האמירויות מזרימות 46 מיליארד דולר לגרמניה - וגיגהוואט של מרכזי נתונים בלב העסקה
איחוד האמירויות מתכנן להשקיע 40 מיליארד אירו בגרמניה, כ-46.4 מיליארד דולר, בתוכנית שנחשפה במהלך ביקור ממלכתי של נשיא האמירויות שייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן בברלין ופגישתו עם הקנצלר פרידריך מרץ. התוכנית פרוסה על בינה מלאכותית, תשתית דיגיטלית ואנרגיה, ולצדה הוכרז גם על העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות.
הרכיב שמושך את תשומת הלב בשוק הוא גודל אחד: כגיגהוואט של קיבולת מרכזי נתונים חדשה. זו יחידת המידה שהפכה בשנה האחרונה לשפה של תעשיית הבינה המלאכותית, והיא מתורגמת ישירות לצריכת חשמל בסדר גודל של עיר בינונית. עשרה מיליארד אירו מתוך החבילה מיועדים לבוואריה, מחוז שמרכז חלק גדול מהתעשייה והטכנולוגיה הגרמנית.
לצד ההשקעה עצמה נחתמה הצהרת כוונות להקמת מועצת השקעות משותפת, גוף שנועד לקדם עסקאות ולחבר בין הסקטור הציבורי לפרטי בשתי המדינות. מדובר במנגנון שמאותת על המשך, ולא באירוע חד פעמי.
למה דווקא עכשיו, ולמה דווקא גרמניה
ההיגיון של אבו דאבי ברור. מדינות המפרץ מנסות זה שנים להוציא את הכלכלה שלהן מהתלות בנפט, ולפזר את ההון הריבוני שלהן על פני נכסים שיניבו תשואה גם בעולם שבו הביקוש לדלקים מאובנים יתמתן. תשתית מחשוב היא נכס כזה: היא נשענת על חוזים ארוכים, על ביקוש שגדל מהר יותר מההיצע, ועל אנרגיה, תחום שבו למפרץ יש יתרון מובנה.
יש כאן גם מהלך אסטרטגי ולא רק פיננסי. כניסה לשרשראות אספקה תעשייתיות באירופה, אחיזה בחברות ובתשתיות, וקשר הדוק עם אחת התעשיות הביטחוניות המתקדמות בעולם, כל אלה מייצרים השפעה שחורגת מהתשואה על ההשקעה.
עבור גרמניה העיתוי נוח במיוחד. הכלכלה הגדולה באירופה נמצאת בתקופה חלשה, והממשלה החדשה זקוקה להישג כלכלי מוחשי. הון זר שנכנס לתשתית דיגיטלית ולאנרגיה מספק בדיוק את זה, ובמקביל מקדם יעד שאירופה מדברת עליו הרבה ומתקשה לממן: ריבונות דיגיטלית, כלומר יכולת מחשוב מקומית שאינה תלויה בספקים אמריקאים.
הקשר הכלכלי בין השתיים ממילא אינו חדש. הסחר הדו צדדי שאינו נפט הגיע ב-2025 לכ-15.5 מיליארד דולר, והאמירויות כבר השקיעו בגרמניה כ-34 מיליארד אירו, בעיקר בכימיה ובאנרגיות מתחדשות. החבילה החדשה מכפילה את הסכום הזה ומעבירה את מרכז הכובד לעולם המחשוב.
מה זה אומר לשוק
מבחינת המשקיעים זו עוד עדות לכך שהמימון של מרוץ הבינה המלאכותית מתרחב מעבר לחמש ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות. כשקרן ריבונית נכנסת לבנות גיגהוואט של קיבולת באירופה, היא מתחרה על אותם שבבים, אותם רכיבי זיכרון ואותם טורבינות וחיבורי חשמל שכולם רודפים אחריהם. ההשפעה מגיעה גם לשוק שנראה רחוק לגמרי. הטלפון של 100 דולר נעלם: מרוץ ה-AI על שבבי הזיכרון מייקר את המכשירים הזולים.
זה גם מציב את החשמל במרכז. אירופה מתמודדת עם מחירי אנרגיה גבוהים ועם רשתות שמתקשות לעמוד בעומס חדש, ותוספת של גיגהוואט אחד דורשת תכנון של שנים. מי שמחזיק גישה לאנרגיה זולה, ליכולת חיבור מהירה לרשת ולקרקע מתאימה, מחזיק בנכס המבוקש ביותר בשרשרת הזו.
- האימפריה של מאסק מתרחבת: The Boring Company גייסה לפי שווי של 23 מיליארד דולר
- 1.8 מיליארד דולר לאיראן: הבנק המצרי השני בגודלו מסתבך עם ארה"ב
עבור הקורא הישראלי יש לזה נגיעה כפולה. ראשית, הון אמירתי שזורם לאירופה הוא אותו הון שמחפש עסקאות גם באזור, והסכמי אברהם הפכו את ישראל לאחת הכתובות האפשריות. שנית, החברות הישראליות שעוסקות בתשתיות מחשוב, בקירור, באגירת אנרגיה ובאבטחת מידע מוצאות שוק אירופי שמתחיל לבנות בקנה מידה שלא ראה כאן שנים. אורקל מכה את התחזיות; הצבר מגיע ל-664 מיליארד דולר.
