דן מרידור - שר האוצר שהתפטר על תקציב ב-1997
מירושלים ב-1947: שנה בקופה אצל נתניהו, ואז יציאה כי המסגרת לא החזיקה
דן מרידור נולד ב-23 בנובמבר 1947 בירושלים, בנו של אליהו מרידור, משפטן, שר משפטים בממשלת שמיר, וב-18 ביוני 1996 עד 20 ביוני 1997 שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה. כיהן שנה ופרש על רקע מחלוקת תקציבית. אחר כך שר לענייני מודיעין בממשלות שרון ונתניהו.
המשק ב-1996 היה אחרי גאות אוסלו ותחילת האטה. נתניהו בא עם בשורת שוק: פחות הוצאה, פחות התערבות. מרידור היה אמור לתרגם את זה למספרים. בכיס זה אומר הבטחה לריבית יורדת אם הגירעון ייסגר, ומשרדים שמתנגדים לכל שורה שנחתכת.
הפרישה באה כי ראש הממשלה רצה גמישות שמרידור ראה כחור במסגרת. בכיס זה אומר שר אוצר שאומר לא, וראש ממשלה שרוצה כן. נתניהו לקח את האוצר לימים, אחר כך נאמן. זו הייתה מאקרו כלכלה של אמינות: אם המסגרת נשברת, השוק תמחר ריבית גבוהה יותר.
שנה אחת, ואז הדלת
מרידור בא מהליכוד המתון, ממשפטים, מכבוד למוסדות. האוצר דרש עימות עם שרים ועם ועדים. הוא בחר לצאת במקום לחתום על תקציב שלא האמין בו. בכיס של משק בית זה נשמע רחוק; בכיס של אג"ח זה נשמע מיד: מי סוגר את הגירעון.
אחרי 1997 נשאר דמות של התרעה. ב-2009-2013 ישב בקבינט כשר מודיעין, לא כשר אוצר. הסיפור הכלכלי שלו נשאר קצר ומדויק: מסגרת או כסא.
הייחוד היה ההתפטרות. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו שר שמעדיף לצאת על פני לקלקל את האות. הבנק המרכזי והריבית מגיבים לגירעון; האוצר הוא מי שיוצר אותו או סוגר אותו.
מה שנשאר בכיס הוא התקדים. כל שר אוצר מאז נמדד גם ביכולת להגיד לא לראש הממשלה. מרידור אמר, ויצא. משק בית לא הרגיש את זה במכולת באותו שבוע; הרגיש את זה בריבית על המשכנתא לאורך השנים, אם האמינות נשמרה או לא.
ירושלים של 1947 הייתה עיר במלחמה. הבן גדל בבית תנועת החרות, למד משפטים, והגיע לקופה עם כבוד לחוק יותר מאשר לסיסמה. בכיס של 1996 הסיסמה הייתה שוק חופשי; המעשה היה תקציב. הפער ביניהם הוציא אותו מהחדר. ב-1997 נאמן, עורך דין אחר, נכנס לאותו כיסא. השאלה נשארה: מי מחזיק את המספר כשהלחץ הפוליטי עולה.
התפטרות על תקציב היא מותרות פוליטית שרק מי שיש לו שם יכול להרשות. מרידור הרשה לעצמו כי חשב שהמסגרת יקרה מהכיסא. בכיס של אג"ח זה אות. בכיס של משרד זה סירוב לסעיף. נתניהו בחר בסעיף. השוק זוכר מי יצא יותר ממי שנשאר שבוע על התיק.
אחר כך המודיעין, לא האוצר. הוא נשאר הקול שאומר שמסגרת היא ביטחון כלכלי, לא רק מספר. ב-1996 הציבור בחר שוק. ב-1997 ראה שמשרד האוצר הוא גם פוליטיקה. מרידור בחר בצד המוסדי. השנה הקצרה הספיקה כדי להפוך להתפטרות-מופת, לא לרפורמה.
בכיס של השנים האלה דן מרידור פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1996-1997 הוא הציר. אוצר קצר נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר התפטר על רקע תקציב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה דן מרידור פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1996-1997 הוא הציר. אוצר קצר נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר התפטר על רקע תקציב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה דן מרידור פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1996-1997 הוא הציר. אוצר קצר נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר התפטר על רקע תקציב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה דן מרידור פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1996-1997 הוא הציר. אוצר קצר נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר התפטר על רקע תקציב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
