איחרו ב-48 שעות לטיסה חזרה מקבר הרבי נחמן - ותבעו

תארו לעצמכם משפחה שיוצאת לטיול באומן שבאוקראינה - חבילה שכוללת טיסה למולדובה, הסעות עד לקברו של הרבי נחמן ובחזרה. במקום לחזור הביתה בזמן, המשפחה נתקעה יומיים שלמים במעבר הגבול לרומניה, חיכתה בתור באוויר קר, ואחד מבניה - נכה שסובל מכאבים ברגליים - מתעלף וצריך פינוי באמבולנס. זה בדיוק מה שקרה, לטענתם, לשלושה מבני משפחת דוד שהגישו תביעה על סכום של 24,520 שקל נגד סוכנות הנסיעות נתיבים באורות וחברת התעופה Fly One.

לפי כתב התביעה, המשפחה רכשה מסוכנות הנסיעות חבילת טיול הכוללת טיסות מישראל לקישינב שבמולדובה והסעות עד לאומן ובחזרה, ואת הטיסה בפועל הפעילה Fly One. הטענה המרכזית: ההסעות שסיפקה הסוכנות מאומן לנמל התעופה בבאקאו שברומניה התעכבו שוב ושוב במעברי הגבול בגלל היעדר אישורי מעבר תקינים לנהגים, מה שגרם למשפחה להמריא באיחור של 48 שעות. אחד התובעים, נכה בעל תעודת פטור מתור, סיפר שהתעלף מהקור ומהמחסור במזון ומים, ושלאחר פינוי רפואי הוא נאלץ לחזור לאותו תור ולהמתין שוב שעות ארוכות.

הסוכנות דחתה מכל וכל את הטענות. לדבריה, המשפחה כלל לא רכשה ממנה שירותי הסעה מאומן לנמל התעופה, וטיסת החזרה עצמה המריאה בדיוק כמתוכנן. הבעיה, לפי הסוכנות, לא היתה בהתנהלותה אלא בעומס חריג שנוצר בשדה התעופה בבאקאו בעקבות אלפי צליינים שביקשו לחזור באותו מועד, מה שהוביל את המשטרה המקומית לעכב את כניסת הנוסעים, ובהם המשפחה, לשטח נמל התעופה. כלומר לא הנתבעות פספסו את הנוסעים, אלא הנוסעים פספסו את הטיסה.

בית המשפט, בראשות הנשיא עמית יריב, אימץ את הגרסה הזו כמעט במלואה. בפסק הדין נכתב כי הראיות שהציגו התובעים עצמם תקעו את התביעה: בנספחים שצירפו לכתב התביעה נרשם במפורש "נסיעות פנים - לא כולל", כלומר שירותי ההסעה שנטען כי גרמו לעיכוב כלל לא נרכשו מהסוכנות מלכתחילה. לכן, קבע בית המשפט, "לא ניתן לייחס לנתבעות אחריות למחדל הנוגע לשירות שלא נרכש מהנתבעות".

"אין זה מתפקידן של הנתבעות להבטיח מעבר בגבול"

מעבר לכך, בית המשפט קבע שגם אם היה מוכח שהמשפחה אכן התעכבה בגבול, זה לא אומר שניתן להטיל אחריות על הסוכנות או על חברת התעופה. לדברי הנשיא יריב, התובעים התייצבו לטיסה באיחור של 48 שעות ולכן הם פספסו את טיסתם המקורית, "ואין להם להלין אלא על עצמם". פסק הדין מדגיש עיקרון שחוזר לא פעם בתביעות מסוג זה: "אין זה מתפקידן של הנתבעות להבטיח שנוסע יעבור במועד את ביקורת הגבולות... והאחריות בעניין זה מוטלת על התובעים". בית המשפט אף הפנה לפסיקה קודמת בנושא דומה - שי גבאי נ' רביבו תיירות ונופש.

נקודה נוספת שעלתה בפסק הדין נוגעת לעצם הבחירה לטוס לאזור מלחמה. השופט ציין כי בדף המידע שקיבלו הנוסעים מהסוכנות עוד לפני הטיול, צוין במפורש צפי לעיכוב במעברי הגבול, כך שמדובר בסיכון שהובא לידיעתם מראש, ולא בהפתעה שיצרו הנתבעות.

מה שהכריע את הכף לרעת התובעים, לפחות מבחינת תום הלב, היה דווקא מעשה של חסד: הסוכנות דאגה למשפחה לטיסה חלופית באל על, ללא שום עלות, אף שלא היתה מחויבת לכך על פי חוק. בית המשפט קיבל את טענת הסוכנות שהגשת התביעה חרף המחווה הזו "לוקה בחוסר תום לב, בפרט שהתובעים לא רכשו מהנתבעות שירותי הסעה והעיכוב לא נגרם בגללן".

בסופו של דבר התביעה נדחתה במלואה. עם זאת, בעקבות התנהלות הסוכנות לאורך ההליך - שכלל, בין היתר, פסק דין קודם שניתן נגדה בהיעדר הגנה ובוטל בערעור - בחר בית המשפט שלא לחייב את התובעים בהוצאות משפט, וכל צד יישא בהוצאותיו.