בוקינג ניצחה את המדינה: בוטל קנס של 2.56 מיליון שקל

ענקית ההזמנות המקוונות של מקומות לינה בוקינג זכתה בערעור משמעותי נגד הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, לאחר שבית המשפט ביטל עיצום כספי בסכום של 2,560,800 שקל שהוטל עליה בעקבות הצגת מחירי אירוח בישראל בלי רכיב המע"מ.

הכל התחיל עוד ב-2018, כשהרשות הטילה קנס דומה על החברה-הבת הישראלית, בוקינג.קום ישראל. אז התברר שהחברה הישראלית כלל לא היתה זו שקבעה איך מוצגים המחירים באתר. זו שהחליטה על כך היא בוקינג ההולנדית. הערעורים שהגישה בוקינג-ישראל התקבלו בכל הערכאות, עד לבית המשפט העליון, שקבע חד-משמעית כי אי אפשר להעניש חברה שלא היא זו שהפרה את החוק. השופט ציין אז כי "קשיים לוגיסטיים של המבקשת אינם מספקים הצדקה להטלתו של עיצום כספי" על מי שלא הפר בפועל את החוק.

לאחר אותה תבוסה, הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן שינתה כיוון ופנתה ישירות לחברה ההולנדית. באוקטובר 2021 נשלחה לבוקינג הודעה על כוונה להטיל עיצום, ובספטמבר 2022 אכן הוטל הקנס - הפעם ישירות על בוקינג עצמה.

למה בכלל הוטל הקנס?

לפי הרשות, בוקינג הציגה באתר ובאפליקציה מחירי חדרים בישראל בלי לכלול את החלק של המע"מ, וזאת בניגוד לחוק הגנת הצרכן המחייב הצגת מחיר כולל בלבד. במקום זאת, הופיעו הערות קטנות וזניחות, שלפיהן "המע"מ אינו מחושב במחיר המוצג" ו"ייתכן שיחולו חיובים נוספים", ורק לאחר לחיצה על כפתור ההזמנה קיבל הגולש הישראלי את התמונה המלאה.

הרשות חישבה שמדובר ב-97 הפרות נפרדות, כשלכל הפרה יש מחיר של 33 אלף שקל (בגלל נסיבות מחמירות), עם הנחה של 20% בהיעדר הפרות קודמות בעבר. מספר ההפרות עצמו חושב בשיטה מורכבת יחסית: פער בין כמות הכניסות מישראל לאתר בוקינג לבין הכניסות לאתרי מסחר מקוון אחרים, חלוקה ב-100 והוצאת שורש ריבועי מהתוצאה.

בוקינג העלתה בערעור כמה טענות במקביל. ראשית, שהיא חברה זרה שיושבת בהולנד ולרשות הישראלית אין סמכות לאכוף עליה את החוק. שנית, שבחוזה השימוש שלה קיימת תניית ברירת דין הולנדי. ושלישית - וזו הטענה שלבסוף הכריעה את הכף - שבחוק הישראלי יש פשוט חור: אין בו הוראה לגבי מצב שבו קיים מחיר כולל שונה לתייר ולאדם ישראלי. בוקינג אף פנתה לרשות וביקשה הנחיה ברורה בשאלה כיצד להציג את המחירים כך שתעמוד בדרישות החוק כלפי כולם, והיא לא קיבלה תשובה עניינית.

בית המשפט: הדין הישראלי כן חל, אבל

בית משפט השלום בירושלים דחה את טענות הסמכות של בוקינג. נקבע כי חברה זרה שמנהלת אתר בעברית, מציגה מחירים בשקלים ומשווקת בתי מלון בישראל, כפופה לחוק הגנת הצרכן, בדיוק כמו כל עוסק ישראלי. גם תניית ברירת הדין ההולנדי נדחתה, מכיוון שאי אפשר להתנות על הוראות קוגנטיות בחוזה.

אבל כאן דווקא מתחיל הסיפור המעניין. אחרי הגשת הערעור, בוקינג הציעה לרשות פתרון: להציג לגולשים מ-IP ישראלי מחיר עם מע"מ, ולגולשים מ-IP זר מחיר בלי מע"מ. תשובת הרשות עצמה חשפה את הבעיה האמיתית. הרשות כתבה לבוקינג כי "לא נמצאה בנסיבות המקרה דרך פרסום מחירים מיטבית אחרת" שתבטיח הצגה מדויקת לכל משתמש ומשתמש, אך למרות זאת היא הודיעה שלא תנקוט הליכי אכיפה אם בוקינג תיישם את הפתרון החלקי הזה.

מכאן הסיקה השופטת ליאת בנמלך מסקנה מרחיקת לכת: אם גם לרשות עצמה אין דרך מושלמת ליישם את החוק, קשה להצדיק הטלת עיצום כספי כבד על חברה שלא מצאה פתרון כזה בזמן אמת. כפי שנכתב בפסק הדין, החלטה על עיצום כספי "אמורה ככלל לגלם בתוכה הנחה כי היה בידי העוסק לבצע את הפעולה כדין", וכאן ההנחה הזו התערערה.

• מי משלם כשהדירה שהזמנתם אינה כמו בתמונות?
• בוקינג תפצה תייר שהזמין דירת חלומות, וגילה דבר אחר

פגמים משמעותיים באופן החישוב

בנוסף, נמצאו פגמים משמעותיים באופן החישוב של מספר ההפרות: השוואת נתוני תעבורה בין תקופות שונות בפער של כארבע שנים, השוואה לכלל אתרי המסחר המקוון ולא דווקא למתחרות בתחום התיירות, וספק אם הרשות אכן הצליחה לבודד את הכניסות שקשורות ספציפית לחדרים בישראל (ולא לאילת או לחו"ל, שאינם כפופים לחובת המע"מ).

בית המשפט גם ציין שהרשות בחרה שלא לשלוח לבוקינג התראה מנהלית מקלה במקום עיצום כספי, אף שמדובר במקרה הראשון אי-פעם שבו הוטל עיצום על תאגיד זר, ואף שחברות זרות נוספות נוהגות באופן דומה מבלי שננקטו נגדן צעדי אכיפה.

הערעור התקבל במלואו, העיצום הכספי בוטל, והרשות חויבה להשיב לבוקינג את הכסף ששילמה, וגם לשלם לה 35 אלף שקל הוצאות משפט. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי העובדה שהעיצום בוטל אינה אומרת שבוקינג פעלה כשורה - היא כן הפרה את החוק, אבל בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא ניתן היה להצדיק ענישה כספית כה משמעותית.