השיעור שצריך ללמוד מהנפקת הענק של SpaceX

אז ההנפקה הגדולה בהיסטוריה יצאה לדרך ו-SpaceX גייסה 75 מיליארד דולר לפי שווי של 1.77 טריליון דולר, 135 דולר למניה. כעת צריך לראות אם האם מחיר המניה יעלה כפי שצופה התקשורת או שנהיה עדים לתופעות דומות מהעבר כשהנפקות שהציפיות להן היו גבוהות, הכזיבו. 

אבל חשיבות ההנפקה אינה רק להצלחה בוול סטריט. לדעתי, היא מסמלת משהו חשוב, כי מדובר בפתיחת השער לתעשיית החלל בפועל. זוהי התעשייה ששורשיה עוד מימי הנשיא האמריקאי וודרו וילסון שבשנת 1914 החליט שארצות הברית מפגרת אחרי אירופה מבחינת יכולות התעופה ושכנע את הקונגרס ליישם מנהיגות אמריקאית בתחום התעופה. הקונגרס האמריקאי התלהב והקים בשנת 1914 את מחלקת התעופה של חיל הקשר של צבא ארה"ב ובשנת 1915 את NACA (הוועדה המייעצת הלאומית לאווירונאוטיקה) כדי לקדם מחקר ופיתוח אווירונאוטיקה כתקנה מחייבת לארבעים השנים הבאות. NACA הקימה כבר בשנות ה-20 את חטיבת המחקר למטוסים ללא טייס כחלק מתוכנית הטילים שמימנה אז. 

בשנת 1958 שלחה ברית המועצות את הספוטניק לחלל ולמעשה התחילה את "מרוץ החלל" שהביא בארה"ב של הנשיא אייזנהאואר להפניית משאבי ענק לחקר החלל, בעיקר מטעמים צבאיים. בעקבות הספוטניק הרוסי הוקמה נאס"א באמצעות חתימת חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי. 

ב-1961 הפך יורי גגארין הסובייטי לאדם הראשון בחלל כאשר ביצע טיסת חלל מסלולית מלאה, ובתחילת 1962 ביצעה נאס"א את טיסת החלל המסלולית הראשונה שלה על ידי ג'ון גלן שלימים היה הראשון לצעוד על הירח. ב-1960 הגיע ג'ון קנדי לבית הלבן והגיע למסקנה שארה"ב חייבת לפתח את תעשיית החלל גם לצרכים אזרחיים. קנדי הבין שכיבוש החלל "לטובת האנושות" יצית חלום גדול בארה"ב והוא צדק. חקר החלל הפך, עם השנים והתקדמות הטכנולוגיה, למטרה מרכזית במדיניות האמריקאית. מאז הוקמה, השקיעה סוכנות נאס"א 1.9 טריליון דולר בחקר החלל. 

ב-1984 נחקקה תקנת Commercial Space Launch Act שיצרה תנאים מעודדים לחברות בתעשייה האמריקאית כולה להיכנס לחלל. בשנת 1990 החלו לחוקק בקונגרס תקנות רבות לעידוד "המו"פ והמסחריות בחלל", וב-2000 החל "עידן החלל החדש" שלמעשה העביר את הדגש מהשקעות הגנתיות למסחריות. בין 1984 ל-2000 נעשו אינספור ניסיונות שקשורים לפיתוח תעשיית חלל מסחרית שתוכלו לראות בלוח הזמנים של טיסות לחלל.

ב-2002 ייסד אילון מאסק את SpaceX לאחר שחזר מרוסיה, שם ניסה לרכוש רכב שיגור רוסי בזול לפרויקט שתכנן. הוא נכשל בניסיונו והחליט על הקמת החברה בדרכו חזרה מרוסיה כאשר הגיע למסקנה שיוכל להקים חברה לבניית הרקטות במחירים נוחים באמצעות יישום אינטגרציה אנכית, שימוש ברכיבים מסחריים מוכנים מהמדף במחירים זולים במידת האפשר ואימוץ הגישה המודולרית של הנדסת תוכנה מודרנית.

מאסק האמין, ב-2002, שהסביבה הטכנולוגית ותמיכת נאס"א יאפשרו ל-SpaceX לבצע שיגורי רקטות בעלויות נמוכות בהרבה מהתחזיות. זו הסיבה להקדמה הארוכה הזו - מאסק הבין, שרק אחרי יותר מארבעים שנים של התקדמות הפריצה לחלל, אפשר לחשוב בצורה עסקית על התחלת פרויקט שאפתני כזה שעליו חלם, טיסה למאדים. 

• איראן מאיימת על מאסק: טסלה, ספייסX וסטארלינק נכנסות למעגל המטרות
• הנפקת ספייסX מושכת ביקושים של פי 4 מההיצע

לאחר שהצליח לגייס לפרויקט שלושה מנהלים מבואינג וחברות אחרות שכבר עסקו בחלל, ולאחר שהשקיע את הכסף ההתחלתי מהכספים שקיבל עבור מכירת פייפל, הודיע מאסק שהמטרה הראשונה שלו עם SpaceX היא להגיע לעלויות נמוכות ולשפר את אמינות הגישה לחלל (שיגור וטיסת הרקטה) בפי עשרה מהקיים, אחרת יעצור את העניין. 

האישה שהופכת את החלומות של מאסק למוצרים

בין 2004 ל-2009 ערכה החברה ניסיונות ברקטות הפלקון שפיתחה ולאחר מספר כישלונות והשקעה של למעלה מ-100 מיליון מכיסו ובעזרת שותפו דאז פיטר ת'ייל מייסד פלאנטיר, הצליח השיגור ב-2009, והשאר היסטוריה מלבד עוד עובדה חשובה. הסתבר שגוון שוטוול, אחת מאותם שלושת המנהלים שהצטרפו ב-2002, התגלתה כמנהלת תפעול יוצאת דופן שהובילה את פרויקט הפלקון ושכנעה את נאס"א לבחור ב-SpaceX כמשגר המוביל של הסוכנות. 

אין שום ספק כיום ששוטוול היא שהופכת את חלומותיו של מאסק למוצרים, הוא עצמו מודה בכך. שוטוול כיום היא גם נשיאת החברה ואחראית לפעילות היומיומית של החברה ומכונה "הסופרוומן של SpaceX" (מבלי לפגוע בגל גדות כמובן). המיזוג הזה, בין אילון מאסק לשוטוול, הוא שהביא את החברה עד הלום. אחד הלקחים שמלמדת  SpaceX הוא שהצלחה במאה ה-21 דורשת הנהלה ייחודית אבל זה לקח שגם במאה ה-20 היה חשוב. 

אז נכון שמדובר בהנפקה הגדולה בהיסטוריה ונכון שהצלחתה תהפוך את מאסק לטריליונר הראשון (ומגיע לו בהחלט), אבל לתת לחברה בת 24 בקושי שווי של כ-2 טריליון דולר, שווי חברה שגדול משוויין הכולל של כל 12 חברות החלל שמככבות ב-S&P זה נראה מטורף, לא? אז ברצוני להסביר מדוע למשקיעים האמריקאים - ולדעתי גם לשאר משקיעי העולם בני דורות ה-X,Y וה-Z - הערכה כזו נראית הגיונית. 

אני השתתפתי בעבר והייתי מעורב בהנפקות של חברות משבשות רציניות מאוד, מאינטואיטיב סרג'יקל (סימול:ISRG) עם רובוט הדה-וינצ'י שלה, ועד אם-סיסטמס והדיסק און קי שלה, וראיתי מה קורה בוול סטריט למניות של חברת טכנולוגיה שמגיעה לשוק כחברת חלום ועד שהחלום הופך או לא למציאות. 

• הנפקת ספייסX הושלמה: קרנות ההון סיכון בדרך לרווחי ענק
• ספייסX הגדילה את הגיוס, המניה צפויה לזנק 30%

החלום היה תמיד מרכיב חשוב אצל המשקיע האמריקאי, אבל מה שקרה בפועל מאז התחילה מהפכת הטכנולוגיה להשפיע על וול סטריט, היה שלמשתנה החלום בפלטפורמה נוסף משתנה הפוטנציאל. ב-2000 התעוררו משקיעי הטכנולוגיה לחלום שנופץ כיוון שנראה היה להם שהפוטנציאל לא מומש, אבל מאז 2000 ובמיוחד החל מ-2009 וכניסת הטלפוניה החכמה חזרו המשקיעים בהמוניהם למניות הטכנולוגיות כיוון שהבינו שהפוטנציאל קיים ושווה הון עתק.  

שיטות ההערכה של המאה ה-20 כבר לא רלוונטיות

פלטפורמות ההערכה שעוצבו במהלך המאה ה-20 על ידי גאונים כמו מילטון פרידמן, בנג'מין גרהאם, פול סמואלסון, פיטר לינץ' ושכמותם, לא כללו בכלל לא חלום ובטח לא פוטנציאל, ולכן אינן מתאימות יותר להערכה של חברות הטכנולוגיה ובמיוחד המשבשות ביניהן שמתקדמות בצמוד להתקדמות הטכנולוגית, כי במקרה של אלו החלום והפוטנציאל שלו חשובים יותר מכל משתנה אחר. מה שקרה מאז 2009 הוא ש"משתנה החלום/פוטנציאל" שלקראת סוף המאה הקודמת היה מורכב מ-95% חלום ו-5% פוטנציאל השתנה בהדרגה וכעת הוא נמצא על 50%-50%, ו-SpaceX היא דוגמה מצוינת לכך.  

מה רואה המשקיע האמריקאי כשהוא בוחן את SpaceX? הוא רואה, כמוני וכמוכם, חברה צעירה, עדיין בהפסדים כבדים שהחתמים קובעים לה ערך של כ-2 טריליון דולר, ערך גבוה בהרבה כאמור מבואינג וחברותיה ב-S&P. במאה ה-20 המשקיע היה מוותר מראש (לא היה סיכוי להערכה כזו על סמך חלום), אבל בעשור השני של המאה ה-21 מתעניין המשקיע האמריקאי כרגע בפוטנציאל שמציגה SpaceX יותר מאשר בחלום, החלום כבר מומש בחלקו הבעייתי ביותר. 

מה שהמשקיע האמריקאי רואה ב-SpaceX זה חברה מובילה בתעשיית החלל שלדעתו תהיה התעשייה המובילה בעולם. הוא גם רואה את חברת הבת של SpaceX, סטארלינק, שהיא קבוצת לווייני אינטרנט בבעלות מלאה של SpaceX שמורכבת מאלפי לווייני תקשורת מקושרים זה לזה שמטרתה היא לטפל בביקוש המשמעותי הבלתי מסופק ברחבי העולם ליכולות פס רחב בעלות נמוכה, ושהמספרים מראים שמדובר במכונת כסף של ממש שרק מגרדת את הפוטנציאל שלה. 

חוזה הענק של סטארלינק עם גוגל

מילא זה, אבל SpaceX הודיעה בשבוע שעבר, שנחתם חוזה עם גוגל שלפיו הסכימה גוגל לשלם לחברה 920 מיליון דולר לחודש עבור שכירת קיבולת מחשוב עצומה של בינה מלאכותית. העסקה, שתפעל עד אמצע 2029, מוערכת בכ-38 מיליארד דולר ותשמש כקיבולת גישור חיונית לתמיכה בביקוש הגובר של ארגונים לבינה המלאכותית ג'מיני של גוגל, ואם גוגל צריכה, אז מה עם עוד כמה ענקיות שזקוקות לקיבולות חישוב? 

ואז שם המשקיע לב לעובדה שנאס"א מעניקה סדרת פרויקטים ל-SpaceX כמו תוכנית החלל של נאס"א, הארטמיס, שנועדה להחזיר את האנושות אל הירח. אבל המטרה, בניגוד לתוכנית אפולו, היא הקמת בסיס קבע מאויש בקוטב הדרומי של הירח, שישמש כתחנת מחקר וכמקפצה למסע מאויש למאדים. נו? אז מי לאחר מכן יוביל למאדים? 

ולבסוף המשקיע מסתכל על התמונה כולה, האם מאסק הולך לאיחוד נכסים? האם ימזג את טסלה ו-SpaceX? למה לא? בדרך זו יוכל לשפות את משקיעי טסלה שהתשואה שהם מקבלים מהמניה שהייתה מלכת הנאסד"ק בעבר, אינה מספקת אותם בשנה-שנתיים האחרונות (והוא המחזיק הגדול). 

המיליארדר שמביע אמון ב-SpaceX

המשקיעים האמריקאים רואים את כל זה ואומרים, "זו אינה חברת חלום, זו חברה עם פוטנציאל אמיתי". אבל 2 טריליון? אז מגיע אחד המשקיעים הגדולים של ארה"ב, המיליארדר רון ברון, מייסד ומנכ"ל ברון קפיטל, ואומר, "SpaceX? על מה אתם מדברים? זו אחת מהזדמנויות ההשקעה יוצאות הדופן ביותר בהיסטוריה המודרנית. החברה תהפוך בסופו של דבר לחברה בעלת הערך הרב ביותר בעולם, שווי של בין 10 טריליון דולר ל-30 טריליון דולר במהלך 10-15 השנים הבאות".

בארון בן 83, אבל כשהיה בן 71 רכש למעלה מ-27 מיליון מניות טסלה לפי 14 דולר למניה ועדיין מחזיק (למה? "כי קניתי בגלל האוטונומיות וזה עדיין בדרך"), וכשהיה בן 74 ב-2017, רכש נתח גדול מאוד ב-SpaceX לפי ערך חברה של 20 מיליארד דולר, שכיום שווה יותר מהחזקותיו בטסלה, והאמינו לי שהעובדה שהוא בן 83 לא מזיזה לו. למה? כי הוא קונה מניות בגלל ההנהלה, קנה ממני 100000 טבע כשהמניה היתה ב-4 דולר  בגלל התרשמותו מאלי הורביץ ז"ל ומכר הכול כשהורביץ עזב ב-2010 ב-63 דולר אם איני טועה. למה לא מזיז לו? כי האמריקאים, להבדיל מאתנו, נשארים במניות של חברות בהן הם מאמינים לטווח הארוך באמת, כולל ליורשים. 

לסיכום: מה שלמדים מ-SpaceX הוא שפלטפורמת ההערכה של המאה ה-20 כבר אינה מתאימה למאה ה-21 ועד שיבוא סמואלסון חדש כדאי להתרכז בסלים.  

 אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ. העושה במידע הנ"ל שימוש - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. הכתב עשוי להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.