ארה"ב: ערבות קבועה של עד 20 אלף דולר לוויזת תיירות ועסקים לאזרחי 50 מדינות
משרד החוץ האמריקאי מסיים שנת פיילוט והופך את התוכנית לכלל קבוע, תוך העלאת תקרת הערבות; הכלל ייכנס לתוקף ב-3 באוגוסט, בעיקר מול מדינות באפריקה, במטרה לצמצם שהייה מעבר לתוקף הוויזה
ממשל טראמפ מסיים שנה של ניסוי וקובע כלל קבוע: אזרחי 50 מדינות, רובן באפריקה, עלולים להידרש להפקיד ערבות של עד 20 אלף דולר כדי לקבל ויזת B1 או B2 לארה"ב - ויזות המיועדות לתיירות או לעסקים. לפי הודעה רגולטורית של משרד החוץ האמריקאי, הכלל הסופי אמור להיכנס לתוקף ב-3 באוגוסט 2026, עם פרסומו במרשם הפדרלי. בכך עוברת התוכנית מפיילוט מוגבל למדיניות קבועה, עם סכומים גבוהים יותר מאשר בשלב הניסוי.
במהלך הפיילוט, שהחל ב-2025 והורחב בהדרגה, יכלו קונסולים לדרוש ערבות של 5,000, 10,000 או עד 15 אלף דולר, לפי נסיבות ולפי שיקול דעת. בכלל הסופי מוסרת אפשרות ה-5,000 דולר, והרמות שנותרו הן 10,000, 15 אלף או עד 20 אלף דולר. כלומר לא רק שהתוכנית מפסיקה להיות זמנית - גם הסף התחתון עולה, והתקרה מזנקת. הערבות אמורה להיות מוחזרת אם הוויזה נדחית, אם הנוסע לא מגיע בכלל, או אם הוא עומד בתנאי הוויזה ויוצא מהמדינה בזמן.
מתוך 50 המדינות ברשימה, כ-30 הן באפריקה. הרשימה כוללת גם מדינות באסיה, באמריקה הלטינית ובאיי הפסיפיק, והיא עשויה להשתנות מעת לעת לפי הערכת משרד החוץ. ישראל אינה נכללת בה. המטרה המוצהרת היא להפחית שהייה מעבר לתוקף הוויזה - מצב שבו אנשים נכנסים באופן חוקי, ואז נשארים אחרי המועד המותר. מנגד, מבקרים טוענים שהסכומים גבוהים מדי עבור רוב משקי הבית במדינות היעד, ולכן בפועל נוצר מחסום כניסה ולא רק מנגנון ביטחון.
איך עובד מנגנון הערבות
המסלול חל על מבקשי ויזת B1/B2 בלבד, ולא על כל סוגי הוויזות ולא על כניסה במסגרת תוכניות פטור מוויזה למדינות אחרות. הקונסול בודק את הבקשה, ואם המבקש נמנה על מדינה שברשימה, הוא יכול לדרוש ערבות בגובה שנקבע. בלי הפקדה - אין הנפקת ויזה. עם הפקדה - הוויזה יכולה לצאת, והכסף נשאר כביטחון עד שהנוסע עומד בתנאים. לכן מדובר לא רק באגרה, אלא בנעילת הון לתקופה.
במהלך הפיילוט דיווחו גורמים רשמיים על ירידה בשיעורי שהיית יתר במדינות שנכללו - ובמקביל על ירידה בביקוש לוויזות תיירות ועסקים מאותן מדינות. כלומר האפקט הוא כפול: פחות overstay, אבל גם פחות נסיעות. ארגוני הגירה וזכויות נוסעים טוענים שהסכומים מרתיעים משפחות ואנשי עסקים קטנים, גם כשיש כוונה אמיתית לחזור בזמן. תומכי המדיניות, לעומת זאת, רואים בה כלי אכיפה מול מדינות עם שיעורי שהיית יתר גבוהים היסטורית, בלי לסגור את הדלת לחלוטין למי שיכול להפקיד.
בפועל, ההחלטה נשארת בידי הקונסול: לא כל מבקש מאותה מדינה יקבל אוטומטית את התקרה של 20 אלף דולר, אבל גם 10,000 דולר הם סכום שמשנה את חשבון הנסיעה. בנוסף, הרשימה אינה קפואה - מדינות יכולות להיכנס או לצאת ממנה לפי נתוני שהיית יתר, שיתוף פעולה ושיקולים מדיניים. לכן מי שמתכנן נסיעה צריך לבדוק לא רק את הרשימה היום, אלא גם עדכונים לפני מועד הראיון בקונסוליה.
מה זה משנה לתיירות, לתעופה ולעסקים
לענף התעופה והתיירות הבינלאומית, ערבות של 10 עד 20 אלף דולר לפני טיסה לניו יורק או למיאמי אינה פרט שולי. היא משנה את עלות הנסיעה של משפחה או של איש עסקים קטן, במיוחד כשהסכום ננעל לזמן הוויזה. כתוצאה מכך, חברות תעופה, מלונות וסוכני נסיעות במדינות הרשימה צפויים לראות פחות ביקוש ל-B1/B2, גם אם אין איסור רשמי על כניסה.
עבור חברות אמריקאיות שמארחות לקוחות, ספקים או שותפים מהמדינות האלה, העלות והמורכבות עולות. צריך לתכנן מראש, לוודא שיש כסף להפקדה, ולעקוב אחרי מועדי יציאה - אחרת הערבות עלולה שלא לחזור. זה מצטרף לשורת מהלכים של הממשל להחמרת בקרת כניסה, לצד מכסים, הגבלות הגירה ושיח על גבולות, גם כשהכלכלה האמריקאית ממשיכה למשוך עסקים ותיירות ממקומות אחרים.
מה שייבחן בחודשים הקרובים הוא האם הרשימה תתרחב או תצטמצם, האם שיעורי שהיית היתר ימשיכו לרדת, וכמה מהביקוש לטיסות יעבור ליעדים אחרים. בינתיים הכיוון ברור: מ-3 באוגוסט, לאזרחי 50 מדינות, ויזת תיירות או עסקים לארה"ב עלולה לכלול לא רק אגרה - אלא גם ערבות של עד 20 אלף דולר, עד שהנוסע יוצא בזמן ועומד בכללי הוויזה.
