דוד הורוביץ - הנגיד הראשון, שהקים את בנק ישראל מאפס וניהל אותו 17 שנה

דוד הורוביץ נולד ב-1899 בדרוהוביץ' שבגליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא היה בין מייסדי תנועת השומר הצעיר, עלה ארצה ב-1920 עם החלוצים של העלייה השלישית, עבד בסלילת כבישים, היה חבר בקיבוץ בית אלפא ובקבוצת העבודה של גדוד העבודה, ולא סיים אוניברסיטה. את הכלכלה למד לבד, מהספרים ומהעבודה. ב-1935 מונה למנהל המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית, ובשלוש עשרה השנים הבאות היה הכלכלן שהסוכנות שלחה לוועדות החקירה הבריטיות ולאו"ם. ב-1947 היה חבר במשלחת שהציגה לוועדת האו"ם את הטענה שמדינה יהודית יכולה לקיים את עצמה כלכלית, ובאותה תקופה ניהל את המשא ומתן עם הבריטים על היתרות בשטרלינג שנשארו לישראל עם עזיבתם.

1948-1952: מנכ"ל האוצר הראשון

עם הקמת המדינה מינה אותו שר האוצר הראשון, אליעזר קפלן, למנכ"ל משרד האוצר. הורוביץ בנה את המשרד מאפס: תקציב ראשון, מס הכנסה, אגף החשב הכללי, והמעבר מהלירה הארץ-ישראלית ללירה הישראלית. אלה היו שנות הצנע, כשהמדינה קלטה 700 אלף עולים בתוך ארבע שנים, והממשלה הקציבה מזון ומטבע חוץ. הורוביץ היה מהאנשים שדחפו לשלב את המשק הצעיר בהסכם השילומים עם גרמניה ולגייס הון בחוץ לארץ במקום להדפיס כסף. ב-1952 עזב את המשרד אחרי חילוקי דעות עם קפלן ועם לוי אשכול על קצב ההוצאה הממשלתית.

1954-1971: בנק מרכזי מתוך מחלקה בבנק לאומי

עד 1954 לא היה לישראל בנק מרכזי. את הכסף הנפיקה מחלקת ההוצאה של בנק לאומי, ומשרד האוצר קבע את הריבית. חוק בנק ישראל, שהתקבל באוגוסט 1954, העביר את ההנפקה, את הפיקוח על הבנקים ואת ניהול יתרות המטבע לגוף חדש, ובדצמבר 1954 נכנס הורוביץ לתפקיד הנגיד. הוא בנה את הבנק סביב שני עקרונות: מחלקת מחקר חזקה שמפרסמת דוח שנתי ביקורתי על הממשלה, וזכות הנגיד להגיד לממשלה בפומבי כשהיא מוציאה יותר מדי. הדוחות השנתיים שלו הפכו למסמך הכלכלי החשוב במדינה, ולא פעם הכעיסו את שר האוצר. בפברואר 1962 הוביל את הפיחות הגדול, מ-1.8 ל-3 לירות לדולר, שנועד לבטל את שערי החליפין המרובים. ב-1966 תמך במדיניות המיתון היזום של פנחס ספיר, שנועדה לצנן את המשק אחרי שנות צמיחה של 10 אחוז בשנה, וספג ביקורת כשהאבטלה עלתה ל-10 אחוז. אחרי מלחמת ששת הימים חזר המשק לצמוח, ובנובמבר 1967 בוצע פיחות נוסף, בעקבות הפיחות של הלירה שטרלינג. ב-1968 קיבל את פרס ישראל למדעי החברה, עוד בזמן הכהונה.

הורוביץ נשאר בתפקיד עד 1971, שבע עשרה שנה, יותר מכל נגיד אחריו, ומסר אותו למשה זנבר. בשנים האלה הציע גם באו"ם את "תכנית הורוביץ" למימון המדינות המתפתחות באמצעות הלוואות ארוכות שהמדינות העשירות מסבסדות. הוא נפטר ב-1979, בן 80. הבנק שהקים, ואת הדרך שבה הריבית שלו מגיעה לכל הלוואה במשק, אפשר להבין במדריך על הבנק המרכזי והריבית.

נגידי בנק ישראל לדורותיהם

הורוביץ פתח את הרשימה, ואחריו כיהנו עוד עשרה נגידים. הטבלה כוללת את כולם, מהקמת הבנק ועד היום.

מי שהמשיך את הדרך היה משה זנבר, שקיבל את הבנק ערב מלחמת יום כיפור, ומיכאל ברונו, שחמש עשרה שנה אחר כך תכנן את התכנית שעצרה את האינפלציה שהורוביץ הזהיר מפניה.