תנועת העבודה משנה כיוון: האקדמאים מתקשים, המקצועות הפשוטים מתחזקים
שיעור בעלי משלח היד האקדמי בקרב דורשי העבודה זינק מ-14% לפני ארבע שנים ל-20.5% באוגוסט, וכמעט 9,000 מפתחי תוכנה ומנתחי מערכות מחפשים משרה; בזמן שהאבטלה הכללית סביב 3% ובענפים רבים חסרים עובדים, המקצועות שנחשבו במשך שנים לבטוחים ולמבוקשים מאבדים חלק
מהיתרון שלהם
במשך שנים היה די ברור מי נמצא בצד החזק של שוק העבודה: אקדמאים, מתכנתים ועובדי הייטק נהנו מביקוש גבוה, משכורות שעלו ומעסיקים שהתחרו עליהם. ולעומתם, מי שעבד בבנייה, במלונאות, בהסעדה או בעבודות כפיים היה בדרך כלל בעמדה נחותה מול המעסיקים. הנתונים החדשים של שירות התעסוקה לא הופכים את התמונה לחלוטין, אבל הם מראים שהיא מתחילה להשתנות.
האבטלה בישראל נמוכה מאוד, מעסיקים בענפים רבים עדיין מתקשים למצוא עובדים ויש עשרות אלפי משרות פנויות - ובאותו זמן יותר ויותר אקדמאים, אנשי הייטק ועובדים מהיישובים החזקים מגיעים לשירות התעסוקה. באוגוסט כבר היוו בעלי משלח יד אקדמי 20.5% מכלל דורשי העבודה, לעומת 14% בלבד באוגוסט 2022 - עלייה של 46% בתוך ארבע שנים.
חשוב לדייק: זה לא אומר ש-20.5% מהאקדמאים בישראל מובטלים, אלא שאחד מכל חמישה דורשי עבודה רשומים מגיע כיום ממשלח יד אקדמי. ועדיין, הכיוון ברור - אם בעבר האבטלה הייתה מרוכזת הרבה יותר בקרב עובדים חלשים ובמקצועות בשכר נמוך. היום היא מטפסת גם למקומות שבהם במשך שנים היה קל יחסית למצוא עבודה.
הדוגמה הבולטת ביותר היא מפתחי תוכנה. מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים עלה מ-8,350 ביוני לכ-8,900 באוגוסט, עלייה של 6.4% בתוך חודשיים. אם ממשיכים לבחון עוד אחורה, רואים שלא מדובר בתנודה של חודש אחד. שוק ההייטק הישראלי עדיין גדול, מייצא בהיקפים עצומים ומייצר הרבה כסף, אבל הוא כבר לא אותו שוק שהיה ב-2021 ובתחילת 2022, כשכמעט כל מתכנת עם כמה שנות ניסיון קיבל פניות ממגייסים. היום החברות ממשיכות לגייס, אבל בזהירות רבה יותר, מחפשות התאמה מדויקת יותר לתפקיד, ובחלק מהמקרים מצליחות לבצע עם צוות קטן יותר עבודה שבעבר דרשה יותר עובדים.
הנתונים אפילו מעט מבלבלים במבט ראשון. מצד אחד יש כמעט 18 אלף משרות פנויות בהייטק, והענף כולו לא נמצא בקריסה. מצד שני, יש אלפי עובדים מנוסים שמתקשים למצוא תפקיד חדש. הבעיה לא נעוצה במספר המשרות, כי אם בשאלה אילו עובדים החברות מחפשות. חברה יכולה לפטר צוות פיתוח של מוצר ותיק ובאותו זמן לגייס מהנדסי שבבים, אנשי AI, סייבר או מומחים בתשתיות ענן. על הנייר היא עדיין מגייסת. עבור העובד שפוטר, זה לא ממש עוזר.
ההייטק לא קורס - הוא מחליף עובדים ומקצועות
הנתונים של רשות החדשנות מחדדים את הנקודה הזאת. במחצית הראשונה של 2026 חברות ההייטק שנבדקו גייסו עובדים בהיקף ששווה לכ-8% מכוח האדם שלהן, בעוד שיעור הפיטורים עמד על 2.8% בלבד. כלומר, ברמת הענף הרחבה אין גל פיטורים כולל ואין קריסה בתעסוקה. אלא שמתחת למספר הזה מסתתר פיצול גדול: בחברות תוכנה שיעור הפיטורים הגיע ל-6.6%, לעומת 1.1% בלבד בחברות חומרה.
זה שינוי משמעותי לישראל, כי במשך שנים תוכנה היתה המקום שבו שוק העבודה הישראלי היה חזק במיוחד. חברות תוכנה כשירות, סייבר, פינטק ואפליקציות גייסו אלפי מפתחים, והשכר עלה בהתאם. עכשיו דווקא החומרה נהנית מגל השקעות גדול בעקבות התרחבות הבינה המלאכותית, מרכזי הנתונים, השבבים וציוד התקשורת, בעוד חלק מחברות התוכנה בודקות כמה עובדים הן באמת צריכות.
גם בדוח ההייטק השנתי רואים את השינוי. מספר עובדי ההייטק בישראל אמנם עלה ב-2025 לכ-400 אלף, אבל לראשונה זה יותר מעשור נרשמה ירידה במספר עובדי המחקר והפיתוח - כ-3,500 משרות פחות. שיעור עובדי המו"פ מתוך הענף ירד מ-51% ל-49%, בזמן שחלקם של תפקידי המוצר עלה. בתעשיות החומרה מספר העובדים דווקא עלה בצורה חדה.
וזה מתחבר כמובן ל-AI, אבל כדאי לא להפוך אותו להסבר היחיד לכל פיטורים. רק 7% מהחברות בסקר האחרון של רשות החדשנות אמרו ש-AI הוא הסיבה העיקרית לצמצום כוח האדם. מצד שני, ההשפעה העקיפה גדלה במהירות: שיעור החברות שאמרו שהן מצמצמות גיוסים בעקבות שימוש ב-AI עלה בתוך חצי שנה מכ-3% לכ-10%, ומחצית מהחברות שמתכננות פיטורים אומרות ש-AI כבר משפיע על ההחלטה.
וזה כנראה המקום שבו השינוי הגדול באמת מתחיל. חברה לא חייבת לפטר מאה מתכנתים ולהכריז שהחליפה אותם ב-AI. הרבה יותר נפוץ שהיא פשוט לא מגייסת את עשרת העובדים הבאים שתכננה לגייס. מתכנת אחד עם כלים טובים יותר יכול לבצע יותר עבודה, צוות של שישה יכול לעשות מה שפעם עשה צוות של שמונה, ומנהל שעובד עזב את הצוות שלו מתחיל לשאול אם בכלל צריך להחליף אותו.
בטווח של שנה זה כמעט לא מורגש. אחרי ארבע או חמש שנים זה כבר משנה שוק עבודה שלם.
גם הכישורים שהחברות מחפשות משתנים. כתיבת קוד בסיסית הופכת בהדרגה למיומנות פחות נדירה. הערך עובר יותר לכיוון של ארכיטקטורה, הבנת מוצר, AI, מערכות מורכבות, סייבר, חומרה והיכולת להשתמש בכלי AI כדי לעבוד מהר יותר. מי שמחזיק בדיוק בכישורים האלה עדיין עשוי לקבל הצעות מצוינות. מי שנמצא באמצע השוק, עם ניסיון טוב אבל לא ייחודי במיוחד, מגלה שהתחרות קשה הרבה יותר.
זה גם מסביר כיצד אפשר לראות במקביל כמעט 18 אלף משרות פנויות בהייטק וקרוב ל-9,000 מפתחי תוכנה ומנתחי מערכות שמחפשים עבודה. אלה לא בהכרח אותם אנשים ולא אותן משרות.
העובדים החזקים הופכים לחלק גדול יותר מהאבטלה
המגמה אינה מוגבלת להייטק. גם כשמסתכלים על מקום המגורים של דורשי העבודה רואים את אותו שינוי. באוגוסט 2023 הגיעו 16.8% מדורשי העבודה מיישובים באשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים 8-10. באוגוסט השנה שיעורם כבר הגיע ל-20.6%.
באותו זמן קרה ההפך בקצה השני. שיעור דורשי העבודה מיישובי אשכולות 1-3 ירד מ-41.2% ל-37%. זה לא אומר שכל העובדים החלשים פתאום מסתדרים מצוין, אבל זה כן מעיד על שינוי בביקוש בשוק העבודה. בנייה, תעשייה, מלונאות, הסעדה, סיעוד, נהיגה, שירותים ועבודות כפיים סובלים במקרים רבים ממחסור בעובדים. בחלק מהענפים המחסור החריף בעקבות הירידה במספר העובדים הפלסטינים ובמספר העובדים הזרים הזמינים.
וכך מתקבלת תוצאה שכמעט נשמעת הפוכה למה שהכרנו: יש יותר ביטחון תעסוקתי בחלק מהמשרות "הפשוטות", ופחות ביטחון בחלק מהמשרות האקדמיות.
הפער הזה לא אומר שהשכר של עובד מלון עומד לעבור את השכר של מהנדס תוכנה. הוא כן אומר שהיתרון שהיה לאקדמאי בשוק העבודה מצטמצם. תואר לבדו כבר לא מבטיח ביקוש, ומיומנות טכנולוגית כללית כבר לא מספיקה בהכרח כשאלפי עובדים אחרים מחזיקים באותה מיומנות.
צריך גם לסייג את נתוני אוגוסט. מדי קיץ יש עלייה במספר דורשי העבודה ממערכת החינוך, ובמיוחד בקרב מורות ועובדות חינוך חרדיות שמוצאות את עצמן מפוטרות בתקופת החופש ומועסקות מחדש עם תחילת השנה. מספר דורשי העבודה החרדים עלה באוגוסט בכ-7.9%, ומספר הנשים הרשומות עלה מכ-96 אלף לכמעט 98 אלף. חלק מהעלייה הזאת צפוי להיעלם שוב בספטמבר ובאוקטובר.
אבל אי אפשר להסביר כך את המגמה הגדולה. שיעור האקדמאים בקרב דורשי העבודה היה 14% ב-2022, עלה ל-16.7% ב-2023, ל-19% ב-2024, ל-19.6% בשנה שעברה והגיע עכשיו ל-20.5%. זה כבר רצף של ארבע שנים, לא אפקט של חופשת הקיץ. והנתון הזה חשוב דווקא משום שהאבטלה הכוללת נמוכה. אם המשק היה במיתון עמוק וכולם היו מפוטרים, לא היה כאן משהו יוצא דופן. מה שאנחנו רואים עכשיו שונה: יש עבודה, אבל היא לא נמצאת תמיד במקום שבו העובדים מצפים למצוא אותה.
זה גם שיעור חשוב לצעירים שמתלבטים היום מה ללמוד. במשך שנים המסלול היה ברור יחסית: תואר, רצוי טכנולוגי, כניסה להייטק ושכר שעולה במהירות. המסלול הזה עדיין קיים והוא עדיין יכול להיות מצוין, אבל כבר אי אפשר להניח שכל תואר וכל קורס תכנות ייצרו אוטומטית קריירה יציבה. דווקא בעידן ה-AI, הערך של עובד יהיה פחות בעצם העובדה שהוא יודע לבצע משימה ויותר בשאלה עד כמה קשה להחליף אותו. מומחיות עמוקה, ניסיון, הבנה עסקית, יכולת לעבוד עם AI וידע בתחומים שבהם יש מחסור אמיתי יהיו שווים יותר. עבודה שחוזרת על עצמה וניתנת לפירוק למשימות קטנות רבות תהיה תחת לחץ גדול יותר.
וזה כנראה מה שהנתונים של שירות התעסוקה אומרים עוד לפני שהשינוי הזה הגיע למלוא עוצמתו. שוק העבודה הישראלי לא חלש כרגע. להפך, הוא הדוק מאוד. אבל הוא מפסיק לחלק ביטחון תעסוקתי לפי הכללים הישנים. אקדמאי או מתכנת עדיין יכול להרוויח הרבה יותר מרוב העובדים במשק, אבל בפעם הראשונה מזה שנים הוא כבר לא יכול להיות בטוח שהעבודה הבאה מחכה לו מעבר לפינה.
