מיכאל ברונו - אדריכל תכנית הייצוב של 1985, והנגיד שהגן עליה חמש שנים

מיכאל ברונו נולד ב-30 ביולי 1932 בהמבורג, ועלה לארץ עם הוריו כשהיה בן שנה. הוא גדל בירושלים, התחיל מתמטיקה באוניברסיטה העברית, המשיך בקיימבריד׳ במתמטיקה ובכלכלה, וב-1962 קיבל דוקטורט בסטנפורד בהנחיית קנת ארו, מי שיזכה אחר כך בפרס נובל. אחרי שנים במחלקת המחקר של בנק ישראל הצטרף ב-1963 למחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, עמד בראשה, ניהל את מכון פאלק למחקר כלכלי, וחקר סחר, צמיחה, פריון ואינפלציה. ב-1974 קיבל את פרס רוטשילד, ב-1975 נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים, וב-1985 פרסם עם ג׳פרי סאקס את הספר על הסטגפלציה העולמית, אבטלה ואינפלציה באותו זמן.

1985: התכנית שעצרה את האינפלציה

בתחילת 1985 רצה האינפלציה בישראל בקצב שנתי של כ-400 אחוז. המשכורת נשחקה בין הראשון לחודש לאמצעו, המחירים במכולת הוחלפו כל שבוע, וההצמדה, שנועדה להגן על השכר ועל החיסכון, הזינה את הסיבוב הבא. ברונו היה מהמתכננים העיקריים של תכנית החירום שאימצה הממשלה ב-1 ביולי 1985: קיצוץ חד בגירעון, פיחות חד-פעמי וקיבוע שער החליפין, הקפאת מחירים ושכר זמנית, והסכמה בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים. העיקרון שלו היה שהחבילה חייבת לבוא בבת אחת: קיצוץ לבד שובר את הפעילות, עוגן שער לבד מתמוטט אם התקציב פתוח, ושכר שלא נעצר מפוצץ את העוגן. התכנית עבדה: בתוך שנה ירדה האינפלציה לכ-20 אחוז, והאבטלה עלתה במתינות יחסית. שר האוצר שהוביל את התכנית היה יצחק מודעי, וראש הממשלה שמעון פרס. על השנים שקדמו לתכנית מספר האייטם על הנגיד שקדם לברונו, משה מנדלבאום.

1986-1991: הנגיד ששמר על העוגן

ב-1986 מונה ברונו לנגיד בנק ישראל, והתפקיד שלו היה להגן על מה שהושג. הלחץ להרחיב את התקציב ולשחרר את השכר חזר מיד, וברונו התעקש שצמיחה דורשת גם קיצוץ בהוצאה הציבורית ולא רק עוגן שער. במקביל ניהל את הבנק בשנים שלאחר ויסות מניות הבנקים, כשהבנקים הגדולים בידי המדינה וראשיהם, בהם ארנסט יפת ואהרן מאיר, הורחקו בעקבות ועדת בייסקי. ב-1987 עזב את הבנק ויקטור מדינה, ראש המחלקה המונטרית, על רקע מחלוקות עם הנגיד, ובאותה שנה הצטרף לבנק דוד קליין, שיהיה נגיד בעצמו כעבור 13 שנה. ב-1988 ערך ברונו עם רודיגר דורנבוש וסטנלי פישר כרך על ייצוב אינפלציה בישראל, ארגנטינה, ברזיל, בוליביה ומקסיקו. את הנגידות מסר ב-1991 ליעקב פרנקל.

הבנק העולמי והספר על ההסכמה

ב-1993 פרסם את "משבר, ייצוב ורפורמה כלכלית: טיפול בהסכמה", שסיכם את הלקח הישראלי: ייצוב מצליח כשהוא חבילה מוסכמת ולא גזירה אחת. באותה שנה מונה לכלכלן הראשי של הבנק העולמי, וב-1994 קיבל את פרס ישראל לכלכלה. הוא נפטר בדצמבר 1996, בן 64. על שמו פרס לחוקרים צעירים שמעניק המכון ללימודים מתקדמים בירושלים. מי שרוצה להבין איך בנק מרכזי שומר על עוגן ימצא רקע במדריך על הבנק המרכזי והריבית.

נגידי בנק ישראל לדורותיהם

ברונו היה הנגיד החמישי, והראשון שבא מהאקדמיה ולא ממשרד האוצר או ממשרד המסחר.

את הדרך שברונו פתח המשיכו יעקב פרנקל עם יעדי האינפלציה, וסטנלי פישר, שותפו למחקר על הייצוב, שניהל את הבנק במשבר העולמי של 2008.