מה שהנהג מממן: 53 מיליארד שקל בשנה מהרכב ומהדלק

תדלוק של 50 ליטר בנזין 95 בתחנה בשירות עצמי עולה 412.5 שקלים לפי המחיר המרבי שקבע משרד האנרגיה והתשתיות לספטמבר 2026, 8.25 שקלים לליטר. מתוך הסכום הזה 183 שקלים הם בלו ועוד 63 שקלים מע"מ. כמעט שישים אחוזים מהחשבון בתחנה הם מס.

וזאת רק אחת מארבע נקודות שבהן המדינה פוגשת את הרכב הפרטי. הבלו נגבה בכל תדלוק, אגרת הרישוי פעם בשנה, מס הקנייה פעם אחת בשחרור הרכב מפיקוח המכס, והמכס עצמו חל על חלק מהדגמים. ארבעת הערוצים מופיעים בספר התקציב בארבעה סעיפים נפרדים, וכשמחברים אותם מתקבל אחד ממקורות ההכנסה הגדולים של המדינה.

ארבעה סעיפים, חשבון אחד

בתכנון ההכנסות לשנת 2026 עומד סעיף מס הדלק על 27.69 מיליארד שקל, סעיף אגרות כלי הרכב על 8.05 מיליארד, סעיף מס הקנייה על 28.13 מיליארד וסעיף המכס וההיטל על היבוא על 1.86 מיליארד. סך ההכנסות המתוכננות של המדינה באותה שנה מגיע ל-850.59 מיליארד שקל, ומי שרוצה להבין את המבנה שבתוכו יושבים הסעיפים האלה ימצא אותו בהסבר על האופן שבו נבנה ספר התקציב מהנומרטור ועד הקריאה השלישית.

מס הקנייה והמכס מגיעים גם ממוצרים אחרים, ולכן צריך לפרק אותם. הפירוק לרמה השנייה מראה שמתוך 28.13 מיליארד השקלים של מס הקנייה, 27.63 מיליארד מסווגים כמס קנייה על מוצרי יבוא וחצי מיליארד בלבד כמס קנייה מקומי. סקירת ענף הרכב של רשות המסים מוסיפה את החלוקה החסרה: בשנת 2023 הסתכמו ההכנסות ממס קנייה על כל סוגי כלי הרכב ב-13.95 מיליארד שקל, קרוב לשישים אחוזים מכלל גביית מס הקנייה באותה שנה. המכס על כלי רכב הסתכם באותה שנה ב-938 מיליון שקל, יותר ממחצית מגביית המכס כולה.

העברת היחסים האלה לתכנון 2026 מציבה את מס הקנייה על כלי רכב בסביבות 16.5 מיליארד שקל ואת המכס על רכב בסביבות מיליארד. יחד עם מס הדלק והאגרות מגיע החשבון לכ-53 מיליארד שקל בשנה, קצת יותר משישה אחוזים מהכנסות המדינה. רשות המסים מדדה יחס דומה בגרסה צרה יותר, וקבעה שמסי היבוא על רכב לבדם היוו 3.8% מסך גביית המסים ב-2023.

הבלו: 3.66 שקלים על כל ליטר

הרכיב הגדול במחיר הדלק הוא המס. לפי הפירוט הרשמי של משרד האנרגיה לספטמבר 2026, מחיר המוצר באגן הים התיכון מתורגם ל-2.67 שקלים לליטר, סל הוצאות השיווק עומד על 0.65 שקלים, הבלו על 3.66 שקלים והמע"מ על 1.26 שקלים. במונחי אחוזים הבלו הוא 44.3% מהמחיר בתחנה, המע"מ 15.3% והמוצר עצמו כשליש.

הבלו מתעדכן לפי המדד בעדכונים תקופתיים. בעדכון של ספטמבר 2026 הוסיף העדכון הזה כחמש אגורות לליטר, לצד עשר אגורות שנבעו מעליית מחיר הבנזין הבינלאומי ומשער הדולר. מנגנון ההצמדה הוא שהופך את מס הדלק לסעיף שגדל מעצמו, בלי החלטה תקציבית חדשה מדי שנה.

83% על הרכב, ואז ההנחות

שיעור מס הקנייה הבסיסי על רכב שמשקלו עד 3.5 טון ומחירו עד 300 אלף שקל עומד על 83%. מעל מחיר של 300 אלף שקל מתווסף מס יוקרה. מונית ממוסה ב-8%, רכב שמשקלו בין 3.5 ל-4.5 טון ב-72%, ורכב שמשקלו עולה על 4.5 טון פטור לגמרי.

מהשיעור הבסיסי יורדות שתי הפחתות שקליות. הראשונה היא המיסוי הירוק, זיכוי שנקבע לפי דרגת הזיהום של הדגם בסולם שנע בין דרגה 2 לדרגה 14 ומשקלל את פליטות מזהמי האוויר. השנייה היא זיכוי בגין רמת האבזור הבטיחותי. התוצאה בפועל רחוקה מהשיעור הנקוב: מס הקנייה הממוצע לרכב נוסעים עמד ב-2023 על 46,072 שקלים, שהם 56.1% מערך היבוא, ולצדו מכס ממוצע של 3,062 שקלים.

• לא חשמלי ולא היברידי: יצרניות הרכב בארה"ב מנסות לפתור את החשש להיתקע בלי טעינה
• כלמוביל משיקה שירות חדש להשכרת רכבי עבודה

אגרת הרישוי היא הערוץ היחיד מהארבעה שנגבה מהצי כולו במקום מהרכישה או מהתדלוק. הסכום המתוכנן לשנת 2026 מסווג במלואו תחת אגרות כלי רכב פרטיים, ומול מצבת של 3.67 מיליון כלי רכב פרטיים בסוף 2024 לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדובר בממוצע של קרוב ל-2,200 שקלים לרכב. מי שרוצה למקם את ההוצאה הזאת מול שאר החשבון השנתי ימצא את התמונה המלאה במפת המסים שמשלם תושב ישראל.

איפה התחזית פספסה

עמודת הגבייה בפועל קיימת בספרי ההכנסות עד 2025, ומאפשרת להעמיד את התכנון מול הביצוע לאורך חמש שנים. הסעיפים מתנהגים אחרת זה מזה, והפערים גדולים.

הנתונים במיליארדי שקלים. מס הדלק הוא הסיפור הבולט: שלוש שנים ברציפות הגבייה בפועל עקפה את התכנון, ובשנתיים האחרונות בפער של כמעט חמישה מיליארד שקל בכל שנה. בין 2022 ל-2025 קפצה הגבייה מ-18.58 מיליארד ל-25.55 מיליארד, זינוק של 37% בשלוש שנים.

ההסבר מורכב משני חלקים. הראשון הוא הוראות השעה שהפחיתו את הבלו על הבנזין מאפריל 2022, על רקע זינוק מחירי האנרגיה. בינואר 2023 עמד הבלו המופחת על 3,183 שקלים לאלף ליטר, ומאז חזר ועלה עם ההצמדה למדד עד 3,660 שקלים לאלף ליטר בספטמבר 2026. החלק השני הוא הצי עצמו: מספר כלי הרכב בישראל גדל ב-2.9% ב-2024 והגיע ל-4.22 מיליון, מתוכם 3.67 מיליון פרטיים, ו-72.6% מכלל הצי עדיין מונעים בבנזין.

מס הקנייה נע בכיוון ההפוך ובתנודתיות גבוהה. ב-2024 הוא הפתיע כלפי מעלה עם 26.67 מיליארד מול תכנון של 21.47 מיליארד, ומיד אחר כך נחת ב-2025 על 25.44 מיליארד מול תכנון של 26.30. הסעיף תלוי בעיתוי שחרור הרכבים מפיקוח המכס, והוא מגיב באותו חודש לכל שינוי מיסוי שנקבע לינואר. גם המכס עצמו התכווץ, מ-3.69 מיליארד ב-2021 ל-1.55 מיליארד ב-2025, בעקבות ביטול המכס על רוב חלקי החילוף ושינויים בהרכב היבוא. אגרות כלי הרכב הן הסעיף היציב מכולם, בעלייה מתונה של כ-30% בחמש שנים, אך גם הן פיגרו אחרי התכנון בשלוש השנים האחרונות.

• מה המדינה גובה מהנדל"ן: 22 מיליארד שקל בשלושה ערוצים
• מע"מ: 170 מיליארד שקל ועוד 22 שמסתתרים בשורה אחרת

החור שהחשמל פותח

כאן נפגשות שתי מגמות. מצד אחד נתח הרכב החשמלי גדל במהירות: 162,708 כלי רכב חשמליים היו בישראל בסוף 2024, עלייה של 69.9% בתוך שנה, ו-25.4% מכלי הרכב הפרטיים החדשים שעלו לכביש באותה שנה היו חשמליים. מצד שני, כל רכב כזה מפסיק להזרים בלו לקופה, ומס הדלק הוא הגדול מבין ארבעת הערוצים.

התגובה של האוצר נשענת על שלושה כלים. הראשון הוא העלאה מדורגת של מס הקנייה על רכב חשמלי: 35% ב-2024, 45% ב-2025 עם תקרת הטבה של 35 אלף שקל, ו-48% ב-2026 עם תקרה שהופחתה ל-22 אלף שקל, אחרי שוועדת הכספים דחתה את הבקשה המקורית להעמיד את השיעור על 52%. הכיוון ברור, והוא השוואה הדרגתית של הרכב החשמלי לשיעור הרגיל.

הכלי השני הוא מס הנסועה. החלטת ממשלה 1263 קבעה הטלת מס של 15 אגורות לקילומטר על רכב חשמלי, כתחליף ישיר לבלו שנהג רגיל משלם בתחנה, בתחולה משנת 2026. בפועל המועד נדחה והמס טרם נגבה. הכלי השלישי הוא אגרת הגודש בגוש דן, שנחקקה עוד ב-2021 ושמועד ההפעלה שלה נדחה שוב ושוב סביב מכרז ההקמה.

המשמעות התקציבית ישירה. שני הכלים שנועדו למלא את החור בגביית הבלו טרם פועלים, בעוד הצי החשמלי ממשיך לגדול בקצב דו-ספרתי, והערוץ היחיד שמגיב מיד הוא מס הקנייה שנגבה פעם אחת ברכישה. לכן דווקא הוא זה שעולה בכל ינואר, וכשמשווים אותו לנתח שנלקח מהשכר דרך מדרגות מס ההכנסה לשנת 2026, מתברר שהמדינה גובה מהרכב הפרטי סכום שמגיע לקרוב לחמישית מגביית מס ההכנסה כולה.