פנחס ספיר - המחברת השחורה, המפעלים ועיירות הפיתוח
מסובאלק ב-1906 עד 1975: שר האוצר שמשך השקעות, בנה תעשייה, וסירב לראשות הממשלה
פנחס קוזלובסקי נולד ב-15 באוקטובר 1906 בסובאלק, עלה ב-1929 לכפר סבא, עבד במקורות, היה מנכ"ל משרד הביטחון ואחר כך מנכ"ל האוצר תחת אשכול. ב-1955-1965 שר המסחר והתעשייה. ב-26 ביוני 1963 עד 5 באוגוסט 1968 שר האוצר, ואז שוב ב-15 בדצמבר 1969 עד 3 ביוני 1974. מת מהתקף לב ב-12 באוגוסט 1975 בנבטים, בטקס ספר תורה, בן 68.
המחברת השחורה הייתה הכלי. ספיר נסע במפעלים, רשם הערות, והתקשר ליזם בחוץ: תבוא, תקבל הטבה, תעסיק בעיר פיתוח. בכיס זה אומר משרה בדימונה או בקריית גת, ומפעל שקיבל מענק ומס מופחת. הוא העדיף השקעה זרה על טוהר אידאולוגי. התוצר בשנותיו עלה בקצב גבוה, לפעמים מעל 10% בשנה, עד המיתון המכוון של 1966.
ב-1966 הוא ואשכול ציננו משק שחומם: פחות הזמנות מהמדינה, פחות שעות במפעל. בכיס זה אומר חיפוש עבודה אחרי שנים של מחסור בידיים. אחרי 1967 חזרה גאות, ואחרי 1973 משבר אנרגיה ואינפלציה. ספיר ניהל את שני הצדדים. זו הייתה מאקרו כלכלה של שר שיושב גם על תעשייה וגם על קופה.
המפעל, העיירה, והסירוב לראשות הממשלה
עיירות הפיתוח קיבלו מפעל כי ספיר הבטיח ליזם כביש קצר למרכז, גם כשהמרחק היה אחר. בכיס של משק בית בעיירה זה משכורת מקומית במקום נסיעה לגוש דן. בכיס של התקציב זה מענק הון. הוא דחף את מאיר לראשות הממשלה ב-1969 ואת רבין ב-1974, וסירב לשבת שם בעצמו. ב-1974 עבר לסוכנות היהודית.
הייחוד היה ניהול משק דרך אנשים, לא רק דרך חוק. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו הטבה ליזם כתחליף לשוק הון מפותח. הבנק המרכזי והריבית היו ברקע; המחברת הייתה בחזית.
מה שנשאר בכיס הוא מפת המפעלים בערי הפיתוח, והוויכוח אם מענק הון בונה תעסוקה או תלות. המכללה על שמו בשער הנגב. נקבר בכפר סבא. בין מקורות לאוצר עמד אדם שספר משרות יותר מאשר אידאולוגיה, ובמלחמות שילם את החשבון מאותה מחברת.
ב-1964 מפעל טקסטיל בעיירת פיתוח קיבל מכונות מהשילומים ופועלים מהעלייה. ב-1974 אותו מפעל שילם אנרגיה יקרה אחרי המלחמה. ספיר ראה את שני הקצוות. הוא התנגד להרחבת שטחים אחרי 1967 מטעמים כלכליים: אוכלוסייה יקרה לתקציב. בכיס זה אומר ביטחון מול רווחה, אותו שקל, שני סעיפים.
המנכ"ל שהפך לשר לא שכח את החדר הקטן. יזם מחוץ לארץ קיבל טלפון בלילה, כרטיס טיסה, ופגישה במשרד. בכיס של עולה במעברה זה היה מעבר למשרה במפעל. בכיס של קופה זה היה מענק שנרשם כהשקעה. שוק ההון המודרני עוד לא היה שם כדי לממן במקומו. ספיר היה השוק. אחרי 1973 האינפלציה אכלה חלק מהקסם, אבל המפה נשארה: דימונה, קריית שמונה, דימונה שוב, מפעל ליד מפעל. מי שנוסע היום בנגב עובר על המחברת בלי לפתוח אותה.
בכפר סבא נקבר אדם שספר משרות יותר מנאומים. היזם מחוץ לארץ קיבל טלפון בלילה; הפועל בעיירה קיבל משמרת בבוקר. בלי שוק הון עמוק, המחברת הייתה האשראי. אחרי 1967 הוא חשש מעלות הביטחון בשטחים, לא רק משאלת הגבול. בכיס זה אומר אותו שקל: או מפעל או ממשל. הוא בחר מפעל, וסירב לכסא בראש השולחן כי חשב שהמשק צריך אותו בחדר המספרים.
המיתון של 1966 לימד אותו שגם גאות נגמרת. ידיים חסרות הפכו לידיים מיותרות לחודשים. אחרי המלחמה הגאות חזרה בלי שהוא תכנן אותה. ב-1973 הנפט והמלחמה שברו את הקצב. ספיר יצא ב-1974 כשהאינפלציה כבר בדרך. המחברת לא עצרה מחיר דוהר; היא בנתה קירות של מפעלים. חלקם עומדים, חלקם נסגרו כשההטבה נגמרה.
בכיס של השנים האלה פנחס ספיר פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1963-1968; 1969-1974 הוא הציר. תעשייה, תקציב, פיתוח נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר הממונה הלא רשמי על המשק. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה פנחס ספיר פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1963-1968; 1969-1974 הוא הציר. תעשייה, תקציב, פיתוח נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר הממונה הלא רשמי על המשק. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
