, ולכן הם לא זכאים להטבות המיוחדות שהחוק מעניק לבעלי דירות קשישים.

בפסק הדין הודגש כי עיכוב הפרויקט עלול לגרום נזק ממשי לדיירים האחרים. "יש בעיכוב הפרויקט כדי לגרום נזק לדיירים אחרים המתגוררים במבנים ישנים ללא ממ"ד, בשעה שסכנת הטילים טרם חלפה מן העולם", כתב השופט בהחלטתו.

בעת בחינת הבקשה לסעד זמני, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת התובעים. השופט ציין כי גם אם בעל הדירה חשוף לסיכון כספי מסוים, לא ניתן להשוות זאת לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מעיכוב הפרויקט כולו. לדבריו, הנזק הכלכלי שעלול להיגרם לתובעים נאמד בעשרות מיליוני שקלים והוא גבוה "עשרות מונים" מהנזק שנטען על ידי הנתבעים.

השופט הוסיף כי מעבר לפגיעה האפשרית בבעלי הדירות האחרים, קיימת גם פגיעה באינטרס הציבורי הרחב התומך בקידום פרויקטים של התחדשות עירונית וחיזוק מבנים. "הפגיעה באינטרס הציבורי התומך בקידום הפרויקט מצדיקה אף היא, בנסיבות העניין, לתת לתובעים את זכות הבכורה בכל הקשור למאזן הנוחות", הוא כתב בהחלטתו.

עוד נקבע כי בעל הדירה והוריו לא יוכלו, ככל הנראה, לפצות את יתר בעלי הזכויות על הנזקים שייגרמו כתוצאה מהמשך העיכוב. לנוכח העובדה שכל יתר בעלי הזכויות כבר חתמו על הסכם עם היזם, קבע בית המשפט כי יש הצדקה למתן הסעד הזמני, אף שהוא זהה למעשה לסעד הסופי שהתבקש בתביעה.

• בעלי דירות בפינוי בינוי: היטל השבחה עשוי להגיע למאות אלפי שקלים; איך להימנע?
• רוב של 51% לפינוי בינוי: מינהל התכנון מקדם הפחתת רף ההסכמה