הגרסה שהתחלפה באמצע חקירה עלתה לקבלן ולשותפו 800 אלף שקל
בית המשפט לא האמין לאף אחד מהצדדים בסכסוך על עמלת ארגון פרויקט תמ"א 38 באשדוד, אבל כשאחד הנתבעים העיד בהתחלה שקיבל את מלוא הכסף, ואז טען בחקירה נגדית שמדובר היה רק בחישוב על הנייר - זה הכריע את הכף
זהו סיפור על פרויקט התחדשות עירונית באשדוד, שלושה שותפים לדרך שנהפכו ליריבים בבית המשפט, ותצהיר אחד שחזר לרדוף את מי שחתם עליו. מדונה דור, שפעלה תחת השם המסחרי "אופק M.D", התמחתה בארגון דיירים לפרויקטים של תמ"א 38. ב-2016 היא חתמה שני הסכמים: הראשון עם אשדוד מתרחבת, באמצעות מאיר זוביב, על שיתוף פעולה בפרויקטים עתידיים. השני - הסכם היזום - נחתם ביחד עם אשדוד מתרחבת מול שני קבלנים, מהראן עמרו ויוסף אוחיון, לביצוע פרויקט ברחוב החרצית באשדוד. הקבלנים התחייבו לשלם למארגן - דור ואשדוד מתרחבת יחד - עמלה של 850 אלף שקל בתוספת מע"מ. הבעיה התחילה כשההיתר לבניין ברחוב החרצית 11 התקבל, ב-2023, ודור גילתה שהיא לא רואה מהעמלה שקל. לטענתה, זוביב ועמרו "פעלו להונות אותה", המשיכו את הפרויקט בעצמם ולא העבירו לה מהכסף שהגיע לה. היא הגישה תביעה - וזו הגיעה לבית המשפט המחוזי.
השופט לא חסך במלים כשתיאר את רמת האמינות של הצדדים. "לא מצאתי מקום לתת אמון בעדויות של כל אחד ואחד מבעלי הדין", הוא כתב, וקבע שכולם, כל אחד בדרכו, לא אמרו את מלוא האמת. דור, לדבריו, התכחשה למסמכים שהיא עצמה ערכה; זוביב מסר "תשובות מתחמקות"; ועמרו לא הצליח להסביר למה בכלל שילם כסף לצד שלטענתו לא עשה דבר.
לפי הסכם היזום, המארגן - כלומר דור ואשדוד מתרחבת - היה צריך להחתים את כל בעלי הזכויות בבניין, לא רק את רובם. וכך נכתב בהסכם במפורש: "המארגן מתחייב להחתים את כלל הדיירים בבניינים בין באמצעות הדיירים, בין באמצעות המפקחת ובין באמצעות חברת עמיגור". בפועל, דור החתימה כ-67% מהדיירים בלבד, ובחקירתה היא הודתה בכך. השופט דחה את הטענה שלה כאילו פרשנות ההסכם דרשה רק רוב, וקבע באופן ברור כי המארגן לא עמד בהתחייבותו.
זה היה יכול לסיים את הסיפור, אלא שהשופט מצא שעמרו עצמו ויתר בהתנהגותו על הטענה הזו. הוא המשיך לקדם את הפרויקט שנים אחרי שההסכם היה אמור, לפי סעיפיו, לפקוע, מעולם לא שלח הודעת ביטול רשמית, ואף לא דרש בחזרה כספים ששילם. כשנשאל בחקירה מדוע לא פעל להשבת הכסף, הוא השיב שהוא "עסוק בעבודה" - תשובה שהשופט לא קנה: "אדם לא מוותר סתם כך בשל היותו 'עסוק' על סכום של 175,500 שקל".
מ"שילמתי הכל" ל"זה היה רק תחשיב"
הרגע המכריע בתיק הגיע מתצהיר ישן של זוביב, שהוגש בבקשה נפרדת לביטול פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה. שם הוא כתב במפורש שאשדוד מתרחבת "שילמה מלוא התמורה למשיבה", כלומר לדור, באמצעות שותף בשם יובל אדרי. אבל כשעומת עם הדברים בחקירה הנגדית בתיק הנוכחי, זוביב הפך את הגרסה על פיה: "זה תחשיב שבמידה ואם הפרויקט הזה היה באמת יוצא לפעול... לא הועברו פה כספים", הוא טען. השופט לא התרשם: "השינוי החזיתי בגרסאות מלמד כי לא אמר אמת".
בנוסף, זוביב לא הציג שום אסמכתה לכך שהוא העביר כסף לאדרי, ואדרי עצמו העיד שהוא לא קיבל דבר. בית המשפט גם שם לב לפרט מעניין: זוביב ועמרו, שלכאורה נמצאים משני צדי המתרס, יוצגו על ידי אותו משרד עורכי דין - נתון שחיזק את המסקנה שהשניים פעלו יחד "בצוותא חדא" (ביטוי בארמית שמשמעותו יחד, בשיתוף פעולה, כגוף אחד) כדי לנשל את דור מזכויותיה.
בסיכומו של דבר, בית המשפט חייב את זוביב באופן אישי לשלם לדור 425 אלף שקל בתוספת מע"מ - מחצית העמלה המלאה, בהתחשב בכך שלדבריו שלו הוא קיבל את מלוא הסכום. את עמרו חייב בית המשפט לשלם 375 אלף שקל בתוספת מע"מ, לאחר ניכוי עלויות משוערות של הוצאת היתר הבנייה. בקשת דור לפיצוי מוסכם נוסף של 200 אלף שקל נדחתה, מכיוון שגם היא עצמה לא עמדה במלוא התחייבויותיה. בנוסף, זוביב ועמרו יישאו יחד בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30 אלף שקל.
