רוברט מונדל - מתי מדינות יכולות לחלוק מטבע אחד

רוברט אלכסנדר מונדל נולד ב-24 באוקטובר 1932 בקינגסטון שבאונטריו, ומת ב-4 באפריל 2021 ליד סיינה באיטליה. ב-1999 קיבל את פרס נובל לכלכלה על ניתוח מדיניות מוניטרית ופיסקלית תחת משטרי שער שונים, ועל תיאוריית אזור המטבע האופטימלי. העיתונות כינתה אותו אבי האירו. הוא עצמו דיבר פחות על אבהות ויותר על תנאי. מתי שתי מדינות יוצאות נשכרות ממטבע אחד, ומתי השער הקבוע הופך למלכודת.

את שלוש-עשרה השנים הראשונות בילה בחווה ליד קינגסטון, בבית ספר חד-כיתתי. אביו שירת בצבא הקנדי. הוא למד באוניברסיטת בריטיש קולומביה, המשיך לוושינגטון וללונדון, והשלים דוקטורט ב-MIT. בראשית שנות השישים עבד בקרן המטבע הבינלאומית, אחר כך בשיקגו, ומ-1974 לימד בקולומביה בניו יורק. המשק הקנדי הקטן והפתוח, שחי ליד הכלכלה האמריקאית, היה המעבדה הטבעית. שער החליפין שם אינו קישוט. הוא מחיר שמשנה תעסוקה.

ב-1961 פורסם המאמר תיאוריה של אזורי מטבע אופטימליים בסקירה הכלכלית האמריקאית. השאלה הייתה חדשה. עד אז מטבע נחשב לסמל של ריבונות. מונדל שאל מתי הגבול הכלכלי והגבול הפוליטי צריכים להתלכד. אזור אופטימלי הוא כזה שבו עובדים נעים בקלות, מחירים ושכר גמישים, וההלמים דומים. אם מפעל נסגר בצפון והדרום פורח, העובדים עוברים. בלי תנועה ובלי שער שאפשר להחליש, האבטלה נתקעת במקום הפגיע.

שער קבוע, הון חופשי, וריבית אחת פנויה

מה זה אומר בכיס. יוון בתוך האירו אינה יכולה להחליש מטבע מקומי כשהתיירות קורסת. הגרמני והיווני חולקים ריבית אחת. אם יוון הייתה מחוץ, השער היה יורד, היצוא היה מתחרה מחדש, והמשכורת הריאלית הייתה מתיישרת בדרך אחרת. מונדל תיאר את התנאים שבהם השיתוף משתלם. ניידות עבודה, שוק הון משותף, נכונות להעביר תקציב מאזור פורח לאזור פגוע. בלי אלה, המטבע המשותף מעביר את הכאב אל האבטלה.

במקביל נולד מודל מונדל-פלמינג, יחד עם מרקוס פלמינג בקרן המטבע. משק פתוח עם תנועות הון. תחת שער נייד, מדיניות מוניטרית חזקה ומדיניות תקציבית חלשה יותר. תחת שער קבוע, הכיוון מתהפך. הבנק המרכזי עסוק בהגנה על השער, והתקציב הוא הכלי שנשאר. מזה צמח גם השילוש הבלתי אפשרי. שער קבוע, הון חופשי, ומדיניות ריבית עצמאית. בוחרים שניים. ישראל חיה את הכלל הזה מאז שוחרר השקל. מי שרוצה ריבית מקומית ושער יציב מגלה שתנועות ההון מאתגרות את שניהם.

הייחוד של מונדל היה לפתוח את המאקרו ממשק סגור למשק שנושם סחר והון. הספר כלכלה בינלאומית מ-1968 אסף את המאמרים האלה. הוא גם דחף בשנות השבעים והשמונים לכיוון של מס נמוך ושער יציב, קו שנקשר לכלכלת צד ההיצע בארצות הברית. הוויכוח על האירו נשאר חי. מונדל תמך במטבע האירופי, אחרים הצביעו על יוון, ספרד ואירלנד כהוכחה שהתנאים האופטימליים היו חלקיים. שני הצדדים מדברים בשפה שהוא נתן.

האירו נולד ב-1999, בדיוק בשנה שבה קיבל את הפרס. יוון נכנסה ב-2001, וב-2010 גילתה מה קורה כשאין שער להחליש ואין תקציב אירופי שמעביר מספיק צפונה-דרומה. העובדים היוונים נעו פחות ממה שהמודל ביקש, והשכר ירד בדרך הקשה. אירלנד, לעומת זאת, עם שוק עבודה גמיש יותר ועם הון שנכנס ויוצא, התאוששה מהר יותר. מונדל נתן את קריטריון הבחינה. הניסיון מילא את הטבלה.

ישראל עברה מסלול הפוך. שער קבוע וצמוד, אחר כך רצועת ניוד, ואז שקל נייד עם יעד אינפלציה. ליברליזציה של תנועות הון בשנות התשעים סגרה את האפשרות להחזיק שער קשיח וריבית עצמאית יחד. יצואן ההייטק והייבואן של רכב מרגישים את השקל מול הדולר בכל חשבונית. כשבנק ישראל מזיז ריבית, הוא מזיז גם את מחיר החופשה בחוץ ואת מחיר השבב שיוצא מפה. זה מונדל ביומיום של משק קטן.

השפעתו יושבת בכל דיון על שקל מול דולר, על יעד אינפלציה במשק פתוח, ועל איחוד מטבע עתידי במזרח התיכון או באפריקה. בנק ישראל שמחליט על ריבית בודק במקביל את השער, כי היצואן והייבואן מרגישים אותו מיד בחשבונית. זו בדיוק המפה של מונדל. הבנק המרכזי והריבית במשק קטן הם כלי אחד בתוך משולש. מי שרוצה להבין איך מאקרו כלכלה נפתחת לגבול, מתחיל אצלו.

• הימין הקיצוני מזנק בגרמניה - זו הכלכלה, טמבל
• K, C או E? האותיות שמסבירות למה אנשים יכולים לחיות באותה כלכלה ולהרגיש שהם במדינות שונות

המסלול של רוברט מונדל יצא מקנדה והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, A Theory of Optimum Currency Areas, 1961, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - אזור מטבע אופטימלי, מונדל-פלמינג - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: מתי מדינות חולקות מטבע. פרס נובל לכלכלה ב-1999 קיבע את המקום בספרי הלימוד. מי שמסתכל היום על הבנק המרכזי והריבית רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.