האיש שכמעט לא מכר מניות 30 שנה: אליסון נערך למכירה של עד 7.5 מיליארד דולר באורקל
לארי אליסון, מייסד אורקל, נכנס לתוכנית מסחר שמאפשרת לו למכור עד 50 מיליון ממניות החברה שהקים ב-1977. במחיר הנוכחי מדובר בכ-7.5 מיליארד דולר. התוכנית אומצה ב-22 ביוני, היא מסתיימת ב-24 באוקטובר, והיא נחשפה בדיווח רגולטורי שפורסם ביום שישי.
מה שהופך את זה לחריג הוא ההיסטוריה של האיש. אליסון מחזיק יותר מ-40% מאורקל, ומאז תחילת המאה הוא מעולם לא מכר יותר מ-25 אלף מניות בפעם אחת. גם אם ימכור את כל הכמות שבתוכנית, יישארו בידיו כ-1.1 מיליארד מניות, כלומר השליטה שלו בחברה אינה בסכנה. אבל המעבר מ-25 אלף מניות ל-50 מיליון הוא שינוי בסדר גודל, ולא התאמה קטנה בתיק.
העיתוי הוא הסיפור. אורקל פרסמה ביום חמישי דוח שהיכה את התחזיות, עם צמיחה של 121% בהכנסות תשתיות הענן וצבר הזמנות של 664 מיליארד דולר, והמניה זינקה במסחר שאחרי. מנגד, מתחילת השנה המניה ירדה בכ-20%, אחרי שהמשקיעים התחילו לשאול שאלות על הדרך שבה החברה מממנת את כל זה. אורקל מכה את התחזיות עם הכנסות של 19.3 מיליארד דולר.
למה השוק מסתכל על זה
השאלה שמעסיקה את השוק אינה כמה אליסון מרוויח אלא מה הוא מסמן. אורקל בנתה את מעמדה בתשתיות הבינה המלאכותית באמצעות חוב כבד, החוב הכולל שלה מתקרב ל-125 מיליארד דולר, ותוכנית ההשקעות לשנת הכספים הנוכחית עומדת על 90 עד 95 מיליארד דולר. התזרים החופשי ברבעון האחרון היה שלילי ב-5.4 מיליארד דולר. משקיעים מוסדיים מציינים כבר חודשים שהמאזן הוא מה שמטריד אותם, ולא קצב הצמיחה.
ופה נדרשת הוגנות כלפי אליסון. תוכנית מסחר מהסוג הזה נבנית מראש ומופעלת אוטומטית לפי כללים שנקבעו בעת האימוץ, והיא אומצה ב-22 ביוני, כלומר כשלושה חודשים לפני פרסום הדוח האחרון. המנגנון נועד בדיוק למנוע טענות של מסחר על בסיס מידע פנים, ומכירה במסגרתו אינה ראיה לדעה שלילית על החברה.
מנגד, השוק קורא מכירות של בעלי עניין כאות, בעיקר כשמדובר במי שכמעט לא מכר שלושים שנה. גם הגיל משחק תפקיד: אליסון בן 82, והוא כבר מימן מהונו מהלכים משפחתיים גדולים, ובהם המיזוג של סקיידאנס, חברת ההפקות של בנו דייוויד, עם פרמאונט ב-2025. תכנון עיזבון ופיזור נכסים הם הסבר סביר בדיוק כמו כל הסבר אחר.
כדאי גם לשים את הסכום בפרופורציה. 7.5 מיליארד דולר הם סכום עצום בכל קנה מידה, אבל הוא מהווה נתח קטן מההחזקה של אליסון בחברה. אליסון נחשב לאדם השביעי העשיר בעולם, ורוב ההון הזה הוא מניות אורקל. בעבור מי שכמעט כל ההון שלו נמצא במניה אחת, מכירה מדורגת היא צעד שגרתי של ניהול סיכון, ולא אמירה על העתיד של החברה.
מה זה אומר למשקיע
מבחינת משקיע ישראלי שמחזיק מדד עולמי, זו תזכורת מעשית לאיך נראה הצד השני של סיפור הצמיחה. אורקל היא אחת החברות שמובילות את ההשקעה בתשתיות בינה מלאכותית, והיא עושה את זה במינוף. כשהמייסד שמחזיק יותר מ-40% מהמניות מסדר לעצמו חלון מכירה של ארבעה חודשים, זה אינו אומר שמשהו רע קורה, אבל זה כן אומר שגם מי שמכיר את החברה הכי טוב מגוון את הסיכון שלו.
הנקודה הזו מתחברת לוויכוח הרחב שמתנהל עכשיו בשוק על התמחור של כל מרוץ הבינה המלאכותית, ועל השאלה אם המשקיעים מתמחרים נכון את הסיכונים שנערמים. מנכ"ל UBS מזהיר: השווקים שאננים.
מה שכדאי לעקוב אחריו בשבועות הקרובים הוא הקצב בפועל. תוכנית כזו מאפשרת למכור עד לתקרה, והיא אינה מחייבת למכור את כולה. הדיווחים הרגולטוריים השוטפים יראו כמה מניות נמכרו בפועל ובאיזה קצב, וזה המספר שיגיד אם מדובר בתכנון פיננסי שגרתי או במשהו אחר.
