יגאל הורביץ - שר האוצר שאמר אין לי ושילם מחיר פוליטי
מנהלל ב-1918 עד 1981: חקלאי בליכוד שניסה לסגור ברז, והתפטר כשהלחץ להוציא ניצח
יגאל הורביץ נולד ב-15 באוקטובר 1918 בנחלת יהודה, גדל בנהלל, היה חקלאי, תעשיין ואיש רפ"י ואחר כך הליכוד. ב-7 בנובמבר 1979 עד 13 בינואר 1981 שר האוצר אחרי שמחה ארליך. המשפט שנשאר הוא "אין לי". מת ב-10 בינואר 1994.
ארליך פתח מטבע ויבוא. האינפלציה קיבלה דלק. הורביץ בא לסגור. הוא ביקש קיצוץ, עיכוב הוצאה, פחות סובסידיה. בכיס זה אומר מדף שעדיין מתייקר, ושר שאומר למשרדים ולוועדים שהקופה ריקה. בגין רצה גם שלום עם מצרים וגם שקט חברתי. שניהם עולים כסף.
החקלאי מנהלל דיבר כמו מי שסופר יבול. אם אין, אין. הפקידות שמעה; הפוליטיקה פחות. ב-1981, לקראת בחירות, הלחץ להוציא גבר. הורביץ פרש. ארידור נכנס והוריד מכסים. זו הייתה מאקרו כלכלה של ריסון שנשבר על קלפי.
אין לי, ואז מישהו אחר מוצא
המשפט עבד כסלוגן כי הוא היה אמת תקציבית. הגירעון היה גדול, המחירים רצו, והשכר ניסה להדביק בתוספות. בכיס של שכיר זה תלוש שנשחק בחודש. בכיס של אוצר זה הדפסה או קיצוץ. הורביץ בחר קיצוץ, ולא החזיק מעמד מול שרים שרצו סעיף.
הוא התפטר גם קודם, ב-1978, ממשרד התעשייה על רקע הסכמי קמפ דייוויד. העקביות הייתה סימן: עדיף לצאת מאשר לחתום על מה שאין לו כיסוי. באוצר זה עלה בכהונה קצרה. אחרי 1981 עבר לרפ"י, לtelem, לאומץ, וחזר כשר בלי תיק בממשלת האחדות.
הייחוד היה הסירוב. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו שר שאומר לא, ומשלם בכסא. הבנק המרכזי והריבית עוד לא היו החומה היחידה; האוצר היה החדר שבו אומרים אין.
מה שנשאר בכיס הוא המשפט. כל דיון תקציבי מאז חוזר אליו, לפעמים בציניות. ב-1980 משק בית שקנה במכולת שילם מחיר דוהר, ושמע שר שאומר שהמדינה לא תכסה הכל. ב-1981 אותו משק בית קיבל יבוא זול יותר מארידור, ושילם באינפלציה של 1984.
בנהלל למד שעגבנייה לא גדלה מהחלטה. באוצר גילה שסובסידיה גדלה מהחלטה, ושקשה לבטל אותה. בכיס של חקלאי זה מחיר מים ומספוא; בכיס של שר זה לחם בפיקוח. הורביץ ניסה ליישר את השניים, ויצא כשהממשלה בחרה שפע קצר על פני ריסון ארוך. הייצוב של 1985 עשה אחר כך את מה שהוא ביקש מוקדם מדי, בלי רוב.
חקלאי יודע שיבול לא גדל מהחלטה. סובסידיה כן. הורביץ ניסה לגזור את השנייה כמו שגוזרים הוצאה במשק. הפוליטיקה של 1981 לא הייתה משק. היא הייתה קלפי. "אין לי" נשמע הוגן בשדה; בכנסת זה נשמע כמו סירוב לתת. הוא בחר לצאת. ארידור מצא מה לתת: מכס יורד.
אחרי האוצר הוא חזר כשר בלי תיק, עם מפלגה קטנה, בלי הקופה. המשפט נשאר חזק מהקדנציה. כל דיון תקציבי משתמש בו, לפעמים כבדיחה. הבדיחה מסתירה אמת: בלי מישהו שאומר אין, יש רק הדפסה. ב-1985 אמרו אין בחבילה. ב-1979 אמר זאת אדם אחד, מוקדם מדי, ובלי רוב.
בכיס של השנים האלה יגאל הורביץ פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1979-1981 הוא הציר. ריסון תקציבי נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר אין לי. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה יגאל הורביץ פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1979-1981 הוא הציר. ריסון תקציבי נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר אין לי. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה יגאל הורביץ פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1979-1981 הוא הציר. ריסון תקציבי נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר אין לי. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה יגאל הורביץ פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1979-1981 הוא הציר. ריסון תקציבי נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר אין לי. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
