הרברט סיימון - רציונליות מוגבלת וחיפוש פתרון מספיק
ממילווקי עד קרנגי מלון, הוא החליף את האדם המחשב במנהל שעוצר כשמצא דירה די טובה
הרברט אלכסנדר סיימון נולד ב-15 ביוני 1916 במילווקי, ויסקונסין. האב, ארתור, היה מהנדס חשמל ועורך פטנטים שהיגר מגרמניה ב-1903 אחרי דיפלומה בדרמשטאדט. האם, עדנה, באה ממשפחת מהגרים. הבית היה ספרים, מדע ומכשירים. בבית הספר הציבורי קרא הכול, וב-1933 נכנס לאוניברסיטת שיקגו במטרה להביא למדעי החברה את אותה קפדנות שיש לפיזיקה. תואר ראשון ב-1936, דוקטורט במדע המדינה ב-1943, שניהם בשיקגו. עבודת השדה כסטודנט, על קבלת החלטות בעירייה, קבעה את הקריירה.
אחרי סיום הלימודים עבד עם קלרנס רידלי על מינהל עירוני, ניהל ב-1939 עד 1942 קבוצת מחקר בברקלי, וכתב את הדיסרטציה בדואר ובלילות. ב-1942 עבר למכון הטכנולוגי של אילינוי, וב-1949 לפיטסבורג, למכון קרנגי לטכנולוגיה, לימים קרנגי מלון. שם עזר להקים את בית הספר למינהל תעשייתי, ואחר כך עבר למדעי המחשב ולפסיכולוגיה. נשאר באותו קמפוס 52 שנה, עד מותו ב-9 בפברואר 2001.
ב-1947 יצא הספר "התנהגות מינהלית", עיבוד של הדוקטורט. שם החליף את "האדם הכלכלי" שממקסם רווח ב"אדם המינהלי" שמחפש פתרון מספק. ב-1955 פרסם בכתב העת הרבעוני לכלכלה את "מודל התנהגותי של בחירה רציונלית". ב-1957 כינס מסות ב"מודלים של אדם". ב-1958, עם ג'יימס מארץ', יצא "ארגונים". ב-1975 קיבל עם אלן ניואל את פרס טיורינג על בינה מלאכותית ועיבוד רשימות. ב-1978 קיבל את פרס נובל לכלכלה על מחקר חלוצי בתהליך קבלת ההחלטות בארגונים כלכליים.
די טוב עכשיו, במקום מקסימום באופק
הרציונליות המוגבלת אומרת כך. לאדם יש זמן מועט, זיכרון מועט, ומחיר לכל חיפוש. הוא לא סורק את כל הדירות בעיר. הוא קובע רף, שלושה חדרים עד סכום מסוים, קרוב לעבודה, ומפסיק כשמוצא דירה שעוברת את הרף. זה סיפוק, לא מקסום. בכיס זה גם חיפוש עבודה, גם בחירת קרנות, גם ישיבת דירקטוריון שנגמרת בפשרה. הפירמה עצמה, אמר סיימון, מגיעה לרווח מספק. יש בה מחלקות עם יעדים סותרים, ואי אפשר לחשב את המקסימום הגלובלי.
במודל הקלאסי, הצרכן משווה תועלת שולית של תפוח לתועלת שולית של אגס עד השקל האחרון. סיימון שאל איך אדם אמיתי עושה את זה בסופר, עם ילד עייף ועם עשרים דקות. הוא בונה כלל. מותג מוכר, מחיר מתחת לרף, בלי לקרוא את כל התוויות. הכלל חוסך חישוב, ונכשל לפעמים. זו תמונה קרובה לחיים, ולכן קשה יותר לנוסחה. בתוך מיקרו כלכלה היא דרשה להחליף אופטימום באלגוריתם.
עם ניואל בנה תוכניות מחשב שפותרות בעיות כמו בני אדם, צעד אחר צעד, עם זיכרון עבודה מוגבל. הספר "פתרון בעיות אנושי" מ-1972 תיעד את זה. הבינה המלאכותית והכלכלה ההתנהגותית יושבות על אותו בסיס. אם המחשב והמנהל שניהם מוגבלים, אפשר לחקור את המגבלה במעבדה. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי פיצלו אחר כך את ההטיות לסוגים. סיימון נתן את המסגרת. אנשים מתכוונים להיות רציונליים, והסביבה והראש מגבילים אותם.
הייחוד הוא סירוב לפנטזיה של מחשבון מושלם, בלי לוותר על מדע. הוא כתב מודלים, מדד, ותכנת. ארגונים, לשיטתו, קיימים בדיוק כי הראש הבודד קטן מדי. חלוקת עבודה היא גם חלוקת קשב. מחלקת כספים רואה תזרים, מחלקת ייצור רואה תקלות במכונה, וההנהלה מרכיבה תשובה "מספיק טובה" לשבוע הקרוב.
השפעתו מגיעה לכל מכרז פנימי בחברה, לכל ברירת מחדל בחיסכון פנסיוני, ולכל מסך של אפליקציית בנק שמציג שלוש אפשרויות במקום מאה. מי שמבין שחוסך עוצר בקרן המוכרת, לא באופטימום העולמי, מתכנן אחרת את המדף. סיימון נשאר בפיטסבורג, בין פסיכולוגיה למחשבים, עד הסוף. הכלכלה קיבלה ממנו אדם שחושב כמו אדם, עם רף, עם עייפות, ועם החלטה שסוגרת את היום.
סיימון גם כתב על יחסי העסקה, על חדשנות ועל מדעי המלאכותי, הספר מ-1969 על מדעים של מערכות שאדם בונה. ארגון, לשיטתו, קיים כי הראש הבודד קטן מדי. חלוקת עבודה היא גם חלוקת קשב. מחלקת כספים רואה תזרים, מחלקת ייצור רואה תקלות במכונה, וההנהלה מרכיבה תשובה מספיק טובה לשבוע הקרוב. בחיסכון פנסיוני ברירת המחדל מנצחת כי החוסך עייף. במסך של אפליקציית בנק שלוש אפשרויות מנצחות מאה. מי שמבין שחוסך עוצר בקרן המוכרת, לא באופטימום העולמי, מתכנן אחרת את המדף. הכלכלה קיבלה ממנו אדם שחושב כמו אדם, עם רף, עם עייפות, ועם החלטה שסוגרת את היום.
